אנדריי איבנוביץ 'קולסניקוב הוא עיתונאי שהביוגרפיה שלו מעלה המון שאלות מהציבור, על כל הפרסום שלו הוא אדם פרטי למדי. הוא מאמין שחייו הפרטיים לא צריכים לעניין אף אחד, אך אנשים רוצים לדעת את פרטי דרכו המקצועית והאישיות.
שנים מוקדמות
אנדריי קולסניקוב נולד ב- 8 באוגוסט 1966, לא הרחק מרוסטוב, בכפר סמיברטובו, על גדת נהר אוסטיה. העיתונאי לא אוהב לדבר על ילדותו, וציין שלא היה בו שום דבר מיוחד ומופלא. כבר בבית הספר, אנדריי גילה נטייה לכתיבה, הוא כתב בצורה מבריקה מאמרים ותווים בעיתון בית הספר. עד מהרה הוא "התבגר" לפרסומים בעיתונות המקומית. החומר הראשון שלו בעיתון "דרך הקומוניזם" פורסם כשאנדריי היה בן 13 בלבד. בהמשך הפך קולסניקוב לזוכה בתחרות "לקראת יום השנה ה -60 לברית המועצות". כך, אפילו מבית הספר, קולסניקוב בחר במקצועו העתידי.
חינוך
בבית הספר למד אנדריי איבנוביץ 'קולסניקוב היטב וגם אז היו לו שאיפות גדולות. לכן איש לא הופתע כי בסוף הלימודים הוא הלך לכבוש את הבירה. נוכחות פרסומים ותעודה עם ציונים טובים איפשרו לו להיכנס לפקולטה היוקרתית לעיתונאות של אוניברסיטת מדינת מוסקבה. שנות לימודים עברו במהירות, ובסיום האוניברסיטה, נדרש המחוז אתמול להתחיל את הקריירה שלו מהרמות הנמוכות ביותר בסולם הקריירה, לקולסניקוב לא היו קשרים ומכרים מיוחדים, הוא נאלץ לסמוך רק על עצמו.
צעדים ראשונים
לאחר האוניברסיטה, אנדריי איבנוביץ 'קולסניקוב החל לעבוד במחזור הגדול הרגיל, בעיתון בשם "מאיץ", שפורסם במכון המדעי לפיזיקה אנרגטית גבוהה. אך די מהר הצליח לעבור לפרסום מפורסם ומכובד יותר, לחדשות מוסקבה. כאן הוא עבר את בית הספר המקצועי האמיתי הראשון, למד לעבוד עם חומר, עם אנשים, לעמוד בלוחות הזמנים, הוא רכש קשרים ומכרים בקרבו. בהדרגה, החומרים של קולסניקוב נעשו גלויים ובהירים יותר. השנים האלה בחדשות מוסקבה היו התחלה נהדרת לקראת ההמראה הבאה.
כיבוש המקצוע
שינויים חלו במדינה, ותקשורת המונים חדשה מתחילה להופיע בצורה מאסיבית, סביבת המידע וסדר היום משתנים. בשלב זה קולסניקוב הוא כבר עיתונאי מנוסה ומעניין בעל סגנון משלו. זו הסיבה שקיבל הצעה מפתה ב -1996. שמו נמצא בקומרסנט שזה עתה נפתח, שם הוא עובד ככתב מיוחד. עמיתיו הפכו לצוות נפלא של אנשי מקצוע ואוהדים אמיתיים מתחומם. יחד עם נטליה גבורקיאן, גלאב פיניך, אלכסנדר קבקוב, ולרי דרניקוב, איגור סווינרנקו, ולרי פניושקין, הם פרסמו עיתון מסוג חדש למדינה, עם סגנון ומראה מיוחד. אנדריי לא הלך לאיבוד ברקע עמיתיו הבהירים והמפורסמים. בשנת 1998, לאחר המשבר, הצוות חדל להתקיים. עיתונאים עזבו לפרויקטים אחרים, ואנדריי נשאר בקומרסנט. הוא הפך לקטר אמיתי לפרסום. ואז אנשים חדשים הגיעו לצוות, העיתון יקבל תנופה חדשה להתפתחות. אבל קולסניקוב לא אבוד בה, הוא החלק החשוב שלה. בעוד 10 שנים, ולרי דרניקוב יגיד שאנדריי הוא 20% מהיוון של הפרסום, נכס חשוב של העיתון. הוא עדיין עובד בקומרסנט ועושה זאת בהנאה, למרות שישנם פרויקטים רבים אחרים בחייו.
"עיתונאי פוטין"
הכיסוי בפעילותם של הנשיא והממשלה הוא חלק מיוחד בעיתונות: רק האליטה מותרת לתוכו, ואנדריי קולסניקוב היה ביניהם שנים רבות. עיתונאית, ביוגרפיה, שתמונתה תמיד נמצאת בחלק העליון של שאילתות חיפוש באינטרנט, היא היחידה מבין הקולגות שהצליחה לנהל שיחות מפורטות עם ו 'פוטין שוב ושוב. לעתים קרובות הוא מרשה לעצמו הערות קשות ושאלות לא נוחות, אך ראש המדינה סולח לו על כך, וקולסניקוב נשאר תמיד ב"בריכת הקרמלין "יותר מעשר שנים.
עיתונות וכתיבה
בשנת 2008 עמד קולסניקוב בראש הפרסום יוצא הדופן החלוץ הרוסי, שם הוא יכול לממש את הפוטנציאל המקצועי העצום שלו. הוא גם כותב ספרים ללא הרף. כיום הוא אחראי לכמעט שני תריסר פרסומים מצליחים וצבעוניים, ביניהם היצירה "ראיתי את פוטין" וכמעט תריסר ספרים על הנשיא והפוליטיקה הרוסית, "מכוניות, בנות, משטרת תנועה", "סיפורים מצחיקים ועצובים על מאשה וניה."
במהלך הקריירה שלו קיבל קולסניקוב את כל הפרסים הביתיים בתחום העיתונות. על חשבונו מספר פרסי "נוצות זהב", פרס סחרוב.
