ישנם שני מקורות חכמה קדומים בעולם. הם נחשבים בצדק לפולקלור שמעביר חוכמה באמרות קצרות, אגדות וסיפורים, כמו גם ספרים - מאגר המידע המלא הראשון. שתי התופעות לא יכלו שלא להיכשל בהן, ולכן כיום יש לאנושות ספרים רבים על פתגמים ומספר עצום של פתגמים על ספרים.
תולדות הספרים ברוסיה
כידוע, בשנת 988, רוסיה אימצה את הנצרות. בעניין זה היה צורך במובילים חומריים שיכולים להפיץ את הדוגמות של האמונה האורתודוכסית ברחבי המדינה. ספרים שהועתקו ידנית על ידי הנזירים הפכו לנשאי מידע כאלה על חוקי הקודש של הנצרות. תרומה משמעותית להתפתחות הספר ברוסיה הועברה על ידי האחים סיריל ומתודיוס.
בתקופת שלטונו של איוואן האיום, גדל מאוד הצורך במספר רב של ספרים, מכיוון ששכבה של האוכלוסייה המשכילה של המדינה (בויארים), בתורו, גדל בצורה ניכרת. הנזירים לא הספיקו לשכתב את הספרים, יתר על כן, זה לקח זמן רב מאוד. בעניין זה היה צורך בציוד הדפסה. מייסד הספר המודפס בארצנו נחשב לאיבן פדורוב, אשר בהוראתו של איוואן הרביעי פרסם את הפרסום "מעשי השליחים" בבית הדפוס הראשון.
מאז הפכו ספרים למאפיין אינטגרלי של אנשים משכילים ומוסריים; הם הפכו לחלק מהמסורת והפולקלור הרוסי: הופיע מגוון חדש של אמירות - פתגמים על הספר.
תחת פיטר הראשון, המדיה המודפסת הפכה לא רק לנשאת הערכים הנוצריים. הופיעה ספרות חילונית המבצעת פונקצית בילוי. כמו כן נכתבו ספרי לימוד ואוספים, לפיהם ילדים למדו בבית ובמוסדות חינוך. בזכות מגוון הדפסים זה, פתגמים על הספר החלו לכלול קונוטציה נוספת. הם השוו קריאה עם למידה וחינוך.
הספר כסמל למידה
פתגמים ואמירות על הספר קיבעו אותו במסורת העממית הרוסית כמקור ידע ומחסן מידע. לא במקרה הופיעה דעה נרחבת שאדם אינטליגנטי אינו יכול להפוך לחוות דעת בלי לקרוא.
ספרים היו מבוהרים היטב במערכת החינוך, כלולים בתוכנית הלימודים של מוסדות החינוך, הופיעה גם המושג "ספרות קלאסית", שלא יכול היה להתקיים אם יצירותיהם של סופרים גדולים לא היו מקובעים על מדיום חומרי.
פתגמים על הספר מייצגים רק את הדימוי המצטבר של פרסומים כמשהו מועיל למוסר האנושי. אולם היו הרבה מקרים בהיסטוריה כאשר ספרים ויצירות בודדות נחשבו כמסוכנות, מכיוון שהן הכילו רעיונות המנוגדים לאינטרסים של הרשויות. דוגמא לכך היא "ארכיפלג גולאג" מאת א 'סולז'ניצין, רומן שהגיע לבית המשפט הציבורי בהרבה מאוחר מכפי שהופיע מתחת לסדרו של הסופר.
אמרות רוסיות על ספרים
ערכו של הספר הודגש מאז ומתמיד בפולקלור הרוסי. המחשה לתזה זו היא האמרה: "מכרה זהב מהאדמה, והידע מתקבל מספר." מכאן ברור כי הידע עבור העם הרוסי הוא בבחינת זהב בערכו, וספר טוב הוא קרקע פורייה שעליה מופיע כל מה שימושי ונחוץ לאדם מפותח מבחינה רוחנית ומוסרית.
פתגמים על הספר קשורים זה בזה באופן בלתי נפרד לתהליך ההיכרות עם המידע המוצג בו, כלומר עם הקריאה. ברוסיה, אגב, עד לביטול הצמיתות, מרבית האוכלוסייה הייתה אנאלפביתית, שכן לאיכרים לא היו הזדמנויות מהותיות לשלוח את ילדיהם למוסד חינוכי. אף על פי כן, פתגמים אודות הספר וקריאתו התבצרו במסורת הרוסית הרבה לפני שחיסלה האנאלפביתיות במדינה.
אמרות ספרים סיניות
הוגים מזרחיים חכמים לא יכלו להתעלם מנושא הספרים. פתגמים ואמירות על הספר תופסים מקום חשוב באמנות העממית הסינית.
ביטויים מזרחיים נבדלים על ידי מטאפורה מיוחדת ומעודנת, שהופכת אותם לבהירים ומעודנים. הנה אחד מהם: "ספר לא גמור הוא מסלול שלא הושלם עד הסוף." פתגם זה מדגיש כי קריאה של יצירה היא חיים שלמים עם מאפיינים וחוקים משלהם שאדם צריך לציית. אם קריאת היצירה לא הושלמה, המשמעות היא שכל הפעולות הקודמות מאבדות את משמעותן, מהות הספר והפילוסופיה נשארות בלתי מובנות, הקורא לא יוכל להעריך באופן מלא את יופיו. לפיכך, פתגמים על ספרים וקריאה נפוצים מאוד ורלוונטיים בסין.
אמרות רוסיות על למידה
העם הרוסי, כמובן, רואה את החינוך כברכה לאדם. ומכיוון שהספר הוא מקור הידע, מושגי "למידה" ו"קריאה "בפולקלור ביתי הפכו לשם נרדף. זו הסיבה שלפתגמים על אהבת ספר מגולמים לרוב סוגים שונים של אמירות - בפתגמים על למידה: "ציפור אדומה מנוצות, ואדם לומד", מכיוון שחינוך עצמי בלתי אפשרי ללא ספר טוב.
