הסכמי החסויורט שנכנסו לתוקף בסוף קיץ 1996, סימנו את סיום מלחמת צ'צ'ניה הראשונה שנמשכה מדצמבר 1994.
הפרקים המרכזיים וסוף הסכסוך הצבאי
כוחות רוסיים פדרליים הובאו לרפובליקה בדצמבר 1994. הסיבה לצעד ממשלתי כזה הייתה ההתחזקות כאן בכנות
גורמים גנגסטרים ואנטי-ממשלתיים שתרמו להתייצבות באזור במטרה להפריד עוד יותר את איצ'קריה מרוסיה: עימותים אתניים נרחבים, התמוטטות תשתית הרפובליקה, הקצנה של נוער אסלאמי, שיא אבטלה, שיעורי פשע מרובים כאן וכן הלאה. עם הצגת הכוחות הפדרליים בדצמבר 1994, תוכנן לייצב את המצב ולשים קץ לגורמים האנטי-ממשלתיים המשתוללים לפני השנה החדשה, אולם הערכת הערכה משמעותית של כוחות האויב הובילה למלחמה ממושכת. במוסקבה האמינו שלדז'וכאר דודייב היו רק כמה מאות חמושים חמושים. התרגול הוכיח כי היו יותר מעשרת אלפים מהם, מלבד הכשרה ומימון ממדינות המזרח המוסלמי. סערת העיר גרוזני נמשכה מספר חודשים, עד מרץ 1995, ו
השליטה הסופית באזור הוקמה רק בקיץ השנה, שלאחריה החלו המשא ומתן המתמשך על תנאי השלום. עם זאת, ההתקרבות המתהווה שוב נשברה על ידי המיליטנטים שהעלו פיגוע בקיזליאר בינואר 1996, וניסיון לכבוש שוב את גרוזני. למעשה, סוף המלחמה בצ'צ'ניה הגיע לאחר ההתנקשות בדז'וכאר דודייב באפריל השנה. לאחר מכן המלחמה נכנסה שוב לשלב של קיפאון ומשא ומתן איטי. האחרון עם הבדלנים הנותרים נמשך עד אוגוסט. תוצאותיהם ידועות כיום כהסכמי ח'סויורט.
תוכן ההסכמים
הנוסח של הסכם ח'סויורט הציע כי רוסיה צריכה לסגת את כוחותיה מהשטחים. ההחלטה על מעמדה של רפובליקת צ'צ'ניה נדחתה לחמש שנים, עד דצמבר 2001. לפני תקופה זו, ניהול השטח המסומן כולו מתבצע על ידי ועדה משותפת שנוצרה מנציגי גופי השלטון הפדרליים והמקומיים.
ההשלכות האמיתיות של המעשה
כיום נהוג לגעור בהסכמי החסויורט על בסיס ההשלכות שהביאו למדינה. למעשה, הם שוב הראו מלאים
חוסר יכולתם של הצדדים להסכים. למרות סעיפי ההסכמים הקובעים אמצעים למאבק בפשיעה מאורגנת, השבת תשתית המתחם הכלכלי והכלכלי של הרפובליקה וכן הלאה, הסכמי החסויורט החזירו שוב את איכקריה לצמיחה הבלתי מבוקרת של סנטימיות ווהאבי ופשע מוחלט. בעיקרו של דבר, מצב זה הוביל לצורך בהכנסה חדשה של חיילים פדרליים בספטמבר 1999 ותחילת מלחמת צ'צ'ניה השנייה. יחד עם זאת, יש לציין כי ההיגיון בחתימה על מעשה כזה בעת אוגוסט 1996 בהחלט היה שם. עליו לקחת בחשבון את המצב בו נקלעו הנשיא ילצין והממשל המרכזי לאחר סכסוך עקוב מדם, כמו גם לחץ חזק מצד הציבור שרצה הפסקת פעולות איבה מוקדמות ונסיגת חיילים דחופים מהקווקז.
