אחד התחומים המעניינים ביותר בבלשנות הוא אטימולוגיה - מדע מקורן של יחידות לקסיקליות. סיפורי לידתם והיכרותם עם אוצר המילים הם לפעמים כמו סיפורי בלשים, לפעמים כמו בדיחות …
משמעות המילה "לשון הרע"
הסבר מעניין ניתן ללקסמה זו על ידי V.I. דאהל ביצירתו המפורסמת על פרשנות יחידות של השפה הרוסית. לדברי המדען, לשון הרע הוא "חסר שם" (כלומר אנונימי בעיקרו), "כתיבה פוגעת, הרכב שלשולים".
במילונים מודרניים יותר אופי האנונימיות כבר נעלם, אך המשמעות של חיבור דיבה, ואפילו בהתקפות מעליבות, תמיד נשארה. עם זאת, זה יכול להיות לא רק מסר כתוב, אלא גם דימוי קריקטורה עם אותו מידע כוזב ומעליב על אדם או קבוצת אנשים, כמו גם על מפלגה פוליטית או תנועה חברתית.
מעניין, שבמאה ה -19 במדינות המערב וברוסיה למילה "לשון הרע" הייתה המשמעות החוקית של הוקעה שגויה.
אטימולוגיה של המילה "לשון הרע"
לעיתים קרובות קורה כי אין דעה פה אחד על מקורו של אסימון. אותו דבר קרה עם המילה "לשון הרע". זה כל הסיפור. הוא האמין שזה בא משמו של פסקווינו. עם זאת החוקרים לא מסכימים על נקודת מבטם. יש הסבורים כי סנדלר בשם זה התגורר ברומא במאה ה -15 ונראה כי הוא סטיגמה ללא רחם אנשים עליונים על חטאיהם השונים. לדברי אחרים, פסקווינו היה בעל פונדק או ספר. ובכן, אחרים בטוחים שבזמנים קדומים באחד מרחובות רומא הונח שריד חסר זרוע לפסל שתאר במקור איזה אדם מפורסם. ממול גר מורה לא בולט - מאסטרו פסקווינו, שתלמידיו ראו את הדמיון החיצוני של החזה למורו וקראו לו אותו דבר.
היה פסל על הדום הרחב ובמקום צפוף מאוד. זה תרם לכך שבקרוב החלו להדביק כל מיני אפגרמות חריפות, קריקטורות, לרוב רכילות או לשון הרע, לפעמים אנקדוטות, בהן נמתחה ביקורת על נציגי הכנסייה הקתולית או הממשלה. אז כל מה שמודבק לפסקווינו יכול להיחשב לשון הרע. הנה סיפור.
הגייה של המילה "לשון הרע"
אסימון זה נכנס לשפה הרוסית בעקיפין - מאיטלקית דרך פולנית. באופן טבעי, אפוא, המילה שמרה על הלחץ האופייני לשפה זו - תמיד על ההברה הלפני אחרונה, ואילו בגרמנית מושם דגש על האחרון: pasquíll - לשון הרע. מתח מועבר לעיתים בכוונה לסוף מילה. זה קורה כאשר הם רוצים בכוונה לתת לאמירה משמעות אירונית: "הוא שוב הוציא לשון הרע אחר."
השפה שלנו מלאה במילים שהדגש שלהן הוא נייד, מה שמבלבל לעתים קרובות זרים שלומדים רוסית.
באשר למילה "לשון הרע", זה לא השפיע עליו. בנטייה הן בלשון יחיד והן ברבים, הדגש עומד תמיד על ההברה הראשונה.
ישנה תכונה נוספת בהגייה של מילה זו - הצורה המיושנת של פשקוויל. אגב, בפולנית זה נשמע ככה. ובספרות הקלאסית הרוסית של המאה ה- XVIII - XIX בצורה זו היא לרוב נמצאת.
