המונח "ליברליזם חברתי" הופיע לפני זמן לא רב - בשנת 1893 - והצביע על מיצב חדש של מדיניות חברתית - מגוון, אך חד משמעי במהותו, בו הרגע החברתי עצמו אינו הופך למערכת אמצעים בלתי משתנה ומותקנת, כפי שקורה בתוכניות אחרות.. לדוגמא, הסוציאליזם בוחר בבירור את האמצעים. והליברליזם החברתי מרגיש הרבה יותר חופשי בעניין זה ומונחה על ידי בחירה בהרחבה הרבה יותר, כולל שימוש בהתערבות המדינה בחיים הכלכליים.
חופש אישי קודם
בליברליזם החברתי אין שום דעה קדומה ביחס לבחירת האמצעים שבאמצעותם היא רואה את האפשרות להשיג הטבות עבור כל אחד מחברי החברה, כלומר התערבות מדינה, בעלות ציבורית וקיבוצית וכל מה שקיים בתוכניות אחרות מקובל למדי. קיומו הראוי של כל אדם הוא המטרה העיקרית של השקפות העולם ותמיכה של הסדר הציבורי.
סוציאליזם תכנית הוא הרבה פחות חופשי, רגע החופש וההגדרה העצמית עצמו אינו ערך עצמאי עבורה. הליברליזם החברתי אינו מאפשר לפרט להתמוסס בכפייה קולקטיבית. רק חופש הפרט וערכו הבסיסי חולקים את הליברליזם עם הסוציאליזם. שאר תפיסות העולם זהות. אכן, סוציאליזציה כלכלית גרידא יכולה לתרום הן למיזוג שתי התוכניות הללו והן להשלמת התיחום.
הליברליזם הקלאסי נאמן גם לגילויי הקפיטליזם, אינו מוצא שום קונפליקט בין ערכים שונים לחלוטין. לדוגמה, ליברלים כלכליים רואים בערבות חופש רק זכויות קניין. עם זאת, גישה כזו שוללת, למשל, עובדי שכר חופש מכל סוג שהוא.
וזה לא המקרה היחיד כאשר חופש ורכוש מתנגשים. ככל הנראה, עובדים בשכר חופשיים במשהו אחר, לא ברשות הון. ולכל קבוצה חברתית יש חופש משלה. ליברליזם ביחס לנושאים חברתיים להכפפת זכויות, כולל בעלות, הנחשבת לא לערך עצמאי, אלא לכלי. גבולות הרכוש נבדקים ללא הרף, זה לא המקביל לחופש, אלא יכול לספק אותו. לפיכך, הקפיטליזם מתאים כאמצעי להישג, אך ככל שמתפתחים יחסים קפיטליסטיים, לרוב נחנק החופש על ידיהם.
הקרן הפילוסופית
היחס של הליברליזם לנושאים חברתיים תלוי בהערכה של הרווחה הכללית, בשיקולים הנוגעים לחברה ולא באנשים השולטים בממשלה. נראה כי זה אמור להגן על האנשים מפני חומרת המהפכות ומאלימות פיזית. על התומכים והמתנגדים לכל שינוי לדון בכל רגע ורגע בתוכנית כדי לא לחשוף את החברה לסכנות כה חמורות. עם זאת, אי השוויון החברתי הקשה שהיה באנגליה במאה ה -19 כאשר הוספרו רעיונות הליברליזם החברתי, קיים עדיין בצורה לא פחות נוקשה.
בעיות העוני עומדים לא נפתרו, מכיוון שהן טבועות במלואן ובחברה הן בבורגנית והן בקפיטליזם. עושר ועוני אינם סימנים של טיפשות או אינטליגנציה גבוהה, סגן או סגולה, עצלות או חרוצים, זה תמיד עניין של מקריות והזדמנויות התחלה מסוימות הנופלות למעטים.
הפילוסוף מיל נתן דוגמאות רבות לגיוון בביטוי זכויות הקניין, המראה זמנים שונים, מדינות שונות. הוא טוען כי לא חוקי הייצור האובייקטיביים הם שמשפיעים על חלוקת העושר, אלא חוקים ומנהגים חברתיים, אם כי בבריטניה בתקופתו חלוקה זו הייתה זהה בכל מקום ויחסית הפוכה לעבודה. כתוצאה מכך, ליברליזם סיפק בתחילה לתחום החברתי דרגות שונות של חופש. אבל זו עדיין תוכנית תיאורטית גרידא.
הבסיס החברתי של הליברליזם
בראשית שנות השלושים של המאה העשרים בארצות הברית, תוכנית זו החלה לעבוד כטכנולוגיה. בשנת 1932 הורגשו עדיין השלכות משבר כלכלי עמוק, שלא ניתן היה למנוע או להביס על ידי שתי מפלגות השלטון במדינה. פרנקלין רוזוולט, דמוקרט שהצליח לבטל כל כך הרבה תנוחות מסורתיות - פוליטיות, חברתיות וכלכליות - נבחר. האמריקנים הצליחו להשוות בין שמרנות, סוציאליזם, ליברליזם ויחס לנושאים חברתיים של נציגי התוכניות.
הם סבלו משמרנות בעצמם במשך מאות שנים, הסוציאליזם בנה בהצלחה את ברית המועצות, והליברליזם היה חדש, אך הצליחו לספק תמיכה למגוון ארגונים, והכי חשוב, למעמד העובדים, באמצעות תוכנית קיינס (רגולציה כלכלית ורפורמות חברתיות). גם מיעוטים אתניים וגזעיים לא נשללו מתשומת הלב, תושבי הרווחה הממוצעים בערים וכפרים תמכו גם בליברליזם ובמדינה החברתית שהובטחה. קואליציית הליברלים החברתיים מילאה תפקידים עד שנות השישים, מכיוון שהתכנית שלהם הייתה מעניינת מכיוון שהיא שילבה ערכים קולקטיביסטיים ואינדיבידואליסטיים.
כמו שהיה בגרמניה
הגרמנים ערכו חווית בחירות בפועל. היכן אוכל להתחקות אחר הדרכים לפתרון סוגיות חברתיות: ליברליזם, שמרנות, סוציאליזם - איזו תוכנית יעילה יותר להתמודד עם זה? לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה ריבונות גרמניה מוגבלת, למעשה הייתה אותה משטר כיבוש. עם זאת, המודל הפוסט-טוטליטרי שהציע לודוויג ארהרד, שהתבסס על תורתו של פרנץ אופנהיימר, זכה: תוכנית השמרנות ביחס לנושאים חברתיים הייתה חלשה בהרבה.
הליברליזם הציג אפשרויות רחבות הרבה יותר לפתור בעיות שלאחר המלחמה, יתר על כן, הוא הראה מסלול ריאליסטי ולא סנטימנטלי. ומאפיין זה הוא החשוב ביותר: היינו זקוקים לטכנולוגיה שניתן היה לבצע, ולא מושג רגיל, תיאוריה יפה שלא נבנתה. זהותו של כל אזרח הוחזרה למדינה ולחברה בכדי להתגבר במשותף על הנסיבות העומדות מעל הפרט ואינן לוקחות בחשבון את אישיותו האישית, ומולידות חוסר אונים בפני היסודות - פוליטיים וחברתיים כאחד.
איך זה צריך להיות ברוסיה
הרבה מוקדם יותר מתחילת התקופה הטוטליטרית, כתב אנטון צ'כוב על חיי היומיום ללא אסונות חברתיים מיוחדים, אך גם ללא שגשוג חברתי: העשירים, העניים, החזקים והחלשים הם באותה מידה קורבנות של מערכות יחסים, מכיוון שהם נכנעים לכוח בימוי לא ידוע. לפיכך, הליברליזם החל לפתור סוגיות חברתיות על ידי התפרקות ממצב אוניברסאלי זה של חוסר נושא. לא ניתן לומר שגם היום הבעיה הזו נפתרה לחלוטין. החברה הרוסית טרם רכשה סובייקטיביות פוליטית מספקת, אם כי הליברליזם מציע פתרונות אלה לבעיות חברתיות מזה זמן רב.
מה הדרך הזו? קחו למשל את המודל הנפוץ ביותר לבניית מדינה חברתית: זו האחריות של החברה בכללותה לגורל כל אחד מחבריה. איך זה נעשה? העיקרון העיקרי: העשירים תומכים בעניים, והצעירים דואגים לזקנים. ואין דרך ראויה יותר לפתור סוגיות חברתיות. במקרה זה, הליברליזם קירב את תוכניתה לחלומות ושאיפותיה של כל חברה. על המדינה לחלק מחדש את כל ניכויי המס לתקציב באמצעות תוכניות מיוחדות, דרך קופות ביטוח, דרך מערכת השירות. על זה מתבסס הבסיס החברתי של הליברליזם.
מהי מדינה חברתית
ראשית, על המדינה החברתית לעשות את ההתערבות הפעילה ביותר ביחסים כלכליים וחברתיים כאחד, מדיניותה נרחבת ככל האפשר לתחום המדע, ולתחום החינוך, ולבריאות, ותרבות - במילה אחת, בכל התחומים המאופיינים על ידי הצורך חברה בריאה ובריאה. הפרמטרים העיקריים של המדינה החברתית הם כדלקמן:
1. דמי הביטוח והמיסים המהווים את התקציב צריכים להיות גבוהים, וגודל התרומות מהתקציב לתחום החברתי צריך להיות גבוה.
2. שירותי הרווחה ומערכת שירותיהם צריכים להיות נגישים לכל קבוצה באוכלוסייה.
3. יש לייעל את המערכת המשפטית, עם הפרדת סמכויות ברורה וביצוע תפקידי כל אחד מגזיני השלטון, יש ליצור ולבצע מסגרת משפטית רגולטורית, על גופי מדינה לקיים קשר הדוק זה עם זה, כמו גם עם החברה האזרחית, כולל כל היוזמות הפרטיות.
מדינה חברתית וחופש אינדיבידואלי
רעיונות ליברלים תמיד התנגדו לרעיונות של מדינה חברתית, זה קרה לאורך כל התפתחותה של החברה, וסוגי הבנייה הממלכתית נחשבו כאנטי-קוד: מדינה ליברלית שונה ממצב חברתי באופן רדיקלי. יתר על כן, הליברליזם נחשב כחלופה לעצם המושג מדינה חברתית. העיקרון העיקרי של הליברליזם הוא הרעיון המקיים חופש אינדיבידואלי, בעוד שהמדינה החברתית מספקת צדק חברתי, מחלישה את אי השוויון החברתי, מספקת לכל אזרח מקור פרנסה, שומרת על שלום והרמוניה בחברה ויוצרת סביבת חיים חיובית לבני אדם.
המדינה הליברלית, על פי רעיונות הליברליזם, מוגבלת חברתית, מכיוון שהיא מממנת רק באמצעות היתרונות התקציביים (עצם מקורות הקיום) עבור אנשים בעלי הכנסה נמוכה. ההטבות אינן ניתנות לכולם, הכללים מחמירים והתועלת עצמה קטנה מאוד ולכן אזרחים בעלי יכולת גוף צריכים לעבוד. מדינות ארה"ב, אוסטרליה, קנדה ובריטניה נבנות על פי עיקרון זה (שלוש האחרונות - עד לאחרונה).
עימות גדול
הרעיון החברתי התנגד לליברל באותו זמן בשני תחומים חשובים ביותר - כלכלי ופוליטי. ואם הסוציאליזם הטוטליטרי השווה בכוח את ההזדמנויות האזרחיות של האוכלוסייה, תוך הפרה של חירויות, הרי שהליברלים התנגדו לכל מגבלה חברתית ומדינית - השוק, צורות הבעלות או חלוקת ההטבות מחדש של הרשויות. הסתירה החשובה ביותר של הפרדיגמות החברתיות והליברליות היא מערכת היחסים בין המדינה לפרט. ליברלים רואים אדם מחוץ למדינה, והמדינה - מתנגד לאדם אינדיבידואלי. סוציאליסטים, לעומת זאת, מזהים את האדם ואת המדינה.
הפילוסוף איוון אילין כתב שהמדינה אינה הפשטה, היא לא ממוקמת מעל אזרח ולא במקום "מחוץ לאדם", הכל - הממשלה והביורוקרטיה, מחלקת המסים והמשטרה עם הצבא - היא חיה בפנים כי אנשים ויש חלקים ממערכת זו, איבריה, חבריה, גלגלי השיניים שלה. האנשים המרכיבים את המדינה, בונים אותה או מהססים, משפרים או הורסים אותה, עם מגוון מצבי רוח פנימיים ומעשים חיצוניים, חופשיים, פרטיים, פרואקטיביים, רוחניים, יצירתיים - כולם מהווים את מה שמכונה המדינה.
מה זה ליברליזם ואיך זה עובד?
דוקטרינה המגבילה את כוחה של החברה והמדינה על יחיד. כך נשמעת ההגדרה הבסיסית. רעיונותיה של מדינה ליברלית הם:
1. הזכות לרכוש פרטי, שאינה תלויה במדינה.
2. המדינה והכלכלה הם אזורים נפרדים.
3. הפרט חשוב יותר מהחברה, והחברה חשובה יותר מהמדינה.
למדינה לא יכולות להיות מטרות משלה, זה כמו שומר - היא מגנה על רכושו של הסוחר הפרטי, על חופש הפרט שלו, אינה מתערבת ביחסים חברתיים וכלכליים, ונמנעת מלדאוג לרווחת אזרחיו. הדגש הוא על אינדיבידואליזם, על אישיות, על פעילותו, אשר יסייעו לספק לעצמו בכפוף לחופש מוחלט. לאזרחים יש זכויות פוליטיות, אך אין להם זכויות סוציו-אקונומיות והמדינה נשללת מתפקודים כלכליים וחברתיים.
ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה, בהן דגם הפוליטיקה הספציפי הזה של המדינה הוקמה עור וגידים, חיו על עיקרון האינדיבידואליזם, בו כל אזרח הוא היוצר של ייעודו האישי, ותפקידה של המדינה הוא קטן מאוד. כל מזג האוויר הפעיל נעשה על ידי גורמים פעילים פרטיים בעזרת ארגונים לא ממשלתיים שונים - עמותות וקרנות ביטוח סוציאלי על בסיס חיסכון פרטי ובאמצעות ביטוח פרטי כמעט של כל האזרחים. עקרון התגמול במקרים אלה עובד גם כן. המודל הליברלי של המדינה מתחייב תמיד בהתחייבויות מסוימות להגן על הנזקקים ולתמוך בהכנסות המינימום של העניים.
