פעם אחת הגיעה אישה אחרת אינטליגנטית, קריאה ומשכילה לבקר משפחה אינטליגנטית. בתהליך ההתכנסויות, כרגיל, הם החלו לדבר על נושאים אקטואליים, בעיקר על מהגרים בלתי חוקיים, באופן הגרמני שקראו להם מהגרי עבודה. אבל הם נקראו לא רק זה, אלא גם המילה הרוסית המוכרת יותר. בעיצומו של ויכוח הודיעה פתאום בתו של בעלת הבית, ילדה צעירה מאוד, שהיא יודעת מיהו הגוש. מסתבר שהיא אמה שלה. "אבל אני בת, אז היא צ'וק!" היא הסבירה בישירות ילדותית.
הבעיה של שנאת זרים, גזענות ולאומנות קיימת לא רק ברוסיה. מצחיק מאוד היחס שלהם ל"מוסקוביטים ", למשל לאומנים אוקראינים. הם מגנים בזעם את "חברי המפלגה" הרוסים שהם, לדבריהם, סובלים מחוסר סובלנות כלפי כל הלא-רוסים, כאילו משהו משתנה דרמטית אם זה מוצג לכל הלא-אוקראינים. תמצית הלאומיות טמונה בדיוק בטענה כי לאוכלוסייה הילידית, או הטיטארית, יש זכויות מיוחדות.
חאצ'י, גושים, משמשים, גושים - ברגע שהם לא מכנים נציגי העמים האסיאתיים והקווקזים! שחורים, אגב, משום מה לא מקניטים. נראית תמונה מסוימת של לופר חצוף וחצוף ועונה על כל השאלות בדגש: "אבל בגלל!" למען ההגינות, יש לציין שלדעה כזו על ביקורים בדרום יש בסיס מסוים, והיא לא קמה ברוסיה המודרנית, אך נדרשו לה כמה עשרות שנים.
נציגי כל הלאומים במולדת העצומה נקראו לצבא הסובייטי. חלקם גילו מיהו צ'וק כזה רק אחרי שהתחילו להבין לפחות קצת ברוסית, כלומר לא מייד. דוגמא טיפוסית: סמל שואל חיילים בתורם מי הם. כל הצעירים עונים: "מגנת המולדת!", ורק קרימוב הפרטי אומר שהוא "אוסבק". לאחר מכן, קולגות מוזמנים להסביר לקרימוב מי הוא. וכך מספר פעמים. לאחר הצעה מסוימת בצורה נגישה במיוחד, קרימוב מודיע בשמחה למפקד שהוא צ'וק!
באופן כללי, כל נציג של הרפובליקה האסיאתית או הטרנס-קווקזית אשר בעל שליטה לקויה בשפה הרוסית ולא קיבל (ללא כל אשמה משלו!) השכלה נורמלית עלול ליפול תחת הגדרה זו במדינתנו. הכינוי המעליב הזה ניתן לעתים קרובות מדי לאנשים העובדים במצפוניות בשכר נמוך בעבודות שבעלי דרכון מאושרים עם רישום בערים רוסיות לא רוצים לקחת אותם.
ילדים מהגרים הולכים לבית ספר עם ילדים אחרים, שאומצים את הרגלי הלומפן של כמה מחבריהם הבוגרים בעלי התרבות הנמוכה, לומדים במהרה מי הגוש.
שאלה נוספת היא שיש המון חדשים, וחקיקת ההגירה אינה מושלמת. מדינות אירופה מתמודדות גם עם בעיה זו, לאחר שפתחו בעת ובעונה אחת גבולות לאזרחי מדינות אפריקה ואסיה בתקווה שבסופו של דבר יהפכו לגרמנים, איטלקים או צרפתים. עולים לא רוצים להיטמע, נהפוך הוא, לרוב הם מנסים ליצור סביבה מוכרת סביבם. מתעוררות בעיות וסכסוכים, הנלווים תמיד להבדלים תרבותיים.
התנגשויות מתרחשות לעיתים, גם ברוסיה וגם במדינות אחרות, ומי שלא תמיד התנהג לא נכון, בלשון המעטה, סובל מהן. העובדים הקשים ביותר חסרי אונים הם הקלים ביותר להסביר מיהו הגוש, מכים לאורך אגרופים, רגליים וחפצים קשים שונים. אבל עם שודדים שעוברים באמת על החוק, חמושים ומאוחדים, קשה ולא בטוח לדבר כך.
לרוע המזל, למרות ההתפתחות הבינלאומית באופן מסורתי, חלק מאזרחינו, המעצבנים מההיגוי הגרוע ומספר המבקרים הגדול, מביעים את רגשותיהם בשאלה המעורערת: "מה לעשות עם חנקנים?", מוצא את התשובה הפשוטה של שריקוב לכך. עסק ברור, לגרש את הכל ולסגור גבולות! וזה עוד יותר מתון, זה אפשרי ואחרת, יותר רדיקלי. זה פשוט לא יסתדר. לפי שעה רוסיה זקוקה למהגרי עבודה. וכדי שאנשים ילידים בעיקר יגורו במדינה שלנו, אתה רק צריך ללדת עוד ילדים. ולחנך אותם עם אזרחים אמיתיים.
