הפילוסופיה של רומא העתיקה מאופיינת באקלקטיות, כמו כל העידן הזה. תרבות זו נוצרה בסכסוך עם הציביליזציה היוונית ובמקביל הרגישה אחדות עמה. הפילוסופיה הרומית לא התעניינה מאוד באיך הטבע עובד - היא דיברה בעיקר על החיים, התגברות על מצוקות וסכנות, כמו גם כיצד לשלב בין דת, פיזיקה, היגיון ואתיקה.
תורת המידות
אחד הנציגים הבולטים של בית הספר הסטואי היה סנקה. הוא היה מורה של נרו - ידוע בזכות המוניטין הגרוע שלו כקיסר רומא העתיקה. הפילוסופיה של סנקה מובאת בכתבים כמו "מכתבים ללוסילוס", "שאלות טבע". אולם הסטואיזם הרומי היה שונה מהמגמה היוונית הקלאסית. אז, זנון וכריסיפוס חשבו בהיגיון כשלד הפילוסופיה, והנפש - פיזיקה. אתיקה, הם חשבו שזה שריר. סנקה הייתה הסטואית החדשה. האתיקה נקראה נשמת החשיבה וכל המעלה. והוא חי בהתאם לעקרונותיו. מכיוון שהוא לא אישר את דיכוי תלמידו נגד נוצרים ואת האופוזיציה, הקיסר הורה לסנקה להתאבד, דבר שעשה בכבוד.
בית ספר לענווה ולמתינות
הפילוסופיה של יוון העתיקה ורומא קיבלה את הסטואיזם בצורה חיובית מאוד ופיתחה כיוון זה עד סוף עידן העת העתיקה. הוגה דעות מפורסם נוסף של אסכולה זו הוא אפיקטטוס - הפילוסוף הראשון של העולם העתיק, שהיה עבד ממוצא. זה הותיר חותם על השקפותיו. אפיקטטוס קרא בגלוי לעבדים להיחשב לאותם אנשים כמו כולם, מה שלא היה נגיש לפילוסופיה היוונית. מבחינתו הסטואיזם היה סגנון חיים, מדע המאפשר לך לשמור על שליטה עצמית, לא לחפש תענוגות ולא לפחד מהמוות. הוא הצהיר כי לא צריך לאחל את הטוב ביותר, אבל את מה שכבר קיים. אז לא תתאכזבו מהחיים. אפיקטטוס כינה את האדישות הפילוסופית שלו, מדע הגסיסה. זה הוא כינה ציות ללוגואים (אלוהים). ענווה עם הגורל היא ביטוי לחופש הרוחני הגבוה ביותר. חסיד של אפיקטטוס היה הקיסר מרקוס אורליוס.
ספקנים
היסטוריונים החוקרים את התפתחות המחשבה האנושית רואים דבר כזה פילוסופיה קדומה כשלם יחיד. יוון העתיקה ורומא העתיקה היו דומות ביניהן במספר מושגים. זה מאפיין במיוחד את תקופת ימי קדם המאוחרים. לדוגמה, המחשבה היוונית והרומית כאחד ידעה דבר כזה ספקנות. כיוון זה מתעורר תמיד בעת ירידת תרבויות גדולות. בפילוסופיה של רומא העתיקה היו נציגיה אנזידם מקנוסוס (תלמידו של פיררון), אגריפס, סקסטוס אמפיריקוס. כולם היו דומים בכך שהם התנגדו לכל מיני סוגים של דוגמטיות. הסלוגן העיקרי שלהם היה הקביעה שכל הדיסציפלינות סותרות זו את זו ומכחישות את עצמן, רק הספקנות מקבלת את הכל ובו זמנית מטילה בכך ספק.
"על טיב הדברים"
אפיקוריאניות הייתה בית ספר פופולרי נוסף של רומא העתיקה. פילוסופיה זו נודעה בעיקר בזכות טיטוס לוקרטיוס קארוס, שחי בתקופה סוערת למדי. הוא היה המתורגמן של אפיקורוס ובשיר "על טבע הדברים" בפסוק התווה את שיטת הפילוסופיה שלו. ראשית, הוא הבהיר את תורת האטומים. הם נטולי תכונות כלשהן, אך השילוב שלהם יוצר את האיכויות של הדברים. מספר האטומים בטבע תמיד זהה. בזכותם, הטרנספורמציה של החומר מתרחשת. יש מאין כלום. עולמות הם מרובים, הם מתעוררים ונספים על פי חוק הכורח הטבעי, והאטומים הם נצחיים. היקום הוא אינסופי, הזמן קיים רק בחפצים ותהליכים ולא בפני עצמו.
אפיקוריאניות
לוקרטיוס היה אחד מיטב ההוגים והמשוררים של רומא העתיקה. הפילוסופיה שלו עוררה בו זמנית תענוג והתמרמרות בקרב בני זמנו. הוא התווכח כל העת עם נציגים של תחומים אחרים, במיוחד עם ספקנים. לוקרטיוס האמין שהם לשווא מחשיבים את המדע כלא קיים, כי אחרת היינו חושבים כל הזמן שכל יום עולה שמש חדשה. בינתיים אנו יודעים היטב שמדובר באותו תאורה. לוקרטיוס גם מתח ביקורת על הרעיון האפלטוני של העברת הנשמות. הוא אמר שמכיוון שהאדם ממילא מת, מה זה משנה לאן רוחו הולכת. גם החומר וגם הנפשי באדם נולד, מת ומת. לוקרטיוס חשב על מקור התרבות. הוא כתב שבתחילה אנשים חיו במצב של פראיות עד שהכירו בשריפה. והחברה קמה כתוצאה מהסכם בין יחידים. לוקרטיוס הטיף לאתיאיזם אפיקוראי מוזר ובו בזמן מתח ביקורת על נימוסים רומיים כפרווריים מדי.
רטוריקה
הנציג הבהיר ביותר של האקלקטיות של רומא העתיקה, שהפילוסופיה נשוא מאמר זה היה מארק טוליוס סיקרו. הוא שקל רטוריקה כבסיס לכל חשיבה. פוליטיקאי ודובר זה ניסה לשלב בין הרצון הרומאי למידות טובות לבין אמנות הפילוסופיה היוונית. קיקרו היה זה שהציג את המושג "הומניטאס", שאנו משתמשים בו כיום בשיח פוליטי וציבורי. בתחום המדע ניתן לכנות הוגה דעות אנציקלופדיסט. באשר למוסר ומוסר, בתחום זה הוא האמין שכל תחום הולך למידות טובות בדרכו שלו. לפיכך, כל אדם משכיל צריך לדעת כל דרכים להכיר ולקבל אותם. וכוח רצון מתגבר על כל מיני מצוקות פנים.
בתי ספר לפילוסופיה ודת
בתקופה זו המשיכה להתפתח פילוסופיה עתיקה מסורתית. רומא העתיקה קיבלה היטב את תורתם של אפלטון וחסידיו. במיוחד בתקופה זו, בתי ספר פילוסופיים ודתיים שאיחדו את המערב והמזרח היו אופנתיים. הנושאים העיקריים המועלים על ידי תורות אלה הם מערכת היחסים והתנגדותם של רוח וחומר.
אחד היעדים הפופולריים ביותר היה הניאו-פיתגוריאניות. זה קידם את הרעיון של אלוהים אחד ועולם מלא סתירות. הניאו-פיתגוראים האמינו בקסם המספרים. דמות מפורסמת מאוד בבית ספר זה הייתה אפולוניוס מטייאנה, אשר לעג לו על ידי אפוליוס במטמורפוזות שלו. בקרב האינטלקטואלים הרומאים שלטה משנתו של פילו מאלכסנדריה שניסתה לשלב יהדות עם אפלטוניזם. הוא האמין כי יהוה הוליד את הלוגואים שיצרו את העולם. לא פלא שאנגלס כינה פעם את פילו "דוד הנצרות".
