פוליטיקה

עבדאללה אוקלאן: ביוגרפיה

תוכן עניינים:

עבדאללה אוקלאן: ביוגרפיה
עבדאללה אוקלאן: ביוגרפיה
Anonim

עבור חלקם הוא דגל המאבק של הכורדים לעצמאות. עבור אחרים - עבריין מסוכן ומחבל. מיהו עבדאללה אוקלן? במאמר זה תשקול הביוגרפיה של המנהיג הפוליטי והצבאי הכורדי. בואו נגיד מייד: אישיות זו מעורפלת. אוקלן הוא אזרח כבוד של נאפולי, פאלרמו וערים אחרות באירופה. אישים אירופאים בולטים רבים פונים לממשלת טורקיה כדי לשחרר את האסיר הפוליטי. בשנה שעברה העניקה המפלגה הסוציאליסטית של אוקראינה את עבדאללה אוקלאן במדליית השלום והדמוקרטיה. במקביל, מנהיג פוליטי זה של כורדיסטן נידון למאסר עולם מאז 1999 וכעת מרצה את עונשו באי אימראלי שנמצא בים מרמרה. כיצד ומדוע גינו את עבדאללה אוקלן - קרא בהמשך.

Image

נוער, חינוך, תחילת הפעילות הפוליטית

גיבור המאמר שלנו נולד ב- 4 באפריל 1949 במשפחת איכרים פשוטה. מולדתו הקטנה היא הכפר הטורקי עומרלי, במחוז סנליורפה, המאוכלס על ידי הכורדים. בילדותו חשף נטייה רבה למדע, הוא למד היטב בבית הספר. הורים שלחו אותו ללמוד בפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת אנקרה. שם הוא כרסם את גרניט המדע משנת 1971 עד 1974. כסטודנט, עבדאללה אוקלקן קיבל השראה מרעיונות שמאלניים וסוציאליסטיים. ורק מעט אחר כך, השקפות אלה קיבלו צביעה לאומית-פטריוטית. אוקלן נשר מכוונה מהאוניברסיטה. בשנת 1974 הוא ארגן סביבו קבוצת צעירים, שארבע שנים לאחר מכן התגבשה בכוח פוליטי שנקרא "מפלגת הפועלים של כורדיסטן". מטרתה הייתה ליצור מדינת לאום עצמאית. נזכיר כי הכורדים חיים לא רק בדרום מזרח טורקיה, אלא גם במערב איראן, בצפון עירק ובסוריה. לאומה זו עדיין אין מדינה ממלכתית משלה.

Image

דמות צבאית

זמן קצר לפני שהתרחש הפיכה צבאית בטורקיה (1980), הלך אוקלן להגירה לסוריה. שם ארגן ניתוקי פרטיזנים, שמאז 1984 החל בפעולות צבאיות של ממש נגד הצבא הטורקי. הסיסמא של המאבק המזוין הזה הייתה עצמאות כורדיסטן. טורקיה ניהלה זה מכבר מדיניות של הטמעה של מיעוטים לאומיים. וכנגד רצח העם של הכורדים כעם, הוא הרים את דגל המאבק של עבדאללה אוקלן. המפלגה שהנהיג הציבה כמטרה את הפדרליזציה של טורקיה ויצירת האוטונומיה. אוקלן הכחיש כי הוא מבצע עבודות בדלניות שמטרתן לפרק את המדינה. למסיבה הייתה גם תוכנית חברתית. בעבר, PKK עמד על עמדות מרקסיסטיות. בהמשך שינה אוקלן את דעותיו על רעיונות קומוניסטיים. הוא משוכנע כי לא ניתן להשיג צדק חברתי בשיטות טוטליטריות. למעשה, ה- PKK קרוב בדעותיו למפלגות סוציאל-דמוקרטיות במרכז-שמאל.

Image

פליטים

מכיוון שכל הפעולות הצבאיות התנהלו בשטחה של טורקיה, הממשלה הסורית אפשרה לאוקלן להתגורר בשטחה. יותר משמונה עשרה שנה - משנת 1980 עד 1998, חי דמשק מנהיג פוליטי ומנהיג צבאי. עם זאת, בסופו של דבר ממשלת חאפז אל-אסד נכנסה בלחץ אנקרה. נשיא סוריה ביקש מעבדאללה אוקלקן לעזוב את המדינה. עבדאללה אוקלקן הגיע לרוסיה. בעניין זה, ב- 4 בנובמבר 1998, החליטה הדומא הממלכתית של הפדרציה הרוסית ברוב הקולות לפנות לנשיא בוריס ילצין ולבקש ממנו להעניק מעמד פליט פוליטי למנהיג מפלגת הפועלים הכורדית. עם זאת, בקשה זו נותרה ללא מענה. אוקלן עבר לאיטליה וביקש שם מקלט. אבל, מול הבירוקרטיה האירופית, הוא עבר ליוון ומשם - לקניה.

Image

חטיפה

עבדאללה אוקלקן חשב לחכות במדינה האפריקאית הזו לפיתרון למקלט המקלט הפוליטי שלו באיטליה, שנע לאט מאוד. כתוצאה מכך, ערעורו של מנהיג כורדי בבית המשפט הוגש ערעור על סירוב רשויות ההגירה. אולם השירותים המיוחדים הטורקיים פעלו מהר יותר מהביורוקרטיה האירופית. כאשר בית המשפט האזרחי ברומא ב- 4 באוקטובר 1999 נתן את הבקשה למעמד פליט, עבדאללה אוקלקן כבר נלכד בניירובי והמתין למאסר. שירותי הביון הטורקיים ארגנו את חטיפתו של מנהיג הכורדים בעזרת ישראל. הם כבשו את אוקלן ב- 15 בפברואר 1999. אפילו בשלב הקדם-משפט, הוא נעצר בכלא הבלתי חדיר בטורקיה באי אימראלי, מחשש לשחרורו על ידי תומכים. המשפט החל ב -31 במאי באותה שנה. עבדאללה אוקלאן נידון למוות, אך בלחץ הקהילה העולמית החליפו אותה במאסר עולם.

Image

המנהיג הפוליטי של זמננו

אבל אפילו מאחורי סורג ובריח אוקלאן לא איבד את הכריזמה וההשפעה שלו. ברחבי העולם, ציבור בעל אופי פרוגרסיבי, דגל במשפט הוגן של מנהיג הכורדים הטורקים. אבל התהליך דומה יותר לפארסה. הנאשמים אפילו לא הורשו לשוחח עם עורכי דינו. אולם הזמנים משתנים והממשלה החדשה, על אף שלא בדקה את העניין של קלן, עשתה רבות כדי להקל על תנאיו. אז בשנת 2009 הועברו לאי עוד חמישה מחברי מפלגת PKK (מפלגת עובדי כורדיסטן). לפיכך, המנהיג הלאומי כבר לא יושב בבידוד. אתגרים חדשים של היום אילצו את נשיא טורקיה ארדואן לנהל דיאלוג עם אוקלן. מאז 2013 מתנהל משא ומתן על פיתרון שליו של הסכסוך בין הממשלה לפרטיזנים הכורדים. אויב משותף, דאעש, גרם לאויבים סוערים לנטוש את רמאותיהם.