לעתים קרובות למדי תוכלו לראות במבט ראשון הצעות יתרון שמבטיחות להבטיח עצמאות כלכלית. זה יכול להיות הן פיקדונות בבנק והן הזדמנויות לתיקי השקעות. אך האם הכל כל כך רווחי, כמו שנאמר בפרסומת? נדבר על זה במסגרת המאמר, ונברר מהו התעריף הנומינלי והשיעור הריאלי.
ריבית
אבל ראשית, בואו נדבר על בסיס היסודות בעניין זה - הריבית. זה משקף באופן רשמי את היתרונות שאדם מסוים יכול לקבל כשהוא משקיע במשהו. יש לציין כי יש לא מעט הזדמנויות לאבד את חסכונותיך או את הריבית שאדם צריך לקבל:
- ערפילית החוזה שנערך;
- מצבים בלתי צפויים (משבר של מיזם או מוסד בנקאי, כתוצאה מכך הוא מפסיק להתקיים).
לכן יש ללמוד בפירוט במה אתם הולכים להשקיע. יש לזכור כי הריבית היא לעתים קרובות השתקפות של הסיכון של הפרויקט הנחקר. אז, הכי בטוחים אלה שמציעים רווחיות של עד 20%. הקבוצה בסיכון גבוה כוללת נכסים שמבטיחים עד 70% לשנה. וכל מה שגדול ממדדים אלה הוא אזור סכנה אליו אסור להתערב בלי ניסיון. כעת, כאשר יש בסיס תיאורטי, אנו יכולים לדבר על מה השיעור הנומינלי והשיעור הריאלי.
מושג תעריף נומינלי
קביעת הריבית הנומינלית היא פשוטה מאוד - פירוש הדבר הוא הערך הניתן לנכסי השוק ומעריך אותם ללא אינפלציה. דוגמא לכך אתם, הקורא ובנק שמציע פיקדון בשיעור של 20% לשנה. לדוגמא, יש לך 100 אלף רובל ואתה רוצה להגדיל אותם. לכן הם שמו אותו בבנק למשך שנה. ועם תום הקדנציה הם לקחו 120 אלף רובל. הרווח הנקי שלך הוא עד 20, 000.
אבל האם זה באמת כך? ואכן, במהלך תקופה זו אוכל, ביגוד, נסיעות יכלו לעלות במחיר משמעותית - ולומר, לא ב 20, אלא ב 30 או 50 אחוז. מה לעשות במקרה זה כדי לקבל תמונה אמיתית של הדברים? מה אתה עדיין צריך לתת עדיפות בבחירתך? מה צריך לבחור כקו מנחה לעצמכם: התעריף הנומינלי והשיעור הריאלי, או אחד מהם?
שער אמיתי
במקרים כאלה קיים אינדיקטור כזה כמו שיעור התשואה הריאלי. ראוי לציין שניתן לחשב די בקלות. לשם כך יש לקחת את שיעור האינפלציה הצפוי מהשיעור הנומינלי. בהמשך הדוגמא שניתנה קודם לכן, אנו יכולים לומר זאת: אתה שם 100 אלף רובל בבנק בשיעור של 20% לשנה. האינפלציה הייתה 10% בלבד. כתוצאה מכך הרווח הנקוב הנקי יהיה 10 אלף רובל. ואם תתאים את הערך שלהם, אז 9, 000 בהתאם להזדמנות הרכישה של השנה שעברה.
אפשרות זו מאפשרת לך להשיג, אמנם לא משמעותי, אך רווח. כעת אנו יכולים לשקול מצב נוסף בו האינפלציה כבר הייתה 50 אחוז. אין צורך להיות גאון במתמטיקה כדי להבין שמצב העניינים מכריח את האדם לחפש דרך אחרת לחסוך ולהגדיל את כספם. אבל כל זה היה בסגנון של תיאור פשוט. בכלכלה משתמשים במשוואת פישר כדי לחשב את כל זה. בוא נדבר עליו.
משוואתו של פישר והפרשנות שלו
מדברים על ההבדל שיש להם שער נומינלי ושיעור ריאלי אפשרי רק במקרים של אינפלציה או דפלציה. בואו נסתכל למה. לראשונה העלה הכלכלה אירווינג פישר את הרעיון של הקשר בין שיעורים נומינליים לריאליים עם אינפלציה. בצורה של נוסחה, הכל נראה כך:
NS = RS + OTI
NA - זהו שיעור הריבית הנומינלי;
OTI - שיעור האינפלציה הצפוי;
RS הוא ההימור האמיתי.
המשוואה משמשת לתיאור מתמטי של אפקט פישר. זה נשמע כך: הריבית הנומינלית משתנה תמיד לפי הסכום בו השיעור הריאלי נותר ללא שינוי.
זה אולי נראה קשה, אך כעת נבדוק ביתר פירוט. העובדה היא שכאשר שיעור האינפלציה הצפוי הוא 1%, ערך הנקוב גם גדל ב -1%. לכן אי אפשר ליצור תהליך איכותי של קבלת החלטות השקעה מבלי לקחת בחשבון את ההבדלים בין שיעורים. קודם לכן פשוט קראת על התזה, אך כעת יש לך הוכחה מתמטית שכל מה שתואר לעיל אינו המצאה פשוטה, אלא, אבוי, מציאות עצובה.
