שבדיה, לאחר שהפכה למדינה כמפותחת ביותר מבחינה כלכלית וחברתית, הייתה זכאית למונח "סוציאליזם שבדי", או "מודל כלכלי שוודי". בסוף שנות השישים של המאה העשרים, משקיפים בכל רחבי העולם החלו לציין צמיחה כלכלית מהירה בתוך מדיניות רחבה של רפורמות חברתיות, והחברה נותרה נטולת סכסוכים יחסית. כך נוצרה דמותה של שוודיה כמדינה מצליחה עם תושבים שלווים, מה שיצר ניגודיות חיה למדי עם מדינות אחרות בעולם.
כלכלה שבדית
כעת משתמשים במושג "סוציאליזם שבדי" עם משמעויות שונות ומשמעויות שונות, זה תלוי במה להשקיע במושג זה. סוג הכלכלה השבדית מעורב באופיו, הוא משלב רגולציה של המדינה עם יחסי שוק, רכוש פרטי שורר בכל תחומי הייצור, והצריכה היא חברתית. מאפיין חשוב נוסף של הסוציאליזם השוודי הטיפוסי שנרכש לאחר המלחמה דורש התחשבות מיוחדת. זהו קשר מאוד ספציפי בשוק העבודה בין הון לעבודה.
במשך עשרות שנים רבות המרכיב העיקרי בסוציאליזם השבדי נחשב למערכת משא ומתן ריכוזית מיוחדת: חוזים נחתמו והוקמו שכר רק בהשתתפות איגודים מקצועיים (שהיו ארגונים חזקים) ויזמים. אלה היו הדמויות הראשיות בכל חוזה, והאיגודים המקצועיים בנו את המדיניות שלהם אך ורק במסגרת עקרונות הזדהות, וקבוצות העובדים היו שונות מאוד. כך, המודל השוודי של הסוציאליזם התבסס על ההגנה החברתית המלאה של כל עובד.
יעדים ותוצאות
בקיצור, המודל השבדי של הסוציאליזם נקבע על ידי שתי מטרות דומיננטיות: הראשונה היא העסקה מלאה של האוכלוסייה המסוגלת, השנייה היא השוואת הכנסה. זה מה שקובע את המדיניות הכלכלית של המדינה. שוק העבודה כתוצאה מכך קיבל התפתחות מהירה מאוד עם מגזר ציבורי גדול במיוחד (המדינה כאן פועלת לא כבעלים, אלא כמפיצה מחדש). כל אלה מעידים על התוצאות הכלכליות הגבוהות של המודל השבדי לסוציאליזם.
אם ניקח בחשבון את מערכת המדינה ואת תפקידיה בצורה רחבה יותר, עלינו להודות שמדובר במכלול עצום של מציאויות - פוליטיות וכלכליות כאחד - שהצליחו להבטיח רמת חיים גבוהה. היקף מדיניות המדינה הוא גדול מדי מכדי להיות מסוגל לתאר את כל המאפיינים של המודל השבדי של הסוציאליזם. פרשנות חד משמעית לתופעה היא בלתי אפשרית על אחת כמה וכמה.
המאפיין העיקרי הוא כוחה הייחודי של תנועת הפועלים בשוודיה, שנמצאת תחת שלטונם של הסוציאל-דמוקרטים מאז 1932 (למעט התקופה שבין 1976 ל -1982), ושיתוף הפעולה עם מפלגת האיגודים המקצועיים הזו תמיד היה הדוק מאוד. זו הסיבה שתנועת העבודה התגברה, כמעט כל הרפורמות בוצעו והובאו לסיומן. בקיצור, המודל השוודי של הסוציאליזם מעולם לא שינה את המטרה העיקרית של מדיניותו - אימוץ העסקה מלאה. המטרה לא השתנתה, והעם השבדי תמך בחום בממשלתו בכך.
חתירה לשוויון
זהו הרצון החזק ביותר בקרב האוכלוסייה השוודית. כבר בשנת 1928 הציע פ. א. הנסון, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, את תפיסת המדינה כ"בית לעם ". חלקים אדירים מהאוכלוסיה, שלא היו קשורים לתנועת העבודה, קיבלו אותה והצטרפו לסיבה המשותפת של יצירת המדינה כבית משותף לכולם. כמעט לחלוטין, שכבות האמצע של האוכלוסייה תומכות בסוציאל-דמוקרטים ובהתאם, למודל השבדי של הסוציאליזם. משיכה זו מאופיינת בכך שלכל האומה יש אינטרסים משותפים, וקהילה זו רק התחזקה עם הזמן.
לכל האמור לעיל, יש להוסיף כי גורם חשוב אחר (ספציפי במקצת) פעל היטב לטובת המדינה: מאז שנת 1914, שבדיה הכריזה על נייטרליות במדיניות החוץ, היא לא השתתפה במלחמת העולם הראשונה או השנייה. והרפורמות במדינה בוצעו גם בשלווה ובהדרגה, מה גם שמפלגת השלטון במשך תקופה ארוכה הייתה בדיוק המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
המאפיינים העיקריים של המודל השוודי של הסוציאליזם התפתחו מתקופות רחוקות היסטורית, מדינה זו כמעט תמיד בשקט עברה לתצורות חדשות, כולל גם הפיאודליזם והקפיטליזם. הכלכלה התפתחה בסביבה יציבה וחיובית, הרפורמיזם בתנועת העבודה שלט (כבר בשנת 1938 נחתם הסכם בין האיגוד ליזמים), עקרונות היחסים בין תנועת העבודה להון לא הופרו, אם כי החיפוש אחר פשרות היה תמיד קיים, תוך התחשבות באינטרסים של שני הצדדים.
כלכלה ומסורות
הרקע ההיסטורי ותרבות מבוססת השפיעו רבות על התפתחות הכלכלה. לקח לפחות שבע מאות שנה כדי להגדיר את המודל השבדי של הסוציאליזם: יזמות כבר פרחה על אדמות אלה. בתקופת הוויקינגים היו מפעלים רבים שייצרו נשק, ותכשיטים שוודים היו מוכרים ברחבי העולם שנשלטו באותה תקופה. לדוגמה, סטרורה קופרברג, שהיא עדיין אחת היצואניות הגדולות בשבדיה, הוקמה לפני למעלה משבע מאות שנה.
למודל השבדי של הסוציאליזם יש כמובן את הפגמים שלו: שום דבר אידיאלי לא קיים בעולם. כדי שהמערכת הכלכלית תפעל בהצלחה, יש לקחת בחשבון את הדינמיקה של התמחור, את התחרותיות של התעשייה ואת הצמיחה הכלכלית עצמה, מכיוון שהאינפלציה מהווה סכנה עצומה. ניתן להשתמש רק בשיטות מוגדרות בקפדנות התומכות בתעסוקה מלאה, אחרת אי אפשר להימנע מאינפלציה, מה שאומר שההשפעה על המשק תהיה שלילית.
בפועל, השבדים לא תמיד מצליחים לשלב בין זה לבין זה. או אבטלה או אינפלציה. לפיכך, למודל השבדי של הסוציאליזם יש יתרונות וחסרונות, והאחרונים משמעותיים לא פחות. אינפלציה מהווה איום על שוויון: תעסוקה מלאה מהווה פגיעה בתחרותיות הכלכלית. אמצע שנות השבעים של המאה העשרים, עם התחרות המוגברת במיוחד בשווקים העולמיים, הראו היטב את עקב אכילס זה. היה משבר כלכלי עמוק, ותכונותיו של הסוציאליזם השוודי השפיעו במיוחד על המודל הממלכתי - הוא פשוט "נתקע".
מתי התנאים השתנו
התעשייה ברבים מאזוריה חווה משבר מבני. מרבית המפעלים לא יכלו להסתדר בלי סיוע מדינה, והיקף הסובסידיות היה גדול מאוד. מומחים בכלכלה נתנו את התחזיות הקודרות ביותר, אך שבדיה הגיחה בהדרגה מהמשבר. יתר על כן, מאז 1983 המדינה החלה התאוששות כלכלית מתמשכת, מה שאומר שמודל זה הוא בר-קיימא מכיוון שהצליח להסתגל לתנאים המשתנים באופן דרמטי.
לא ניתן לתאר בקצרה את הסוציאליזם השבדי, מכיוון שייקח זמן רב להתעכב על הסיבות לאפקטיביות של מערכת מבוזרת של ייצור שוק, לדבר על אי התערבות הממשלה בפעילות הייצור של כל מפעל, על שוק העבודה, בו עמדה אקטיבית ממזערת את עלויות הכלכלה למגזר החברתי.
המגזר הפרטי ממקסם את הייצור והמדינה מחלקת מחדש כמה שיותר חלק מרווחיה בעזרת מערכת המס. כל זה נחוץ כדי להגדיל את רמת החיים של האוכלוסייה, אך לא כדי להרוס את חלקי היצור הבסיסיים. התפקיד העיקרי בזה ממלא על ידי גורמי תשתית כמו קרנות מזומנים בבעלות קולקטיבים.
זו הסיבה שבכלכלה השוודית המדינה היא השחקן הראשי, מחלקת ומפיצה מחדש הכנסות לאומיות באמצעות מיסים והוצאות ממשלתיות. האחרונים מגיעים לרמות שיא. לשם כך, אידיאולוגים רפורמיסטים כינו פעילות זו סוציאליזם פונקציונלי.
חוות דעתם של כמה מומחים רוסים
אנו כמובן גם מתווכחים על מה הם העקרונות העיקריים של מודל הסוציאליזם השבדי, האם מודל כלכלי זה מקובל במדינות אחרות והאם רצוי ליישם אותו. ומתברר שזה לא כל כך פשוט. במשך שנים רבות, כל האינטליגנציות המתקדמות ביותר שלנו הפנו את מבטם העגום לשוודיה כמגדלור של הדמוקרטיה הסוציאלית הניצחת, כסמל לאידיאולוגיה המנצחת של ההתקדמות, כהתגלמות דרך אחרת - לא הקומוניסט המגעיל והבלתי מפלה.
לפני זמן לא רב, הריהוט הטוב ביותר היה הסקנדינבי והמכוניות הטובות ביותר - וולוו. אך האידיאל הבהיר דעך די מהר כאשר לאנשים הסובייטים לשעבר הייתה הזדמנות לנוע בחופשיות ברחבי העולם. אלה שחקרו את חייהן של מדינות שוודיה מבפנים טוענים כי המודל הכלכלי הזה מתרוקן זה מכבר תחת עול האידיאולוגיה, הביורוקרטיזציה, הרב-תרבותיות (בתוספת הגירה אסלאמית).
קצת היסטוריה מנקודת מבט אחרת
עד אמצע המאה ה -19 הייתה שוודיה מדינה די מפגרת, לרוב חקלאית, שרק החלה בתיעוש. הכלכלה באותם ימים לא הוסדרה על ידי המדינה, המסים לא היו גדולים, התעריפים לא היו קיימים. ואז נחקקו חוקים שעודדו מיזם חופשי, והונהגה מערכת הגנה על פטנטים. לכן, משנת 1890 עד 1950 בשבדיה, קצב ההתפתחות הכלכלית היה החזק ביותר בעולם.
כאמור, שבדיה כלל לא השתתפה במלחמות, ולכן מלחמת העולם השנייה לא מנעה את שגשוגה. המדינה טעמה פירות טעימים במיוחד בתקופה שכל אירופה הייתה בחורבה, ושוודיה נותרה המדינה האירופאית היחידה עם כלכלה ומשאבים לא נגועים בהם - אנושיים ותעשייתיים כאחד. האמריקאים השקיעו הרבה כסף בצורה של סיוע למדינות ההרוסות, וזו הסיבה שנפתחו שווקים כמעט בלתי נדלים לתעשייה השוודית.
איך יתפלא שגם בלי ההתערבות הקלה ביותר מהמדינה, כל התעשיות עבדו במלוא המהירות ולכולם בהחלט היו מקומות עבודה? לכן הושגה העסקתם המלאה מאוד של האוכלוסייה. כתוצאה מכך, עד 1950 נטל המס לא עלה על 21% מהתמ"ג.
איך האידיאולוגיה יכולה להזיק
ההצלחות הכלכליות הללו לא יכלו להכות בראש את תיאורטיקני הסוציאליזם, ומכאן נולדה האשליה של קיומה של דרך אחרת, שלישית - קפיטליסטית ולא סוציאליסטית. והכלכלן האוסטרי המפורסם לודוויג פון מיסס הזהיר כי אין שום דרך שלישית פשוט קיימת, אין שום פשרה בין מערכות כאלה, הן אינן מגדלות זו את זו.
וההפסקה שלא הייתה איטית להופיע כבר בשנות ה -50. כל העשורים שלאחר מכן הראו לעולם כמה מהר ההוצאות והמיסים הממשלתיים יכולים לצמוח: בשנות ה -90 צרכו הראשונים 66% מהתמ"ג, והאחרונים יותר מ -50%. זו הייתה הרמה הגבוהה ביותר בכל אירופה. והשבדים החלו לנטוש בהדרגה את עקרונות המודל השבדי של הסוציאליזם כדי שהמדינה לא תחדל להתקיים.
בזמן שהמיסים עלו והוצאות הממשלה גברו, השליטה על כלכלת המדינה התהדקה וביצוע פרויקטים של הנדסה חברתית יחד עם ניסיונות (לא הצליחו!) על ידי תכנון ממלכתי. כתוצאה מכך, הביצועים החובבים בכלכלת האוכלוסייה דעכו בחדות, ועם כל שנה גברה התלות של האנשים במדינה. שוק העבודה קפא על שמריו.
פירות הטעות
מהי חוסר יוזמה בקרב האוכלוסייה? דוגמאות נראות לעין בלתי מזוינת: עד שנות החמישים של המאה שעברה, העולם נדהם מהדאגות השוודיות המפורסמות, שנפתחו במספרים גדולים, ואחרי גילוי "השביל השלישי" התהליך הזה נעצר בפתאומיות. בעסקים קיימים, תפוקת העבודה ירדה, אך עלות השירותים והסחורות עלתה בחדות. בשל מיסים גבוהים חלק גדול מהמשק ירד למחתרת, והיקף הצמיחה שלו הולך וגדל בהתמדה.
אפילו הכלכלנים השוודים השמיעו את האזעקה: נילס קרלסון, רשות שאין עליה עוררין, ציין את הפער בין מציאות "הדרך השלישית" לבין רעיונות ההצלחה מצד העיתונות השמאלית שלו. אחרי 1950 לא נוצר עבודה יחידה במגזר הפרטי, אך משרות ישנות חדלו להתקיים. אפשר להשוות לאותה אמריקה: במהלך אותן שנים התעסוקה שם גדלה בדיוק במגזר הפרטי בשישים מיליון!
אותו מדען מציין את בורסת שטוקהולם כדוגמא: יש חמישים חברות שבדיות שמניותיהן רשומות שם, ואף אחת מהן לא נוצרה במהלך שישים השנים האחרונות, כולם נולדו הרבה קודם. ובאותה אמריקה: אפל, סיסקו, הום דיפו, וול מארט, אינטל, מיקרוסופט וכן הלאה - הכל פשוט בלתי אפשרי לרשום. האם הדרך השלישית האגדית באמת טובה?
ההוצאות הממשלתיות הפכו למדהימות, מחניקות את כל היצורים החיים, ממש חילוט מיסים, אבטלה, תפוקת עבודה נמוכה - אלה הפגמים של המודל השבדי של סוציאליזם בפעולה. עוד בשנת 1970, שבדיה הייתה במקום הרביעי בעולם מבחינת הכנסות. עכשיו - בארבעה עשר. קשה מאוד לעמוד בעומסים כאלה. הסדקים הראשונים במערכת שהופיעו בשנות השבעים, באמצע האפס, אילצו את הכלכלה השבדית להיסדק בכל התפרים. וזה הוכר אפילו על ידי התיאורטיקן המוביל של "הדוגמנית השוודית" - רודולף מידנר עצמו.
ליברליזם נגד דמוקרטיה
ניסוי זה לא רק פגע במשק, ויצר קיפאון. המזיק ביותר בבניית "בית משותף לעם" ומדינה בה שולטת שגשוג אוניברסלי הוא אובדן ההגדרה העצמית והכבוד של המדינה, כפי שטוען הליברל המשוכנע נילס קרלסון. כל אינדיבידואל, על פי התיאוריה הקלאסית של הליברליזם, הוא ייחודי ובעל ערך, וחברה וירטואלית באמת בנויה רק על עקרון האחריות האישית, חופש הפרט והכבוד לחופש של שכנו.
לדברי נילס קרלסון, אזרחי שוודיה נשללו מהמדינה מהצורך לעסוק בפעילויות יצרניות כדי להאכיל את עצמם ואת משפחתם, אזרחים הקריבו את חירותם ונתנו למדינה את כל האחריות לגורלם. הוא מכנה את החברה השוודית המודרנית כבלתי מעורערת, המומה על ידי רגשות תלויים. חלק הארי מההכנסה של כל אזרח מסובסד על ידי המדינה.
