היום זה אופנתי להיות חכם, לדבר יפה, להשתמש בפתגמים, אמרות וביטויים פופולריים אחרים בנאום שלך. דוגמא אחת שכזו שתוכל לשמוע לעתים קרובות כיום היא הביטוי הבא: "הכל חדש - הוא נשכח היטב ישן."
ערך ביטוי
כמו שאומרים, "הכל חולף ויוצא, רק מוזיקה היא נצחית." מה המשמעות של זה? העניין הוא שהכל בחיים לא הולך בקו ישר, אלא במעגל. כל האירועים חוזרים על עצמם, באים והולכים, נעלמים לזמן מה על מנת לחזור שוב. אתה יכול לתת מספר עצום של דוגמאות שהכל חוזר לכיכר אחת. אנו משתמשים בחוויה של הדורות הקודמים, משנים אותה ומציגים אותה כמוצר חדש. אין שום דבר רע בזה שכל מה שחדש נשכח היטב ישן, לא. לא לכל אדם ניתן משהו שיצא לעצמו. זה טבוע רק באינדיבידואלים ומחוננים, ולכן השאר צריכים להשתמש בחוויה של מישהו אחר. הכל חוזר: אופנה, השקפת חיים, תחביבים. כמובן, זה לא תמיד נראה על פני השטח, אבל אם אתה מסתכל מקרוב, אתה יכול למצוא הרבה דוגמאות.
מקור הביטוי המכונף
הביטוי הזה "הכל חדש - הוא נשכח היטב ישן" הופיע במחצית הראשונה של המאה ה- XIX. המחבר מיוחס לסופר הצרפתי ז'אק פסה. בשנת 1824 פורסמו "זיכרונותיו", אך הוא לא פרסם אותם בשמו. בתור שם בדוי הוא השתמש בשמה של רוזה בורנט, המתלבשת האישית של המלכה הצרפתית מארי אנטואנט.
לביטוי זה סיפור. העלילה בה נולדה היא כדלקמן: המלכה, כמו כל אישה, אהבה מאוד שמלות חדשות. כשהיא בעלת מעמד גבוה, היא רצתה להיראות מושלמת, ולכן המתלבשת שלה, מנסה לרצות את הגברת, התחמקה ככל שיכלה. פעם אחת, רוז ברנט לקחה את אחת השמלות הישנות של המלכה ושינתה אותה, ושינתה מעט את הסגנון. המלכה הייתה מרוצה מאוד מהדבר החדש. במקרה זה הגיעה השופרת למסקנה כי "כל מה שחדש נשכח היטב."
מחלוקות על מחבר
לענות על השאלה מי אמר, "החדש הוא הזקן שנשכח היטב", קשה לתת תשובה מדויקת. יש דיון רב בנושא זה. אין ספק שז'אק פסה כתב את הביטוי הזה בזכרונותיו. עם זאת, יש כאלה שיש להם ספק אם הוא המציא את זה או קרא אותו איפשהו. ספקות מתעוררים משום שביטוי זה, שנוסח במילים אחרות, אך עם אותה משמעות, ניתן למצוא אצל סופרים אחרים.
במאה הארבע עשרה ביטא המשורר דובר האנגלית ג'פרי צ'וקר באחת מבלדותיו את הרעיון, שתורגם לרוסית באופן הבא: "אין מנהג חדש שלא יהיה זקן." הסופר הרוסי ק. מ. פופנוב, שחי ועבד במאה ה -19, כתב: "אה, חוכמת ההוויה היא חסכונית: כל מה שחדש בה תפור מהזבל." יהיה אשר יהיה, לא משנה מי הוא המחבר של הביטוי הזה, העיקר שמשמעותו רלוונטית לא רק בימינו. בתקופות שונות חשבו אנשים אלה. לכן המסקנה מרמזת על עצמה שהכל באמת נצחי בעולם הזה.
