"חבית דיאוגנס" הוא ביטוי לתפוס. רבים שמעו זאת, אך מעטים יודעים מה המשמעות. זה הגיע אלינו מיוון העתיקה, ועדיין נשמע. הביטוי "חבית דיוגנס" הופיע בגלל פילוסוף אחד, וכדי לברר מה זה באמת אומר, אתה צריך להתחיל ללמוד את אישיותם של דיוגנס.
מי זה?
דיוגנס הוא פילוסוף יווני קדום שחי במאה ה -4 לפני הספירה. הוא דבק בתפיסת עולמם של ציניקנים והיה בבירור אחד הנציגים הבולטים שלו. בימינו זה ייקרא מזעזע.
הוא נולד בעיר סינופ, פוליס אסיה הקטנה (מדיניות ביוון העתיקה המכונה אזור הארץ), השוכנת על הים השחור. דיוגנס גורש מעיר הולדתו בגלל שביצע כסף מזויף. ואז הסתובב בערי יוון במשך זמן רב, עד שעצר באתונה. שם הוא חי רוב חייו. בעיר הבירה של יוון העתיקה, הוא זכה לתהילה של פילוסוף והיו לו תלמידים שהאמינו בחכמתו ובגאונותו של מורם. למרות זאת, דיוגנס דחה מדעים כמו מתמטיקה, פיזיקה ואחרים, וקרא להם חסר תועלת. לדברי הפילוסוף, הדבר היחיד שאדם צריך לדעת הוא עצמו.
פילוסופיה של דיוגנס
יש אגדה כיצד דיוגנס הגיע לפילוסופיה. איכשהו הוא התבונן בעכבר וחשב. המכרסם לא היה צריך הרבה כסף, בית גדול, אשה יפה, פשוט היה לו מספיק. העכבר חי, שמח, והכל היה בסדר אצלו. בהשוואה אליו, דיוגנס החליט כי אין צורך בהטבות חיים. אדם יכול להיות מאושר מבלי שיהיה לו דבר מלבד עצמו. והצורך בעושר ומותרות הוא המצאת האנשים, שבגללה הם נעשים אומללים עוד יותר. דיוגנס החליט לוותר על כל מה שיש לו. השארתי לעצמי רק תיק וכוס שתייה. אולם מאוחר יותר, כשראה את הילד שותה מים מידיו, הוא גם סירב להם. דיוגנס התמקם בחבית. בתוכו חי עד סוף ימיו.
מדוע דיוגנס גר בחבית? מכיוון שהוא דבק בתורת הקיניזם. היא הופיעה הרבה לפניו, אבל הוא זה שפיתח את הרעיון הזה והעביר אותו לאנשים. הקיניזם הטיף לחופש הרוחני המלא של האדם. דחיית נורמות ומנהגים מקובלים, ניתוק ממטרות חיים עולמיות, כמו כוח, עושר, תהילה, הנאה. לפיכך דיוגנס התיישב בחבית, מכיוון שהוא ראה את הבית כמותרות, שצריך גם לוותר עליו.
דיוגנס הטיף לחירותה המלאה של נפש האדם, וזו הייתה לדעתו אושר אמיתי. "רק אלה החופשיים מרוב צרכיהם הם חופשיים", גסטרונומי, פיזיולוגי ומיני לא היו יוצאים מן הכלל.
אורח חיים של דיוגנס
דיוגנס דבק באורח חיים סגפני. הוא נפל בהיסטוריה כדוגמה לעקוב אחריו. סגפנות היא מושג פילוסופי, כמו גם אורח חיים המבוסס על אימונים יומיומיים של הגוף והרוח. היכולת לעמוד במצוקה בחיים - זה היה האידיאל של דיוגנס. היכולת לשלוט על הרצונות שלך, על הצרכים שלך. הוא החדיר לעצמו זלזול בכל ההנאות.
ברגע בו העוברים ושבים ראו אותו מבקש נדבה מהפסל. הם שאלו אותו: "למה אתה שואל, כי היא עדיין לא תיתן לך כלום." אליו דיוגנס ענה להם: "להרגיל את עצמו לכישלון." אבל בחיים לעיתים רחוקות הוא ביקש מעוברי אורח כסף, ואם היה צריך לשאול הוא אמר: "אני לא שואל, אלא את מה שאני חייב."
התנהגות דיאוגנית בבני אדם
אני חייב לומר שדיוגנס לא אהב במיוחד אנשים. הוא האמין שהם לא הבינו את משמעות חיי האדם. הדוגמא הבולטת ביותר יכולה להיקרא כך: הוא הסתובב בעיר בין ההמון עם מנורה מוארת עם המילים: "אני מחפש גבר."
התנהגותו הייתה מתריסה ואף קיצונית. האחרון - מכיוון שהפגין בפומבי את עצמאותו הפיזיולוגית מאישה במילים: "הלוואי שזה היה זהה לרעב."
הצהרותיו של דיוגנס היו תמיד אירוניות ואפילו סרקסטיות. אם תקרא את כל האפוריזמות שלו, ביניהן לא תהיה אף אחת שלא חולקת על דעת האדם. אם ההמון נוזף במוזיקאי, הפילוסוף משבח שהוא מנגן, ולא גונב. אם אנשים משבחים מישהו, דיוגנס חייב לצחוק מזה.
מעטים אנשים אהבו את ההתנהגות השערורייתית בעיר, אך היו גם חסידים רבים.
