התקשורת, כפי שרבים משוכנעים, היא "הכוח הרביעי". כך שההשפעה של עיתונים, מגזינים, טלוויזיה, רדיו ומקורות מקוונים מורגשת בחברה המודרנית. מה התפקיד והתפקיד של המדיה? כיצד מיושמת הרגולציה החקיקתית בתחום התקשורתי? לאילו חידושים אנו יכולים לצפות בהיבט זה?
הגדרת המונח "מדיה"
על פי פרשנות פופולרית, התקשורת הינה מוסדות שנוצרים לשידור ציבורי לחברה או לקבוצות המקומיות שלה של מידע שונה דרך ערוצים טכנולוגיים שונים. למדיה, ככלל, יש קהל יעד ומיקוד נושאי (תעשייתי). יש מדיה פוליטית, יש מדיה בעלת אוריינטציה עסקית, מדעית, בידורית וכו '.
הערוצים הטכנולוגיים המדוברים מחולקים כעת לא מקוון (נקרא גם "מסורתי") ומקוונים. הראשון כולל עיתונים ומגזינים מודפסים, רדיו, טלוויזיה. השנייה היא האנלוגים שלהם, שפועלים באינטרנט בצורה של מאמרים בדפי אינטרנט, שידורי טלוויזיה ורדיו מקוונים, כמו גם קטעי וידיאו ושמע המוצגים כהקלטה ודרכים אחרות להצגת תוכן באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות (מצגות פלאש, סקריפטים של HTML5 וכו ').
הופעתה של התקשורת
יחד עם זאת, לטענת חלק מהמומחים, טיפוסי התקשורת היו קיימים כבר בתקופה בה האנושות עדיין לא המציאה לא רק את בית הדפוס ואת האלף-בית, אלא אפילו שפה מן המניין. לדעת מערות העתיקה, לדעת כמה מדענים, כבר היו יכולים לבצע מספר פונקציות האופייניות לאלה שבוצעו על ידי התקשורת המודרנית. לדוגמה, דרכם, שבט נוודי אחד יכול היה לספר (במכוון או בטעות) לאחר שהגיע למקומם על אילו משאבים קיימים בשטח זה - מים, צמחיה, מינרלים, לתת מידע כללי על האקלים, (למשל, לצייר שמש) או להציג אלמנטים של בגדים חמים ברישומים.
עם זאת, התקשורת "ההמונית" מצאה, כמובן, רק עם המצאתם של נושאי מידע, והציעה את היכולת הטכנית לשכפל מקורות במספר רב של עותקים. זה סוף ימי הביניים - התקופה בה הופיעו העיתונים הראשונים. בסוף המאה ה -19 וה -20 הומצאו טלפון, טלגרף וקצת אחר כך רדיו וטלוויזיה. באותה תקופה, קהילות המדינות המפותחות החלו לחוות צרכים תקשורתיים מוחשיים כתוצאה מתהליכים המשקפים את היבטי הבנייה הפוליטית, בעיות סוציו-אקונומיות שהתבגרו בגלל התגברות הייצור והכנסת מנגנוני שוק חדשים. הרשויות והעסקים החלו להשתמש באופן פעיל בטכנולוגיות זמינות לתקשורת עם הקהילה. מגמה זו התפשטה במהירות, והתקשורת הופיעה בצורה בה אנו מכירים אותם כיום.
התקשורת קיבלה ביקוש רב, בעיקר בסביבה הפוליטית. הם הפכו למנגנון מפתח של תקשורת בין ממשל לחברה, כמו גם כלי אפקטיבי לדיון בין ארגונים פוליטיים שונים. התקשורת הפכה למשאב שבשליטתו יכול להבטיח את יכולתם של קבוצות אינטרסים שונות לשלוט בתודעה של אנשים ברחבי החברה כולה או על נציגיה האישיים. כוחה של התקשורת הופיע.
המדיה ניתנת לפונקציות ספציפיות. קחו בחשבון אותם.
תכונות מדיה
המומחים מכנים את הפונקציה הבסיסית למידע. זה מורכב בהיכרות עם הקהילה או הקבוצות הספציפיות המרכיבות אותה, מידע המשקף בעיות עכשוויות, אירועים, תחזיות. כמו כן, פונקציית המידע יכולה לבוא לידי ביטוי בפרסום על ידי משתתפים מסוימים בתהליך הפוליטי או על ידי גורמים עסקיים של מידע על מנת ליידע לא רק את החברה, אלא גם דמויות או ארגונים משמעותיים ברמתם. זה יכול לבוא לידי ביטוי, למשל, בפרסום ראיונות פרופיל, שם היזם מדבר על היתרונות התחרותיים של החברה שלו - ניתן לחשב מידע מסוג זה לא רק מלקוחות היעד, אלא על ידי מי שיכולים להיחשב כמתחרים של החברה או למשל משקיעים פוטנציאליים.. יתר על כן, צורות הצגת המידע עשויות להיות שונות. בין העיקריות ניתן להבחין בין שניים - בצורה של עובדות ובצורה של דעות (או באמצעות ערבוב מאוזן של שני המודלים הללו).
מספר מומחים מאמינים כי התקשורת מבצעת פונקציה חינוכית (ובמידה מסוימת גם חברתית). זה מורכב מהעברה לקבוצות היעד של אזרחים או חברה כידע שלם שעוזר להגדיל את רמת המעורבות בתהליכים מסוימים, להתחיל להבין מה קורה בפוליטיקה, בכלכלה, בחברה. כמו כן, תפקידם החינוכי של התקשורת חשוב מבחינה כי קהל היעד מבין את שפת המקורות הקריאים, הופך להיות קבוע, מעוניין לקבל מידע חדש. השפעת התקשורת על רמת ההשכלה ככזו, כמובן, אינה כה גדולה. פונקציה זו, בתורם, נקראת לעסוק בבתי ספר, אוניברסיטאות ומוסדות חינוך אחרים. עם זאת, התקשורת יכולה להשלים בהרמוניה את הידע שאדם מקבל במוסדות חינוך.
הפונקציה החברתית של התקשורת עשויה לסייע לאנשים להכיר את המציאות של הסביבה הציבורית. התקשורת יכולה להעניק לאנשים הדרכה בבחירת אותם ערכים שיתרמו להתאמה מהירה לפרטים הקטנים של תהליכים סוציו-אקונומיים ופוליטיים.
מי שולט במי?
התקשורת, אם מדברים על משטרים דמוקרטיים, מבצעת גם את פונקציית השליטה בתופעות מסוימות בפוליטיקה ובכלכלה. במקרה זה הנושא שמבצע אותו נקרא להיות החברה עצמה. אינטראקציה עם התקשורת, החברה (ככלל, מול פעילים יחידים המביעים את האינטרסים של קבוצות מסוימות) מהווה את הנושאים המתאימים, והתקשורת עצמה הופכת אותה לציבורית. הרשויות, בתורן, או נושאי הפעילות הכלכלית, מפעלים, אנשי עסקים בודדים, ייאלצו להיענות לבקשות הרלוונטיות של החברה, "לדווח" על הבטחות, ליישום תוכניות מסוימות ולפתרון בעיות דחופות. במקרים מסוימים, השליטה מתווספת על ידי פונקצית ביקורת. תפקידה של התקשורת במובן זה לא משתנה - העיקר להעביר את ההערות וההצעות הרלוונטיות להמונים. ואז, בתורו, שידר את תגובת הרשויות או העסקים.
אחד התפקידים הספציפיים של המדיה הוא ביטוי. זה מורכב מלהעניק לחברה את ההזדמנות, שוב, מול פעילים המייצגים את האינטרסים של מישהו, להביע את דעתם בציבור, להעביר אותה לקהלים אחרים. פונקציית ההתגייסות של התקשורת צמודה גם לניסוח. היא מניחה קיומם של ערוצים דרכם כלולים אותם פעילים המשקפים את האינטרסים של מישהו אחר בתהליך בעל אופי פוליטי או כלכלי. הם הופכים לא רק לנציגים של השקפותיו של מישהו, אלא גם לדמויות ישירות ברמת ממשל או עסק.
מדיה ומשפט
התקשורת הרוסית, כמו התקשורת ברוב מדינות העולם, פועלת על פי הנורמות הקבועות בחוק. איזה מעשי רגולציה שולטים בפעילות מגזר התקשורת בפדרציה הרוסית? מקור החוק העיקרי שלנו הוא החוק "על מדיה המונית" שנכנס לתוקף בפברואר 1992. עם זאת, הוא אומץ בדצמבר 1991. מאז ועד היום ברית המועצות הייתה קיימת באופן רשמי, הגוף שאימץ מעשה זה נקרא המועצה העליונה של רוסיה. וזה נחתם על ידי נשיא ה- RSFSR, בוריס ניקולייביץ 'ילצין. החוק הסובייטי "על העיתונות", שנכנס לתוקף באוגוסט 1990, נחשב קודם למעשה חוקי זה. מומחים מציינים את העובדה ששני מקורות החוק פותחו בעיקר על ידי אותם מחברים.
היסטוריה של חקיקת המדיה הרוסית
אילו מעשים משפטיים קדמו לשניים שהזכרנו לעיל? היסטוריונים מציינים כי החוקים הנוגעים לפעילות התקשורת היו בתוקף עוד לפני מהפכת אוקטובר. עם זאת, לאחר חילופי הכוח, הם בוטלו. אולם במהרה מאוד הופיעה צו עיתונאים, שנחתם על ידי מועצת הקומיסרים העממיים באוקטובר 1917. נאמר כי ברגע שהמערכת הפוליטית החדשה תתייצב, תיפסק כל השפעה ניהולית על עבודת המדיה המודפסת. ההנחה הייתה כי יהיה חופש הביטוי, מוגבל רק באמצעי אחריות אפשריים לרשות השופטת. נכון, אימוץ חוק שיגבש הוראות אלה לא התרחש, עד 1990.
צנזורה ופרסום
הבולשביקים, כפי שמציינים ההיסטוריונים, כמעט מיד עם הקמת כוחם, סגרו כמה עשרות עיתונים והנהיגו צנזורה. פעילות התקשורת הסובייטית לא הוסדרה בשום חוק, ולדברי מומחים, הייתה בשליטה ישירה של ה- CPSU ומועצת השרים של ברית המועצות. האינטראקציה של התקשורת והרשויות בברית המועצות התקיימה כמעט באופן חד צדדי. אנשי התפקידים של האיברים המרכזיים או פקודיהם כחלק ממבנים ברמה של הרפובליקות של האיחוד ושל ישויותיהם המורכבות, כפי שציינו היסטוריונים ועורכי דין, אימצו החלטות מתאימות בנוגע להיבטים מרכזיים במדיניות העריכה, מינו מנהיגים מובילים בפרסומים, ופתרו סוגיות ארגוניות. מצב דומה התרחש גם בתחום הרדיו והטלוויזיה. לפיכך, מדיה בבעלות ממשלתית פעלו כחוק בברית המועצות.
עם זאת, במחצית השנייה של שנות ה -80 הופיע גלסנוסט במדינה. הנוהג של התערבות ישירה של הרשויות בתקשורת לא איכשהו לא היה קשור למציאות המתהווה בתחום זה. מפרסמים דה-פקטו החלו למלא תפקיד ענק בהתפתחות הסוציו-פוליטית של ברית המועצות. אבל דה-יורה הם היו חסרי אונים. למו"לים לא הייתה הזדמנות, כפי שמציינים כמה מומחים, לנהל את הרווחים ממכירת תפוצה ענקית. כתוצאה מכך, הנהגת המדינה החליטה לפתח חוק לתקשורת, שיגבש באופן חוקי את המשמעות שקיבלה התקשורת בעידן הפרסום. היה צורך ליצור תחום תקשורתי הפועל ללא תלות בקו המפלגה.
לכן, החל מה -1 באוגוסט 1990, ברית המועצות פתחה את האפשרות לתפקוד התקשורת במסגרת הפרסום. המנגנון היחיד שמומחים רבים שקלו כהד לתקופות הצנזורה היה רישום החובה של התקשורת, שהצריך עמידה בפורמליות מסוימות. כמו למשל, הגדרת אדם או ארגון המקים אמצעי תקשורת המונים, - החוק שנקבע לכך.
חוק מדיה חדש?
המעשה המשפטי המסדיר את פעילות התקשורת עדיין תקף, לאחר שאומץ רשמית בברית המועצות. עם זאת, לאורך כל תקופת קיומו של החוק, נערכו בו באופן קבוע תיקונים תקופתיים. והיום, הדיונים בשאלה האם לערוך שוב מעשה משפטי זה, להכנס לנורמה מסוימת, אינם פוסקים. כמובן שאיננו מדברים על אימוץ חוק יסוד (בכל מקרה אין נתונים פומביים על כך מהציבור הרחב). עם זאת, יש המון הצעות לתיקונים שונים שישפיעו על פעילות התקשורת ברוסיה.
בין האחרונים שאומצה דומא המדינה הוא זה הנוגע להגבלת הבעלות על מניות תקשורת לזרים. מה בדיוק נועד כאן? עד לאחרונה, זרים יכולים להיות נוכחים בכל פרופורציה (למעט תחום הרדיו והטלוויזיה) במניות ובהון המורשה של התקשורת הרוסית. בסתיו 2014 אימצה דומא המדינה בשלושה קריאות תיקונים לחוק התקשורת, לפיהם החל משנת 2016 יוכלו משקיעים זרים להחזיק לא יותר מ 20% מנכסי התקשורת הרוסית.
הגבל את חלקם של הזרים
ההשלכות של אימוץ החוק במהדורה החדשה עשויות להתמודד, לדברי מומחים, ביותר מכלי תקשורת אחד. דוגמאות רבות. חלק גדול מהזרים בנכסי המו"לים כמו סאנומה מדיה עצמאית, באואר, הרסט שקולב ורבים אחרים. לעקוף את כללי החוק, לדעת עורכי הדין, זה בעייתי. הנורמות הקבועות במעשה אינן מאפשרות לזרים להחזיק מניות בנכסי מדיה באמצעות שרשרת מתווכת מגורמים משפטיים שונים. למה זה יכול להוביל?
מומחים מאמינים כי התוצאה של כניסת התיקונים לתוקף עשויה להיות רצונם של כמה ממותגי התקשורת להפסיק את פעילותם בפדרציה הרוסית. בעיקר מכיוון שלדעת האנליסטים, לבעלי התקשורת לא תהיה הזדמנות לבנות מדיניות מערכת בפורמט הרצוי. בהקשר זה, ההכרה בסגנון של מותג מדיה עשויה להפסיד באיכותו, הקוראים יפסיקו לקנות את הפרסומים המתאימים, והבעלים יסבול הפסדים. על פי חלק מהמומחים, נאותותו של החוק עשויה לעורר ספק בגלל העובדה שהרגישים ביותר עבור תחומי המחוקקים של מרחב התקשורת ברוסיה (פוליטיקה, חברה) על ידי זרים אינם נשלטים כל כך. השפעה זרה הרבה יותר בפרסומים "מבריקים", שלמעשה אינם קשורים לעניינים בעלי חשיבות מדינה.
