בעיה זו אינה היבט של התחשבות במדע היסטורי בלבד או בסיינטולוגיה, יש לשקול את הבעיה בצורה הרבה יותר רחבה, וזה מוסבר על ידי המוזרות של עצם תופעת הפילוסופיה, המכילה גם מרכיב מדעי וגם עולם מעשי, שבוטא במיוחד, למשל, בשלב הראשוני של זה הופך.
הסיפור ההיסטורי של הפילוסופיה מציע את התשובה לשאלה מתי היא קמה ובאילו דרכים התפתחו בממד המרחב-זמני. ברור שיש להתחיל ללמוד את בראשית הפילוסופיה בניסיון להבין את אותם פרמטרים תרבותיים שאפיינו את החברה באותה תקופה שהתעוררה תופעה זו. והרגע הזה עולה בקנה אחד עם הזמן בו לא ניתן היה עוד לפתור את הסתירות של חיי החברה והידע הטבעי של ההוויה בשיטות המסורתיות לאותה תקופה. החיבור המרחבי מפנה את תשומת ליבנו ליוון העתיקה, שם הסתירות הללו באו לידי ביטוי במידה רבה ביותר, ולכן יש לראות את בראשית הפילוסופיה ביוון העתיקה כנקודת המוצא של הניתוח שלנו.
למעשה, הופעתה והתפתחותה של הפילוסופיה מהווה את הצורך לשרטט קו ברור בין תופעות החיים המוכרות באופן אוניברסאלי כאמת לבין אלה הספקות ולא ניתן לאמת אותם על ידי המשאבים הזמינים כעת. זו הסיבה שהפילוסופיה כמערכת השקפות ומחשבות מתעוררת על בסיס ביקורת על המבנים הנפשיים המסורתיים שהתפתחו לפניה, המשקפת את קיומם של האדם והטבע, היא עצמה מבקרת את המסורת והמנהג, ומציעה לא רק השקפה חדשה על הדברים, אלא גם ערכת כלים חדשה המהווה השקפה זו. זה ניכר מהעובדה שהפילוסופים היוונים הקדומים הראשונים עצמם היו, קודם כל, מבקרי התרבות המיתולוגית של יוון, ומצאו בה חוסר עקביות הגיונית (לעתים קרובות אבסורד) וחוסר מוסריות. יש לציין כי ביקורת זו לא פירושה שהפילוסופים הללו ניתקו לבסוף את כל הקשר עם השקפת העולם המיתולוגית, הם פשוט "צמחו" מתוך המסגרת הצרה של המיתולוגיות והציעו לחברה השקפה רחבה יותר של קיום. בראשית הפילוסופיה, אולי, יש את המעבר הזה כאחד העמודים הדרמטיים ביותר, מכיוון שלא רק תפיסת העולם על ידי אדם בודד השתנה, אלא גם הצורות התרבותיות, המוסריות, הפוליטיות והמשפטיות של ארגון חיי האנשים.
הקונפליקט המתהווה והמתעמק בין צורות מסורתיות להבנת העולם והידע לבין סוג חשיבה פילוסופי חדש הופך לאותה תנופה מהפכנית, מניע שדוחף אנשים לנסות לתת לעולם הקיים הצדקה והסבר חדשים.
בחברה היוונית העתיקה, בראשית הפילוסופיה מתחיל כאשר מערכת החיים הרגילה, פרשנותה והצדקתה, מאוימת. אנשים לא יכולים רק להסביר את הכל על פי התקנים הישנים, למשל, טוב ורע, אלא שהם כבר לא יכולים לחיות לפי התקנים והסטנדרטים הישנים, מונחים על ידי ערכים ישנים. מצב זה דומה למשבר הנפשי העמוק ביותר (ביחס ליוון, משבר זה נפתר על ידי היווצרותה של תופעה תרבותית חדשה מיסודה - תרבות הלניסטית), כאשר אבידות הנחיות זיהוי לאנשים כמעט בכל תחומי חייהן. לדוגמא, במאה השישית לפני הספירה ביוון נהרסו כמעט כל עמודי התווך של החברתי המסורתי שלה, על סמך הגבולות הגלויים של החלוקה החברתית, שנקבעה על ידי האידיאולוגיה של אותה תקופה - מיתוסים.
נדרשה הבנה שונה לחלוטין של הארגון הכלכלי של החברה, מכיוון שעובדי העבדים כבר הדגימו מספיק את חוסר התוחלת שלה. הפוליטיקה חדלה להתפרש כנתינה של האלים, אך נחשבה כ"עבודת ידיים אנושיות ". באופן טבעי, כל התופעות הללו תרמו להרס צורות קשר ישנות בחברה והציעו לו כלים ודפוסים חדשים של התארגנות עצמית.
בתחום החשיבה והידע יש דחייה מכרעת של הדימויים והטבע המטאפוריים של המיתוסים. החשיבה הופכת להיות רציונלית, הצד המבצעי שלה מלא במושגים וקטגוריות. וכך, בהדרגה, הפילוסופיה הופכת לסוג הדומיננטי של התודעה והשקפת העולם, כולל אלמנטים של מיתולוגיה רק כחלק ממנה.
