לא ניתן לקרוא תעמולה, היא מייד מתנערת ממנה. מילה זו מתייחסת להצעה להמוני המחשבות והרעיונות העדיפים על האליטה השלטת בכל חברה שהיא.
משרד האמת
באחד מרומני המדע הבדיוני של ג'ורג 'אורוול מופיע משרד האמת. זה בדיוק מה שצריך לקרוא לסוכנות, שמעניקה השראה לאנשים כיצד עליהם לחשוב. יחד עם זאת, לא המבנה החברתי של המדינה, וגם לא מידת הסמכותיות שלה בימינו. לטכנולוגיית ההצעה יש בסיס פסיכולוגי אנושי אוניברסאלי, והמדינות שמנסות להראות הכי דמוקרטיות השיגו את ההצלחה הגדולה ביותר בה. סוג מעורר מאוד של תסיסה, המכונה "תעמולת Surkovskaya." טוויטר מלא בתגובות והערות של משתמשים מעצבנים זועמים על דבריו ומעשיו של ולדיסלב סורקוב, עוזרו של נשיא הפדרציה הרוסית והאידיאולוג של "דמוקרטיה ריבונית". כיצד הבחין את עצמו מול הרשויות ומה אשמתו בפני ציבור בעל אופי ליברלי?
אשקרוב וספרו
הודות לספרו באותו שם, הפילוסוף אנדריי אשקרוב התפרסם בזכות החשיפה השאפתנית והמדעית ביותר. "תעמולת סורקובסקאיה" הפכה להיות נושא המחקר שלו בהיבט הסוציו-תרבותי. יחד עם זאת זה בולט בכיוון מיוחד, שיש לו ספציפיות רוסית מוגדרת באופן חד. המשמעות הכללית של יצירה ספרותית היא שכאשר יוצרים דעת קהל משתמשים בכמה טכנולוגיות מיוחדות שכתוצאה מהן חלק גדול מהאוכלוסייה מתגלה כמוני זומבים, שמצביע בצייתנות לממשלה טוטליטרית ומנהיג לאומי. הספר מצייר אנלוגיה לאגיטרופ הסובייטי, אשר השתמש באופן פעיל במקורות דוקומנטריים כדי להשיג את האפקט הרצוי, עושה זאת על סף האמנות, ובאמת ביצע מבחר של דברי הימים באופן שהאמת נעלמה לחלוטין. אכן, הבאת התמונות הנכונות בסדר הנכון, אפשר להכניס את המחשבות הנדרשות להמונים הרחבים, אך האם "התעמולה הסורקובית" כה ייחודית בהקשר זה?
חוויית הטרור הסובייטי
ככל שאנשים קוראים פחות בממוצע, כך קל יותר להשפיע על התודעה שלהם. לרוע המזל, ברוסיה זו מתקרבת בהדרגה ל"דמוקרטיות מערביות מפותחות ", אך הטכנולוגיות שפותחו כדי לתפעל את דעת הקהל, שאומצו בה, עדיין נכשלות. בימי האיחוד, agitprop עבד בפשטות ובאמינות. החדשות הובאו בצורה הנכונה, כרוניקה של החיים הקשים של עובדים זרים ואיכרים אישרה את התזה הכללית על יתרונות הסוציאליזם. אז אזרחי ברית המועצות בכלל, והרוסים בפרט, היו רגילים להעריך את המידע שהם מגישים באופן ביקורתי. לפיכך לא היה צורך לסמוך על העובדה ש"תעמולת סורקוב ", באופן כללי בטכנולוגיות סובייטיות ישנות, תהיה כלי יעיל להשפעה על חשיבת ההמונים. היה צורך במשהו אחר, חדש, ורצוי עם בסיס אמיתי. וזה נמצא, ומעבר לגבולות מולדתנו.
סביבה בינלאומית
יותר משני עשורים לאחר קריסת המערכת הקומוניסטית, התודעה של הרוסים עברה שינויים משמעותיים. האופוריה שנגרמה כתוצאה מאשליה של אומניפוטנציה של ערכים מערביים דמוקרטיים במובנם האמריקני, חלפה. מאז 1991 התרחשו מספר אירועים שהעניקו הבנה ברורה של העובדה שמדינות הרואות עצמן בולבול של חופש בזירה הבינלאומית מנהלות מדיניות אגרסיבית שמטרתה לשמור על האינטרסים הכלכליים שלהן בלבד ולא לדאוג לגורלם של העמים "המשוחררים" על ידם. יתר על כן, התקשורת במדינות אלה כה מוגבלת בהבעת דעות חלופיות, עד ששום "תעמולת סורקוב" אינה יכולה להשוות עימם. בניגוד לעובדות הברורות, מדינות מוצהרות כגורמים מוצלחים, סנקציות מוגדרות נגד אנשים מורדים, מסקנות מסקנות לגבי אשמת הצדדים או צדקותן ללא כל ניתוח של המצב, ממנו נוכל להסיק מסקנה הגיונית לגבי יצירת דעת הקהל המוטה. בהקשר זה, נראה הגיוני לחתור לבודד את עצמו מכל הזרם הזה, ליצור מערכת דמוקרטית משלו, שאותה כינה ו 'סורקוב במלה "ריבון". לדעה זו הוא הפך למטרה של ביקורת ליברלית.
