עוד לפני תחילת שנות השישים של המאה העשרים, ים ארל היה האגם הרביעי בגודלו בעולם. הכל התחיל בצריכת מים אינטנסיבית להשקיית שדות כותנה ואורז מהנהרות המזינים את הארל - אמו דריה וסיר דריה, מה שהפחית את מילוי הים לנקודה קריטית. ואז, בראשית שנות השישים, החל ההיפוך הבלתי הפיך של תהליך הייבוש … מאז אותה תקופה החלו הבעיות של ים ארל.
בשנת 1989 התפרץ ים ארל ל -2 מאגרים מבודדים - ים ארל הגדול השייך לאוזבקיסטן וים ארל הקטן - קזחסטן. עד 1996 איבד ¾ מנפח המים שלו, ורוב התושבים נאלצו לעזוב את האזור. עד שנת 2003 נפח המים היה רק כ -10%, ושטח השטח שלהם היה כרבע מהמקור. קו החוף נסוג ב 100-150 ק"מ. מליחות המים עלתה פעמיים וחצי. המדבר החולי-סולונצ'אק, שנוצר באתר הים העמוק שהיה בעבר, בשטח של 38, 000 קמ"ש, נקרא ארלקום.
לאחר הים הנסוג נותר קרקעית ים יבשה, מכוסה במלח ושקעים של חומרי הדברה חקלאיים וחומרי הדברה, ונשטפה משדות מקומיים. סופות אבק תכופות האופייניות למדבר מעלות את הכל באוויר ומפיצות אותו על שטחים עצומים. אבק מתפשט לעיתים למרחקים של 700-800 ק"מ ומגיע לאזורים רוסיים כמו אזור צ'ליאבינסק ואורנבורג. שאיפת אבק רעיל כזה פוגעת בבריאות האנשים, מפחיתה את החסינות, גורמת לתגובות אלרגיות ומחלות מסוכנות רבות אחרות. האוכלוסייה המקומית, על פי מומחים רפואיים, סובלת ממחלות נשימה נפוצות, הפרעות עיכול, סרטן הוושט והגרון, אנמיה. מקרים של מחלות כליות, כבד ועיניים הפכו תכופות יותר.
ארל הייתה בעבר ספקית פירות הים העשירה ביותר. כעת רמת המליחות בו כל כך גדולה עד שמינים רבים של דגים מתו. התושב הנפוץ ביותר בשנים האחרונות נותר שרף הים השחור, שהוצג בשנות ה -70, המותאם ביותר לחיים במי ים מלוחים, אך עד שנת 2003 הוא גם נעלם: מליחות המים פי 2-4 החלה לחרוג מסביבתה הימית הרגילה. לרוב נמצאים רמות גבוהות מדי של חומרי הדברה ברקמות של דגים שנתפסים כעת, וזה כמובן משפיע גם על בריאות אזור ים ארל. תעשיית הדייג והעיבוד גוועת, והאוכלוסייה נותרה ללא עבודה …
בעיות סביבתיות של ים ארל לא השפיעו רק על אזור ים ארל. יותר ממאה אלף טונות של מלח ואבק דק מעורבבים ברעלים וכימיקלים שונים נפרשים מדי שנה מהשטח היבש, ומפעילים השפעה הרסנית על כל מה שמסביב. השפעת הזיהום מועצמת מהעובדה שים ארל נמצא בכיוון של זרם אוויר חזק, התורם להוצאת האבק לאטמוספרה הגבוהה, כך שלא מפתיע שנחשפים עקבות של זרימת מלח באירופה ואפילו (מי היה יכול לחשוב!) האוקיינוס הארקטי.
עם הורדת מפלס המים בים ארל, גם מפלס מי התהום ירד מה שהאיץ את תהליך המדבור של האזור שמסביב. מאז אמצע שנות התשעים, במקום שיחים ירוקים ושופעים, עצים ועשבונים, נראים כאן רק חבורות צמחים נדירות (הלופיטים וקסירופיטים) המותאמים לקרקעות יבשות ומלוחות. יונקים וציפורים, לעומת זאת, שרדו לא יותר ממחצית המינים המקומיים. האקלים באזור 100 הקילומטרים מקו החוף השתנה: הוא נעשה קר יותר בחורף, חם יותר בקיץ, לחות האוויר פחתה, מה שהשפיע באופן טבעי על כמות המשקעים, הבצורות הפכו תכופות יותר ומשך עונת הגידול פחת.
ניתן להרוס את הסביבה הטבעית במהירות רבה, ושחזורו הוא תהליך ארוך וקשה. שיקום מלא של ים אראל, אבוי, כבר בלתי אפשרי, אך נעשים ניסיונות (ולא ללא הצלחה) לשקם את צפון ארל הקטנה. ממשלת קזחסטן, בסיוע הבנק העולמי, נוקטת בצעדים להעלאת מפלס המים בו ובכך להפחית את מליחותו.
