המושג "מדינה תוקפנית" הופיע בתחום המשפטי הבינלאומי לאחר תום מלחמת העולם השנייה. כאשר התברר כי המלחמה קרובה לסיומה, נציגים של מדינות הקואליציה נגד היטלר הצטרפו למלאכה ליצירת איחוד ותמיכה משפטית על מנת למנוע הופעתו של תוקפן כזה אי שם בעולם. עם זאת, למרות מוסכמות וחוק בינלאומי, נמשכות העימותים החמושים בעולם, כולל בהשתתפות מעצמות גדולות כמו ארצות הברית.
יסודות אבטחה
מלחמת העולם השנייה הסתיימה בספטמבר עם כניעתה של יפן, וב- 24 באוקטובר 1945, בכנס בסן פרנסיסקו, אושר אמנת האומות המאוחדות שנחתמה על ידי נציגי חמישים מדינות. המסמך קבע בפרט את סמכויות מועצת הביטחון. מועצת הביטחון, לאחר גילוי איום, מקבלת המלצות או מקבלת באופן עצמאי החלטות בדבר ביטולה ושיקום האבטחה. במסמכי האמנה של האו"ם הופיעה לראשונה ההגדרה המלאה של המונח "מדינה תוקפנית": מה היא, מהן התכונות העיקריות שלה.
אמנה ראשית
בקביעת התוקפנות, המסמך מתמקד בהשתלחות חמושה בריבונות, שלמות טריטוריאלית ועצמאות פוליטית. יתר על כן, תגובת האו"ם אינה תלויה אם המדינה המותקפת היא חברה בארגון או לא. האמנה מפרטת גם את פעולותיהן של מדינות שניתן לראות בהן אגרסיביות. פעולות התוקפנות כוללות פלישות כוח, פיגועים וכן השלכות של פעולות אלה בצורה של כיבוש או סיפוח. בנוסף, ברשימת מעשים כאלה השימוש בכלי נשק כלשהו, המצור בעזרת אמצעי לחימה, כמו גם משלוח יחידות שכירי חרב בשטח, אשר נוכחותן יכולה להיחשב כמעשה תוקפנות.
נימוקים משפטיים
אמנת האו"ם קובעת כי אין אפשרות להצדיק תוקפנות בשום דרך. בפרט מצוין ששיקולים פוליטיים, כלכליים, צבאיים ואחרים אינם יכולים להצדיק את פעולותיה התוקפניות של מדינה אחת ביחס למדינה. מכיוון שהתנהגות כזו נחשבת לפושעת, המדינה התוקפנית נחשבת לפושעת במשפט הבינלאומי. בהתאם, ביצוע עבירה מסוג זה כרוך באחריות. כמו כן, מצוין כי כל רכישות המתקבלות כתוצאה מתוקפנות אינן יכולות להיות מוכרות על ידי הקהילה העולמית ולקבל מעמד חוקי.
חסימת השלום
לטענת מדעני פוליטיקה רבים בעולם, ההחלטות על הסדר הסדר העולמי הבינלאומי התקבלו בהשתתפות אמריקה. זו בקושי יכולה להיות אמירה מוחלטת, אך העובדה כי אמנת האו"ם נוסחה ואומצה באחת הערים האמריקאיות גורמת לנו להתבונן בנושא זה יותר מקרוב. לצורך התנגדות צבאית לכל תוקפנות, נוצר בשנת 1949 הגוש הצבאי-פוליטי של הברית הצפונית האטלנטית, הידוע יותר בשם נאט"ו. החסימה כוללת 28 מדינות: מספר גדול יותר של מדינות באירופה, ארה"ב וקנדה. המטה - בבריסל (בלגיה). נכון לשנת 2010 מנתה הצבא המשולב כ -3.8 מיליון איש.
הברית, שנוצרה בעיקר כדי להילחם בברית המועצות ולהדוף את התקפותיה, לאחר היעלמותה של ברית המועצות עברה לאויב חדש ששמו טרור. בחסות המאבק בטרור נלחמו מדינות נאט"ו באפגניסטן, יוגוסלביה ולוב. הפלת המשטרים במדינות אלה בהפעלת וושינגטון הוצגה כשחרור האנשים החיים שם מעריצות המיליטנטים והצטברות ערכים דמוקרטיים בשטחים אלה שניתן היה להשיג רק בדרך עקובה מדם.
בינתיים, לא משנה אילו סיסמאות הושרו בקהילה העולמית, הרוב הבין כי נאט"ו פועלת לטובת מעצמת-על, כלומר ארה"ב. עם זאת, לאחר שיש להם אחד הצבאות החזקים ביותר, "פסים הכוכבים" עצמם הצליחו בהצלחה "להסלים" את הדמוקרטיה באזורים שונים בעולם.
ארה"ב כתוקפנית העולמית העיקרית
המונח "מדינה תוקפנית" במובן שהונח במקור במוצאי האו"ם אינו מובהק. למרות שמבחינה משפטית ניתן היה לבצע טקס מלא בכדי שאמריקה תופיע כעמוד עמוד חזק של הסדר העולמי, וממהרת לחילוץ עם הפגיעה הקלה ביותר בזכויות האדם, עם זאת, בסוף המאה הקודמת, הנוסחה: "ארה"ב היא מדינה תוקפנית" התחזקה היטב..
כיום, בסקרי דעת קהל רבים, מרבית הנשאלים מכנים את האמריקאים כמנהיגים המוחלטים מבחינת תוקפנות בינלאומית. סוציולוגים מאשימים את התקשורת בכך, המדגישים את "מסעי הצלב" של ארה"ב בבלקן, המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ואפריקה. במקביל, המדינות שיכולות למעשה להשמיד את העולם בסדר גודל של חמש עד שש, הן מדינות שיש בהן נשק גרעיני בארסנל שלה.
משקל הנגד ההכרחי
מדענים פוליטיים, הרואים את תוצאות סקרי דעת הקהל, נוטים להסתכל על מצב זה במקצת אחרת. לדעתם, קל לדמיין מה יקרה לעולם אם לא תהיה הנהגה כזו - ברורה ובלתי מותנית. במקרה זה, בהיעדר ההגמוניה הברורה של מעצמת מאה פעמים, מתעצמים העימותים המקומיים והמאבק למנהיגות.
זה מוביל לחוסר יציבות גדול יותר בעולם שתוצאתו בדרך זו או אחרת היא סכסוך מאחד גדול וחלוקה מחודשת של הסדר העולמי. במובן זה, במערכת הבדיקות והאיזונים שבהם העולם חי, הנהגת מדינה אחת מבטיחה את ביטחונה של מרבית אוכלוסיית העולם.
קרים ומשבר אוקראינה
בסוף 2013 החל להתפתח משבר פוליטי קשה באוקראינה. מפגינים צעדו לעבר מיידאן בדרישה להתפטר מהממשלה הנוכחית. תוצאה בלתי צפויה של אירועים אלה הייתה הצטרפותם של קרים וסבסטופול לפדרציה הרוסית במארס 2014. בפברואר יצאו תושבים דוברי רוסית בחצי האי קרים לרחובות להפגין נגד מי שעלו לשלטון בקייב כתוצאה מהפיכה של תומכי יורומהיידן. הכוח שהשתנה ברפובליקה הכריז על ההנהגה החדשה של אוקראינה כבלתי לגיטימית וביקש עזרה מרוסיה. ואז, לראשונה, הושלכה האשמה מכל הכדור המערבי על כך שרוסיה היא מדינה תוקפנית. הקרמלין הואשם בסיפוח קרים והטמיע את שילובו הכוח של השטח ברוסיה, שעל פי החוק הבינלאומי כרוך באחריות.
בכדי לעמוד בדרישות הבינלאומיות, נערך משאל עם בקרים אשר הוגדר רשמית כבלתי לגיטימי ברוב מדינות האיחוד האירופי ובארצות הברית. אוקראינה גם לא מכירה בפעולות ההנהגה הרוסית ומאז אפריל 2014 הציבה את קרים כשטח כבוש. בנוסף, העצרת הכללית של האו"ם קיבלה בסוף מרץ החלטה לפיה משאל עם בקרים נחשב בלתי חוקי. רוב מוחלט הצביע בעד המסמך.
בסוף ינואר השנה הכירה ההנהגה האוקראינית ברוסיה כמדינה תוקפנית ביחס לשטחה הדרום-מזרחי.
סנקציות כמניפולציות
פעולותיה של רוסיה הפכו לסיבה לארגון הבידוד הבינלאומי. היוזמת הייתה ארצות הברית, שדחפה את עמדתה באיום של נזק כלכלי אפשרי, כתוצאה מכך, האיחוד האירופי הנהיג סנקציות כלכליות ופוליטיות. אליהם הצטרפו שותפים ל- G7 ואחרים. הסנקציות כללו מספר קריאות. החבילה הראשונה קבעה את הקפאת הנכסים ואת הגבלת הכניסה לאותם אנשים שהמערב מחשיבה מקורבים לנשיא ולדימיר פוטין. בין אלה היו בעיקר אחים אנשי עסקים ארקדי ובוריס רוטנברג. חברות זרות במדינות שונות החלו לצמצם בהדרגה את שיתוף הפעולה עם רוסיה בתחומי פעילות רבים. המעמד "רוסיה היא מדינה תוקפנית" הפחיד רבים: איש לא היה מוכן לאבד בן זוג באדם של וושינגטון.
פרשנות רוסית לתוקפנות
במציאות של סנקציות וסנקציות נגדיות, המונח "מדינה תוקפנית" קיבל משמעות חדשה לחלוטין. הצעת החוק המציגה מציאויות חדשות לתחום המשפטי של רוסיה הוצעה על ידי צירים מרוסיה המאוחדת אנטון רומנוב ואבגני פדורוב. האחרון הוא גם רכז הארגון "תנועת השחרור הלאומית" יחד עם סרגיי קאטסונוב, חבר סיעת LDPR. המסמך הוגש לממשלה לדיון בדצמבר 2014. בהסבר הצעת החוק, מחבריה טענו כי הצורך בחוק כזה על ידי התנהגותם התוקפנית והלא-שותפת של מדינות המטילות סנקציות נגד רוסיה ואזרחיה, כמו גם ישויות משפטיות.
ההנחה הייתה שהממשלה הרוסית תהיה מוסמכת לקבוע את מרשם המדינות שעליהן תקף מונח זה כדי להגן על יסודות הסדר החוקתי. הצורך בהצעת החוק נקבע גם על ידי הבטחת הביטחון הלאומי, פיתוח הכלכלה הלאומית והגנתה. בין היעדים העיקריים שהחוק רודף הוא לפלס את נוכחותן של חברות זרות בעסקי הייעוץ הרוסי.
בפרט, ייאסר על חברות המספקות שירותי ייעוץ בתחום ביקורת, משפטים ודברים אחרים, שמולדתה היא המדינה התוקפנית, את פעילותם ברוסיה. בנוסף, האיסור צריך לחול גם על חברות רוסיות הקשורות לחברות זרות. לדברי מחברי הצעת החוק, שוק שירותי הייעוץ הוא מונופול של חברות זרות. לטענתם, 70% מהשוק, שמחזורו בשנת 2013 עלה על 90 מיליארד רובל, שייך לשחקנים גדולים כל כך כמו ארנסט אנד יאנג הבריטית או דלויט האמריקאית. מפתחי הצעת החוק מציינים כי במצב הבינלאומי הנוכחי הדבר עלול לגרום נזק קשה לביטחון הכלכלי, שכן הביקורת של מרבית המפעלים האסטרטגיים הרוסיים מבוצעת על ידי חברות זרות.
