ראשית, ראוי לציין כי יחידות פרזולוגיות הן מרכיבים הכרחיים באוצר המילים של השפה הרוסית. הם שימשו במשך מאות שנים ולמעשה אינם מאבדים את מהותם, אם כי הם עוברים כמה שינויים. אבל מה הפירוש של הביטוי "להשתחוות"? האם ישנם ניבים מעניינים אחרים הדומים במשמעותם?
על פרזולוגיות
בשפה הרוסית יש לא רק מילים נפרדות המתארות את המציאות הסובבת אותנו, אלא גם ביטויים שלמים. ביטויים כאלה מורכבים משתי מילים ומעלה, שמשלבות משהו למשמעות יחידה. הם יוצרים ביטוי פיגורטיבי יציב. זה הביטויים האלה שנקראים יחידות פרזולוגיות.
כדי להבין את החשיבות של יחידה זו באוצר המילים הרוסי, עליך לנתח את תדירות השימוש בה. לדוגמה, האם אתה יודע את המשמעות של פרזולוגיה "לתלות אטריות"? כולם יודעים שביטוי זה מעיד על הטעיה או מצג שווא מכוון של אדם. ניתן לראות כאן כי יחידה פרזנולוגית במשמעותה אינה נובעת מהסמנטיקה של כל מילה שנמצאת בהרכבה.
במילים פשוטות, ביטוי פרונולוגי הוא שילוב של מילים הטבועות בשפה אחת בלבד, אשר ניתן לקבוע על ידי סימנים כאלה:
- יש צורה יציבה;
- לא נקבע על פי משמעות המילים הכלולות בו, אם ניקח אותן בנפרד;
- לעיתים קרובות לא תורגמו באופן מילולי, מכיוון שזה לא הגיוני (לעתים קרובות זרים מתקשים בתרגום);
- מעטר את הלשון בצבע רגשי עז;
- לעיתים קרובות אינו עומד בתקני השפה המודרנית, ובכך הוא ארכיזמות דקדוקיות.
פרזולוגיות הן תפניות דיבור ספציפיות, או במילים אחרות, ניבים שמאוכלסים כל כך בצפיפות בדיבור קולנועי וכתוב, שלעתים כבר לא שמים לב אליהם.
להשתחוות
פירוש הביטוי לעיל "לברך את הממונים עליכם" או "להתחנן, להתחנן למישהו למשהו." באמצעות ביטוי זה ניתן להדגיש כבוד למישהו, הכרה בסמכותו. הביטוי מרמז גם על כך שאנשים בעלי מעמד חברתי שונה וכי השואל פונה לאדם אחר העולה על הסולם החברתי.
צורה אחרת של פרזולוגיה זו היא "קידה לרגלי האם". כאן מוכרת סמכותה בקרב ילדים, כוחה. בעבר הורים הופנו אך ורק ל"אתה "ורק לאחר שהשתתחוו לרצפה. היה חשוב במיוחד לעשות זאת כשאתה מתקשר עם האם שילדה. לעתים קרובות פירושן כזה פירושו הבעת הכרת תודה מצד הילדים וכבוד עמוק.
אין ביטוי זה אומר השפלה
לעתים קרובות, כשאתה צריך לקחת פסק זמן מהבוסים שלך בעבודה, אתה יכול לשמוע את התמרמר "כן, אני לא אכפוף על רגליו!" השימוש בפראנולוגיה זו במצב זה אינו נכון לחלוטין, ולכן הופיע ביטוי שונה, לא פחות מתמשך: "לשכב על הרגליים." זה יותר מעביר את המשמעות של השפלה מול מישהו שמתאים יותר למצב זה.
אבל לתת למישהו "קשת נמוכה" זה בעצם אותו הדבר כמו לבוא לאדם ו"להרכין לרגליו ". זה לא פוגע בעצמי הפנימי. אלא להפך, זה מדגיש כבוד עמוק למישהו.
אנו יכולים לומר כי למשמעות של פרושולוגיה "להשתחוות" יש משמעות עמוקה יותר מכפי שנראה בתחילה. לכן, לעתים קרובות הביטוי הזה מתפרק לחמש משמעויות.
- נטייה מרובה, שוב ושוב. לדוגמה, קדו לתמונות בכנסייה.
- תשפיל את עצמך לפני מישהו. אדם גאה אינו משתחווה לרגלי הזולת.
- לסגוד. קדה לאלילים.
- ברך מישהו. "קידה לרגליך" - תגיד שלום.
- הבקשה. לשים קשתות. להתחנן, להתחנן.
בצורה כזו או אחרת, ביטויים על חרטום נמוך נמצאים לעתים קרובות בספרות הרוסית, ללא קשר אם הוא מודרני או לא. באופן מפתיע, גם בימינו היחידה הפרזולוגית הזו לא מאבדת מהרלוונטיות שלה.
מה שכולם יודעים
בסרט "איוון וסילביץ 'משנה את המקצוע", האהוב על מיליוני צופים, ישנה סצנה שבה הצאר איבן האיום ופקיד פקודת השגרירות פופן כותבים מכתב. המלך מכתיב את הדברים הבאים: "הכפר השמימי, הנזיר איגום קוזמה. הצאר והדוכס הגדול מכל רוסיה. פועם במצח. " לאחר הכתיבה הם מתמלאים מצחוק. מה כל כך הצחיק את המלך והפקיד? מה עומד מאחורי הביטוי "פעימות מצח"? האם היא מילה נרדפת ל"קידה לרגליים "?
יש לקחת בחשבון את המשמעות של פרזולוגיה. הביטוי "פעימות מצח" יכול להיות מועבר כקשת לרגליים, קשת נמוכה. מושגים כאלה עולים בקנה אחד עם יחידה פרזולוגית זו:
- לשאול;
- לעלות על הברכיים;
- להשתחוות;
- להתפלל;
- לציית;
- תגיד שלום.
נראה כי ההבדל בין שתי הביטוייםולוגיות "מכות מצח" ו"קידה לרגליה "הוא שלשני יש משמעות עמוקה יותר, בעוד שביטוי המשמש בסרט ממוקד יותר. כרגע הוא משמש לרוב כ"ביטוי הפכפך "- ביטוי שהתפרסם בזכות ספר, סרט, הופעה של כוכב או פוליטיקאי וכן הלאה. אך האם השתמשו נכון בדבריו של ג'ון וסילביץ '?
מצח פועם
לפורמולה זו שורשים רוסיים וחוזר לימים בהם היה מקובל להשתטח מול הצאר ברוסיה. שקול את המשמעות של הביטוי מילולית.
מה זה מצח? בימי קדם זה היה שם המצח האנושי. מסתבר שמכות את המצח - זה מצח להכות. ומכיוון שהיה נהוג להשתחוות למלך עד היסוד, הם דפקו במצחה. לפיכך, הנערים הראו הכרת תודה לריבון או משכו את תשומת ליבו. בזכות זה הופיעה מילה חדשה: העתירה היא מסמך שנקרא למלך ומלווה בקידה אל הקרקע.
הצאר ג'ון וסילייביץ '
אז מה שעשע את הצאר איבן האיום ואת הפקידה תיאופנים? לאחר ניתוחו של הביטוי "הגבה מכה", ברור שצריך להשתמע כאן על ענווה של הצאר להגמוניה קוזמה. באותה תקופה שירתה ההגומן במנזר קירילו-בלוז'רסקי. מצב זה התרחש בספטמבר 1537, כאשר איבן האיום כתב עתירה למנזר.
עם הזמן זה הפך לאחד המסמכים המפורסמים ביותר של המאה ה -16. אם אתה מוצא את זה באינטרנט, אתה יכול לראות שהוא רווי ביסודיות בסרקזם, שמגיע מכל משפט. עתירה זו לא הייתה כלל. החל ממילים של גנאי עצמי, הצאר איבן האיום פנה בהדרגה למהות המכתב הזה - האשים את ההגומן קוזמה ואת אחוותו הנזירית בכפיות טובה והפרת משמעת. במקרה זה הביטוי "פעימות מצח" היה רעיון העונש והמרמור.
זה שקיבל את "העתירה" הזו מהשורות הראשונות הרגיש את כל התוקפנות הכלולה בשורותיה. והביטויולוגיות הנחשבת רק חיזקה את הרשמים שהתקבלו.
