K-152 "נרפה" היא צוללת גרעינית מתוצרת רוסיה, המכונה גם "פייק B" או "971U". שירותה של ספינה זו ברוסיה היה קצר: ב- 8 בנובמבר 2008, במהלך הבדיקות, אירעה עליה תאונה, ושנה לאחר מכן היא נסוגה מהכוחות הימיים. בשנת 2012 הושכרה הסירה להודו. היום נכיר את ההיסטוריה של הספינה K-152 "נרפה".
בנייה
הצוללת הונחה בסוף 1991 במספנה אמור. במקור תוכנן כי הבנייה והבדיקה של הספינה לא יימשכו יותר מחמש שנים. עם זאת, עקב צמצום תוכנית בניית הספינות הגרעינית במזרח הרחוק, הופסקו העבודות ברגע שהחלה. רק בסתיו 1999, כשראש הממשלה דאז של הפדרציה הרוסית V. וו. פוטין ביקר במפעל, התקבלה החלטה עם השלמתה. זה התחיל רק בשנת 2004, לאחר ששר ההגנה סרגיי איבנוב חתם על הסכם עם חיל הים ההודי על בנייה ושכירות של שתי צוללות גרעיניות.
ב- 24 ביוני 2006 הושקה האונייה. במקור תוכנן להעבירו לצד ההודי באוגוסט 2007, אולם עקב עיכובים ביצרן, מועד זה נדחה ללא הפסקה. לאחר התאונה נקבע המועד האחרון לתחילת 2011.
ב- 11 ביוני 2008 החלו בדיקות בספינה. בסוף אוקטובר עלתה הסירה לראשונה לים, וב- 31 באוקטובר היא צללה למים.
התאונה ב- K-152 "נרפה"
ב- 8 בנובמבר 2008 עזב הנרפה את מפעל זבזדה ויצא לאזור האימונים הקרביים לשלב הבא של הבדיקה - ירי טורפדו. ביום זה על סיפוני התא השני של הסירה היה הפעלה לא מתוכננת של מערכת הכיבוי. בממוצע, ריכוז הפריון בתא היה גבוה פי 300 מהערך המותר. כתוצאה מהתאונה מתו 20 בני אדם, 17 מהם משקיפים אזרחיים. 21 אנשים נוספים סבלו מחנק, מכוויות קור וכוויות בדרכי הנשימה. רבים ביקשו עזרה רפואית לאחר מספר ימים. בסך הכל היו בסירה 208 אנשים באותו יום, מתוכם 81 אנשי צבא, והשאר אזרחים (מומחי מפעל, צוות משלוחים ואחרים).
במהלך הבדיקות, בנוסף לאנשי הצוות שהיו על סיפונה, הייתה ועדת ועדה, שווה במספר האנשים לשני צוותים נוספים, ועדת מדינה פחותה פחות. מספר צוותים זה נבע מהעובדה שעבודה משותפת של מכשירים ומערכות רבות מוגדרת ישירות בתהליך הבדיקה. לגבי השאלה האם היו נציגים של הלקוח והמעצב על הסיפון, אין מידע.
על פי הצהרה רשמית, התאונה לא השפיעה על יחידות הכוח. הספינה נסעה באופן עצמאי בכוח עצמה לבסיס זמני, וכל הקורבנות הובאו לחוף על ידי הספינה האנטי-צוללת אדמירל טריבוטס.
חקירה
משרד התובע פתח תיק פלילי במסגרת המאמר "הפרת הכללים להפעלת אוניה של ספינת מלחמה, שהביאה למותם של יותר משני אנשים." היו דיונים ערים על הגורמים לכאורה לתאונה. בתחילה, כשל במחשב וארגון בדיקות אנאלפביתים נקראו הגורם האפשרי. מאוחר יותר גילו החוקרים כי מערכת הכיבוי אינה מורשית על ידי אחד המלחים דמיטרי גרובוב. הוגש נגדו תיק פלילי במסגרת המאמר "גרימת מוות ברשלנות".
למרות העובדה שגרובוב הודה באשמה, עמיתיו אינם מאמינים שהוא יכול היה לטעות כך. קפטן הדרגה השנייה איגור שופונוב הביע גם הוא את אי שביעות רצונו ממצב העניינים הזה, ואמר שלפי האמנה לא צריך להשאיר מלחים ללא השגחה.
בנובמבר 2008 הופיעו נתונים לפיהם גרובוב היה במצב של הלם ונתן עדויות מטורפות. בתאריך 21 בנובמבר דיווחו בתקשורת כי תיערך בדיקה פסיכולוגית על המלח. במקביל, סרגיי סטולניקוב, חבר צוות המסירה, אמר בראיון כי סיבת האסון היא פגם בקונסולת מערכות הספינות הכלליות.
לא היה ברור מדוע לאחר הפעלת מערכת האש, שמורות הפריון, המיועדות לשלושה תאים, נפלו לאחת, ומדוע, למרות העובדה שהסירה הייתה מצוידת במכשירי נשימה, כל כך הרבה אנשים מתו.
עובדות חדשות
ב- 4 בדצמבר 2008, התברר מידע כי במקום טטרה-פלואורודיברומתאן רעיל דל רעיל הוזרם למערכת הכיבוי. את התערובת סיפקה חברת סנט פטרסבורג ServiceTorgTehnika, איתה עבדה לראשונה מספנה אמור. לפני התדלוק בוצעה בדיקה שנייה של הפרון, שבמסגרתה המעבדה רק אישרה כי מדובר בפריין.
ב- 22 בינואר 2009 הוכרה גרובוב כאחראית והמשיכה להיחשב לאשם העיקרי בטרגדיה. ב -10 בפברואר התברר מידע כי יצרנית הצוללת K-152 נרפה מתכוונת לתבוע את ספק פריאון. לאחר מכן, הוועדה שניהלה את החקירה הקצתה את החותמת "Top Secret" לפעולה הסופית.
בית המשפט
במרץ 2011, התובעת הצבאית של צי האוקיאנוס השקט הפנתה את התיק לבית הדין הצבאי בצי הפסיפיק. ההאשמות הובאו נגד מהנדס האחזקות דמיטרי גרובוב ומפקד הכלי, קפטן דרגה ראשונה דמיטרי לברנטייב.
ב- 25 באפריל התקיים דיון מקדמי בו החליט בית המשפט לדון בתיק מול חבר השופטים. 22 ביוני הייתה הפגישה הראשונה שהתקיימה מאחורי דלתות סגורות. ב- 5 ביולי, בפגישה השנייה, סירב דמיטרי גרובוב לעדות שמסר קודם, והכריז על חפותו. הוא כינה את ההצהרות הקודמות הפללה עצמית שניתנה תחת "לחץ מצד גורמי אכיפת החוק".
מספטמבר 2011 עד ספטמבר 2013 זיכתה המושבעים את הנאשם שלוש פעמים וקיבלה פעמיים מתובעים. בפעם השלישית החליט הקולג 'הצבאי: "הזיכוי יתקיים והתלונה תידחה.
מומחיות טוקסיקולוגית
על פי תוצאות הניתוח הכימי, נמצא כי 64.4% מתערובת הפריון הייתה טטרכלור-אתילן, אשר אין להשתמש בהם לכיבוי אש. ריכוז כיבוי כיבוי של פריון אינו קטלני לבני אדם. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות במגע עמו הוא אובדן הכרה. לפיכך, גם אם המלח היה באמת מפעיל את מערכת הכיבוי בכוונה, זה לא היה מביא למקרי מוות.
מערכת הצוללת K-152 נרפה התדלקה על ידי מטף מזויף. כאשר זה עבד, בשל ההבדל בפרמטרים הפיזיים של הפרון הרעיל מהתקן הרגיל, שלושה חלקים מהכימיקלים נכנסו אוטומטית לתא אחד. התא היה מלא בקיטור רווי של התערובת ובשלב טיפת נוזלים שחלקו נאסף על הקירות ונזרם מטה. יש לרסס פריאון טהור בתרסיס. עם עליית הטמפרטורה הוא מתאדה וכבר נמצא בגזים במגע עם מוקדי הבעירה. על ידי הפרעה לתהליך ברמה הכימית, הפריון משמש כמנחה, אנטי-קטליסט ומעכב בעירה. יתרה מזאת, בניגוד לאמונה הרווחת, היא אינה מבטלת חמצן או מחייבת אותה. בחדר בוער ניתן לצרוך חמצן רק כדי לשמור על אש. אם מערכת האש מופעלת ללא שריפה, כמות החמצן בחדר לא משתנה.
התאוששות
שיקום סירת K-152 נרפה עלה לצי הרוסי כמעט שני מיליארד רובל. יש להניח כי עלויות כאלה היו קשורות לעובדה שחלק מהציוד נהרס כתוצאה מפעולה של טטרכלורתילן שהוא ממס פעיל. המטף המזויף הוחלף בתקן רגיל, ומערכת הכיבוי עברה מודרניזציה. צוות החזרה, עם יותר מ -200 איש, הוסב מחדש.
בדיקה מחדש
בגלל הקשיים בגיבוש הקבוצה הסופית, התחלה של בדיקה חוזרת עוכבה. הם החלו ב- 10 ביולי והמשיכו עד 25 בדצמבר 2009. ב- 28 בדצמבר הודיע נציג צי הפסיפיק על השלמת המבחנים והכניסה של הצוללת Schuka-B או Nerpa 971U לחיל הים הרוסי.
העברת הודו
במהלך בניית הסירה, נשמעו שוב ושוב אמירות על סיכוייה להעברה לחיל הים ההודי. לאחר התאונה התברר מידע כי הכלי לא יימכר או יוחכר, אלא יצטרף לשורות הצי הרוסי. עם זאת, לאינדיאנים היו תוכניות גדולות לסירה זו, בפרט, באשר לאימוני צוות הספינה INS Arihant - הצוללת ההודית הראשונה. בשנת 2009, העיתונות שוב דיברה על סיכויי הליסינג.
בפברואר 2010 הגיע צוות מהודו לנמל רישום הצוללת להתמחות. ב -1 ביוני, מיכאיל דמיטריב, ראש שירות שיתוף הפעולה הצבאי, הודיע כי הצוות סיים את האימונים וכי העניין מתקרב לקו הסיום. ההעברה הסופית של K-152 נרפה להודו נקבעה לאוקטובר 2010.
רק ב -4 באוקטובר 2011 הסכימה הוועדה הרוסית-הודו על השלמת מבחני הקבלה. הם היו אמורים להתחיל ב -30 באוקטובר ו -15 יום אחרונים. שבוע הוקצב לחיסול ההערות.
לפי איזווסטיה, נציגי הוועדה הבין-ממשלתית ההודים רצו לסרב לחוזה זה, אך צללו לתוכו עד כדי כך שהוא כבר לא היה אפשרי. הם לא הסתפקו באמינות הספינה ובחימוש שלה, כמו גם מחוסר העקביות עם תקני האיכות הסובייטים שהתפרסמו ברחבי העולם.
לאחר שהועבר שוב ושוב את חוזה השכירות של K-152 נרפה ב- 30 בדצמבר 2011, בכל זאת נחתם חוזה.
הטקס
ב- 23 בינואר 2012 נערך טקס להעברת הצוללת הגרעינית של משמרות רוסיה K-152 לכוחות הימיים ההודיים. הטקס אורגן בשטחה של המספנה בעיר ביג סטון. בה השתתפו אג'אי מלהוטרה, שגריר הודו בפדרציה הרוסית, והאדמירל קונסטנטין סידנקו, מפקד המחוז הצבאי המזרחי. הצד ההודי הזמין גם הוא את קפטן לברנטייב, מפקד הספינה במהלך הטרגדיה של 2008, לטקס. שווי העסקה הכולל הסתכם ב -900 מיליון דולר.
