בתים נטושים הם קטעי היסטוריה המכילים זיכרונות של בעליהם לשעבר. כמו צאן אבוד שמחכה לרועה שלהם, הם חולמים על היום בו שוב ידלק בהם ניצוץ החיים. כאשר בחדרים הרעועים נשמע צחוקם של ילדים, וכלב מנוסה שנובח בחצר. אבוי, זה קורה לעיתים רחוקות. אבל קודם כל הדברים הראשונים, מכיוון שלכל סיפור יש התחלה וסוף משלו.
הזמן הוא קוצר אכזריות
כשמסתכלים על בית ישן נטוש, עולה השאלה באופן לא רצוני: "ומי היה בעליה?" וזה אינטרס מוצדק לחלוטין, מכיוון שכל חצר כזו רצופה סיפורים מרתקים רבים. חלקם עצובים, אחרים להפך, מלאי שמחה. אבל דבר אחד מאחד אותם - כולם נשארו בעבר.
בתים נטושים הם אנדרטאות, עדים דוממים של השנים האחרונות, הממתינים בצייתנות לגזר הדין שלהם. והזמן לא חוסך אותם, ברגע שהבעלים עוזבים את האח שלהם, מיד מופיעים שרידי הרס על קירות הבית. בהתחלה הם כמעט לא מורגשים, אבל אחרי שנה, בשניה קל לראות אותם אפילו מרחוק.
עידן המיגיטציות
בעבר החיים בכפרים היו בעיצומם. זה לא מפתיע, כי היו כל התנאים לכך: עבודה, אדמה פורייה וחברים אמיתיים. בנוסף, במהלך ברית המועצות, לכל כפר הייתה חטיבת טרקטורים משלה, שפעלה למען טובת הארץ. בנוסף, נבנו חוות עופות, קומבינות ומפעלים קטנים שיכולים להאכיל את מי שהיה רחוק ממוכן. כן, ולא היו בעיות בפנאי, כי בתי התרבות עבדו באופן קבוע, ופסטיבלים עממיים נערכו באופן קבוע במועדונים. למרבה הצער, הזמן הזה עבר.
עם קריסת ברית המועצות, החיים בכפר דעכו, חטיבות הטרקטור נסגרו, מפעלים נהרסו, וטחנות הפכו לרכוש פרטי. שהיה חכם יותר, עבר מייד לעיר, והשאר נמדדו, הוקירו את התקווה שהכל ישתנה בעתיד. אבל עם השנים זה הלך והחמיר. נראה כי ככל שמתפתחת מגלופוליס בצורה אינטנסיבית יותר, כך החמיר לחיות בכפר.
ועכשיו בתים נטושים בכפרים הפכו לנורמה, מכיוון שצעירים לא רוצים להישאר כאן הרבה זמן. באשר לקשישים, כל שנה הם הופכים פחות ופחות. יחד איתם מת הכפר הרוסי.
עיירות רפאים
אך אסון כזה מתרחש לא רק ברוסיה. ניתן למצוא בתים נטושים בכל פינות העולם. יתר על כן, לפעמים אתה יכול אפילו למעוד בערים נטושות עם מאות ואפילו אלפי דירות ובתים ריקים. ולכל מקום כזה יש סיפור משלו, שהפך לסיבה לכל דבר.
אז אני רוצה לדבר על קניקוט, כפר כורים קטן באלסקה. בתחילת המאה העשרים היה זה יישוב בו אנשים הרוויחו מכריית מינרלים נדירים. רבים חלמו להתיישב כאן ולפגוש זקנה בבית עץ חמוד. אך קרוב יותר לשנות החמישים, שמורת העפרות מוצתה ואיתה תמיכה כספית מבחוץ. עשר שנים אחר כך הפך קניקוט לעיירת רפאים, נשכחת וחסרת תועלת. בסוף המאה הקודמת, הוא הפך למוזיאון, שהעניק למקום הזדמנות שנייה לכל החיים.
דוגמא נוספת היא צ'רנוביל הידוע לשמצה. לאחר הפיצוץ בכור גרעיני איבדה העיר פריטיאת את כל תושביה. אלפי דירות הפכו לא מתאימים לכל החיים, ורק הרוח והחיות הנדירות מבקרות כעת ברחובות העיר התוססת שבעבר. בשנת 2011, 40 שנה לאחר התאונה, נפתח פריפיאת לתיירים. זה החיה אותה מעט, אך עם זאת, אווירת חוסר התקווה לא הותירה את צ'רנוביל.
מי הבעלים של בתים נטושים?
בית נטוש יכול להיות מציאה, כי אם הבעלים לא דואגים לו, אז הם לא צריכים את זה. לכן, אתה יכול לקנות בית כזה די בזול. אך כיצד מתבצעים פעולות כאלה?
בתחילה, עליכם להבין נקודה חשובה אחת: בין אם מדובר בבית נטוש ביער או במטרופולין, תמיד יש לו בעלים. לכן, הדבר הראשון שאתה צריך למצוא אותו ורק אז לנקוט בפעולה נוספת. הרשויות הרלוונטיות העוסקות ברישום נדל"ן יכולות לעזור בעניין זה.
אם יש יורשים חיים אז זכות המכירה נמצאת בידיהם, ויש לקיים עימם את כל המשא ומתן. אם אין כאלה, הבית נמצא תחת פיקוח השלטון המקומי, וניתן לפתור את כל הנושאים דרכו.
