יותר מחודש עבר מאז התקופה בה בני האהוב הלך לבית הספר. ואפשר כבר להסיק כמה מסקנות. זה לא יהיה על התכונות והשיטות של הוראה או משימות מוזרות במקצועות, אלא על ריבוד חברתי, על האופן בו אנשים חיים אחרת.
הכיתה שלנו
בכיתה שלנו ילד אחד לומד, בן למשפחה עשירה מאוד. אין לי שום דבר נגד. אבל יש לנו צ'אט הורי. בדרך התקשורת, אמו מראה בבירור שהיא רגילה לחיות מבלי להכחיש לעצמה דבר, כמו שאומרים, בגדול. כמובן שזו זכותה. כשקרנות מאפשרות, מדוע לא? מחצית מהילדים בכיתתנו אוכלים חינם בחינם, מכיוון שלמשפחותיהם הכנסה נמוכה מאוד. יחד עם זאת אני רוצה לציין כי מתוך חלק זה 3 ילדים חיים בעוני מוחלט. וזה כואב מאוד להבין.
"עוני מוחלט"
הייתי רוצה לבחור ביטוי אחר במקום הביטוי הלא נעים "עוני מוחלט", אך כולם יהיו מגונים.
אני אתן לך כמה דוגמאות לילדים האלה שזעזעו אותי מאוד. הילדים הולכים לבית הספר עם שקיות ניילון, ואילו השאר שמים ספרי לימוד ומחברות בתרמילים. בגדיהן, ללא ספק, נרכשו ביד שנייה (החבר'ה לובשים מכנסיים שחוקים, חצאיות, שרוולים שמנוניים וצווארונים העומדים מלכלוך).
סודות הכישוף של האישה נסטיה: אל תחשוב רע כשסורגת
סיפורים של לקוחות נזקקים הרוכשים אוכל בסופרמרקט מניות
איך שכנעתי את אשתי להתגרש: אני עצמי לא ציפיתי שגירושין יעבדו
