הפתגם אומר שנחוצים שניים לטנגו. אבל לא רק לטנגו. שניים נחוצים לחיפוש האמת. כך חשבו הפילוסופים של יוון העתיקה. סוקרטס לא תיעד דיונים עם תלמידיו. תגליותיו היו יכולות להיעלם אם התלמידים לא היו מקליטים את הדיאלוגים שבהם הם משתתפים. דוגמה לכך היא הדיאלוג של אפלטון.
חבר ותלמיד של סוקרטס
אדם שאין לו חבר אמיתי אינו ראוי לחיות. כך חשב דמוקריטוס. חברות, לדעתו, מבוססת על רציונליות. יוצר את תמימות דעים שלה. מכאן יוצא שחבר אינטליגנטי אחד טוב יותר ממאות אחרים.
כפילוסוף, אפלטון היה תלמיד ועוקב אחר סוקרטס. אבל לא רק זה. בעקבות ההגדרות של דמוקריטוס, הם גם היו חברים. שניהם הכירו בעובדה זו לא פעם. אבל יש דברים שנמצאים במעלה סולם הערכים.
"אפלטון הוא חבר שלי, אבל האמת יקרה יותר." מעלתו הגבוהה ביותר של הפילוסוף היא המטרה, שרדיפה אחריה הוא משמעות החיים. הפילוסופיה לא יכלה להתעלם מנושא זה. אודותיו נדון בדיאלוג של אפלטון "מנון".
סוקרטס, אנית ו …
למרות שנחוצים רק שניים לדיאלוג, לעתים קרובות יש צורך בשלישי. הוא אינו משתתף, אך נחוץ להפגנת תקפות הוויכוחים. העבדים אניט רק משרת מטרה זו ב"מנון "של אפלטון. סוקרטס, בעזרתו, מוכיח את אי־ידידותו של ידע כלשהו.
יש להוכיח כל מחשבה. מאיפה הידע שלנו בא? סוקרטס האמין שהמקור שלהם הוא חיי העבר של האדם. אבל זו לא תיאוריה של גלגול נשמות. חיי העבר, לפי סוקרטס, הם נוכחות נשמת האדם בעולם האלוהי. זיכרונות ממנו הם ידע.
בקצרה על העיקר
הכל מתחיל בשאלה של מנון כיצד להשיג סגולה. האם זה ניתן מטבעו או שאפשר ללמוד אותו? סוקרטס טוען כי לא ניתן לקבל את האחד ואת השני. כי המעלה היא אלוהית. לכן אי אפשר ללמוד. סגולה פחותה אפילו יכולה להיות מתנה מהטבע.
"Menon" של אפלטון מחולק לשלושה חלקים:
- הגדרת נושא המחקר.
- מקור הידע.
- טבעה של המעלה.
הניתוח במנון של אפלטון מבוסס על רצף פעולות שכל אחת מהן היא קישור הכרחי בשרשרת הראיות.
גישה זו מבטיחה ששום דבר לא יישאר מנוסה, לא נאמר וחסר וודאות. אם אינך מבין מאיפה הידע מגיע, אתה לא יכול לומר דבר על האמת שלו. לא מועיל לדון בתופעה מבלי לדעת את טיבה. ואין מה לדון אם כל אחד מדמיין את נושא המחלוקת בדרכו שלו.
על מה הויכוח?
את נושא הדיאלוג צריך להבין שני הצדדים באופן שווה. אחרת זה יתברר, כמו במשל של שלושה אנשים עיוורים שהחליטו לברר מה זה פיל. אחד אחז בזנב וחשב שזה חבל. אחר נגע בכף רגלו והמשיל את הפיל לעמוד. השלישי חש את תא המטען וטען כי מדובר בנחש.
סוקרטס במנון של אפלטון כבר מההתחלה החל להגדיר את נושא הדיון. הוא הפריך את הרעיון הרחב של סוגים רבים של סגולות: לגברים ונשים, קשישים וילדים, עבדים ואנשים חופשיים.
מנון דבק ברעיון דומה, אך סוקרטס השווה המון כזה עם נחיל דבורים. אי אפשר לקבוע את מהותה של דבורה בהתייחסות לקיומם של דבורים שונות. לפיכך, המושג הנלמד יכול להיות רק רעיון המעלה.
רעיון הוא מקור לידע
עם רעיון המעלה קל להבין את צורותיו השונות. יתר על כן, אין תופעה כזו בעולם הקיים שניתן להבין מבלי להחזיק ברעיון שלה.
אבל אין שום רעיון ככזה במציאות שמסביב. אז זה אצל האדם שמכיר את העולם. איפה זה? רק תשובה אחת אפשרית: עולם הרעיונות האלוהי, המושלם והנפלא.
הנשמה, נצחית ואלמותית, היא כביכול חותמתה. היא ראתה, ידעה, זכרה את כל הרעיונות בזמן שהייתה בעולמם. אך בלבול הנפש עם הגוף החומרי "גוסס" אותה. רעיונות דוהים, מתכסים בסחף המציאות, נשכחים.
אך אל תיעלם. ההתעוררות אפשרית. יש צורך לשאול שאלות בצורה נכונה כך שהנפש, מנסה לענות עליהן, תזכור את מה שהיא ידעה מההתחלה. זה מדגים על ידי סוקרטס.
הוא שואל את אניטה על תכונות הכיכר ומוביל בהדרגה את האחרון להבנת מהותו. יתר על כן, סוקרטס עצמו לא נתן רמזים, רק שאל שאלות. מסתבר כי אנית פשוט זכר את הגיאומטריה, אותה לא למד, אך הכיר לפני כן.
מהות אלוהית היא טבע הדברים
מהות הגיאומטריה אינה שונה מאף אחת אחרת. אותה הנמקה חלה על המעלה. קוגניציה היא בלתי אפשרית אם אין לך את הרעיון שלה. באותה דרך, אי אפשר ללמוד סגולה או למצוא אותה בתכונות מולדות.
נגר יכול ללמד אדם אחר את אמנותו. את המיומנות של החייט ניתן להשיג ממומחה שאיתו. אבל אין אמנות כזו המידות הטובות. אין "מומחים" המחזיקים בזה. מאיפה התלמידים מגיעים אם אין מורים?
אם כן, אומר מנון, אז מאיפה מגיעים אנשים טובים? אי אפשר ללמוד זאת, אך הם לא נולדו לטובים. איך להיות?
סוקרטס מונה את ההתנגדויות הללו באומרו שאדם טוב יכול להיקרא אדם שמונחה על ידי הדעה הנכונה. אם זה מוביל למטרה, בדיוק כמו התודעה, אז התוצאה תהיה זהה.
לדוגמא, מישהו שאינו יודע את הדרך, אך בעל דעה אמיתית, יוביל אנשים מעיר לעיר. התוצאה לא תהיה גרועה יותר מאשר אם היה לו ידיעה מולדת בדרך. אז הוא עשה את הדבר הנכון והטוב.
