כמה מדענים פוליטיים רוסים ומערביים אומרים כי רוסיה תלויה ביצוא הפחמימנים. הכל פשוט מאוד. אחרי הכל, רוסיה היא משאבת בנזין עולמית גדולה. המונח "מחט נפט" מרמז על תלות בהכנסה הנגזרת מייצוא "זהב שחור". במצב זה, כלכלת המדינה מתפתחת רק כאשר מחירי מוצרי הנפט יציבים. מיד עם הירידה במחיר החבית במדינה כזו מתחילה קריסה כלכלית. במאמר זה נגלה את התשובה לשאלה העיקרית: "האם מחט הנפט של רוסיה מאיימת?" מתעלם ממיתוסי הנפט, הרובל ורוסיה. וגם תוכלו לגלות עד כמה המדינה שלנו תלויה ביצוא הפחמימנים.
התלות של רוסיה ביצוא מינרלים
הכנסות "זהב שחור" ופחמימנים קלים מהוות חלק ניכר מהרווחים מהסחר הבינלאומי. אכן, אם מסתכלים על הנתח שיצוא הגז והנפט מרוסיה לוקחים, הערך יהיה גדול למדי. מחצית מהכנסותיה של סחר חוץ ברוסיה מגיעים מפחמימנים. עם זאת, כרייה מהווה רק 21% מהתמ"ג במדינה. המינרלים העיקריים בסטטיסטיקה זו מוקצים ל -16%.
חלקן בהכנסות מיצוא נפט בתוצר הרוסי
התמ"ג של רוסיה בשנת 2013 הסתכם ב 2113 מיליארד דולר. ייצוא נפט מרוסיה בשנת 2013 הביא למדינה 173 מיליארד, וכלכלת המדינה הרוויחה כ -67 מיליארד דולר ממכירות גז. מסתבר שההכנסה מ"זהב שחור "הסתכמה ב -8% מהתמ"ג והמדינה הרוויחה 3% מהתוצר המקומי הגולמי שלה על פחמימנים נדיפים. עם כל שנה שלאחר מכן, יש נתונים סטטיסטיים על ירידה אקטיבית בחלק ההכנסות מכרייה בתוצר של המדינה.
הסטטיסטיקה מראה כי קללת המשאבים של רוסיה אינה מאיימת. הפדרציה הרוסית היא שחקנית פעילה בשוק מוצרי הנפט העולמיים בגלל גודלה ועתודות הפחמימנים הגדולות. בגלל זה המדינה מקבלת את ההזדמנות להשפיע על המצב הגיאו-פוליטי. אף על פי כן, שלא כמו יצואני נפט רבים בעולם אחרים, הכלכלה הרוסית תלויה הרבה פחות בזהב שחור ובמחיריו.
הכנסה לנפש מיצוא פחמימנים ברוסיה
ברוסיה יש סטטיסטיקות מעניינות למדי. כדאי לבחון היטב את הרווחים מיצוא נפט לנפש. אינדיקטור זה ברוסיה פחות פי עשרה מאשר בנורבגיה, שהיא גם יצואנית פחמימנים אירופית מרכזית. עם זאת, גם במדינה זו חלק הרווחים מיצוא בסך התוצר זניח. נורבגיה לא יושבת על מחט נפט, אם כי לכל אזרח זה מסתבר יותר. במדינה זו האוכלוסייה אינה מקבלת הכנסות מייצוא מינרלים, מכיוון שכל הכספים מוקצים לקרן לדורות הבאים.
מדינות כמו ערב הסעודית או איחוד האמירויות, בהן ניתן להשתמש במונח "מחט נפט", מאופיינות בהכנסה לנפש גבוהה בהרבה לנפש. תושביהם כל כך תלויים בדלקים מאובנים עד כדי כך שבמקרה של ירידת מחירי הזהב השחור, הם יתמודדו עם ירידה משמעותית בהכנסה. מצד שני, מכיוון שחלק הרווחים הפחמימנים בתמ"ג של המדינה אינו משמעותי, רוסיה אינה מסוגלת לספק תמיכה חברתית כל כך חזקה לאזרחיה כמו במדינות ערב.
בהתחשב בעובדה שכלכלת העולם כולה מחוברת לדולר, כמו גם למחירי האנרגיה, מיד לאחר הפיחות של המטבע האמריקאי, הכנסות תושבי מדינות ערב יצואניות הנפט יפחתו באופן משמעותי. קרן נורווגית עם חסכון לעתיד גם תפחת. רוסיה לא תסבול הפסדים כלכליים משמעותיים מירידת מחירי הנפט, שכן מדינתנו מקבלת רק הטבה מסוימת מייצוא פחמימנים, אך אינה תלויה במינרלים.
חלק משכירות המשאבים בתוצר הכולל של הפדרציה הרוסית
בשנת 2015 כתבי פורבס הודו סוף סוף כי הסנאטור ג'ון מקיין, שהוא תומך פעיל במלחמה עם הפדרציה הרוסית, טעה, וכינה אותה תחנת דלק עולמית. מהפרסום עולה כי בפדרציה הרוסית יש לפחות מגזר שירותים ותעשיית ייצור.
מחבר המאמר, מארק אדומאניס, נותן דוגמא לתרשים מעניין, המראה את חלקם של דמי השכירות במשאבים בתמ"ג של מדינות שונות בעולם. ברוסיה מדד זה עומד על כ -18%, מה שמציב את המדינה במקום ה -20 בדירוג.
אינדיקטור זה נמוך מאוד בהשוואה למדינות שבאמת תלויות בייצוא של דלקים מאובנים כמו קונגו, ערב הסעודית או קטאר, שם חלקם של שכר הדירה הוא 35-60%. המדינות הללו הן שצריכות להוריד את מחט השמן.
אם נסיר את רווחי הייצוא של מוצרים כאלה עבור רוסיה, התמ"ג שלה עדיין יהיה ברמה גבוהה למדי, והמדינה תישאר מתחרה משמעותית עבור מנהיגים אחרים בעולם. אכן, רק 24% נופלים על שאיבת מינרלים בתעשייה במדינה. השאר נותר למתקני תשתית (כגון תחנות כוח) ומתקני עיבוד.
מיתוס מספר 1. מחיר הנפט משפיע מאוד על הרובל
יש דעה כי שער הרובל מושפע מאוד ממחירי הנפט. אם אתה מסתכל על שאלה זו באופן אובייקטיבי, אכן נצפתה תלות מסוימת. עם זאת, גורמים רבים משפיעים על שער החליפין, וזו הסיבה שאסור להפריז בחשיבות המחירים לכלכלה המקומית.
כדוגמה, כדאי להסתכל על לוב או מדינות אחרות על מחט הנפט, שם חלק ההכנסות מיצוא משאבי אנרגיה לנפש הוא משמעותי מאוד. המטבע הלובי בירידת מחירי הנפט היה אמור לרדת הרבה יותר מהרובל. עם זאת, כלכלת מדינה זו הראתה יציבות. זה מעיד שתנודות במחיר הזהב השחור לא משפיעות יותר מדי על שער החליפין של המטבע הלאומי.
הרובל הרוסי סובל מהתקפות ספקולטיביות סדירות של פוליטיקאים מערביים ונציגי עסקים. הקורס קופץ בגלל המצב במדיניות החוץ, אך לא בגלל השפעת מחירי הנפט. עלות חבית אינה הסיבה העיקרית לנפילת הרובל.
מיתוס מספר 2. אם מחיר לחבית נפט יירד, הכלכלה הרוסית מצפה להתמוטטות
המידע לעיל מראה כי למחירי הנפט השפעה מסוימת על גיבוש תקציב המדינה. עם זאת, התלות אינה כה משמעותית והממשלה נוקטת בצעדים פעילים כדי לצמצם עוד יותר את השפעת המצב על השוק הבינלאומי על הכלכלה. מוקמות מפעלי זיקוק מודרניים אשר בעתיד יביאו הכנסות מתקציב המדינה מייצוא מוצרי נפט מוגמרים, ולא מחומרי גלם, שמחיריהם אינם יציבים למדי. אמצעים כאלה יסייעו למדינה להפוך את הכנסות המשק למבוזרות יותר. ייצוא נפט מרוסיה הרבה פחות רווחי ממכירת בנזין מוגמר למדינות אחרות. מצד שני, שאיבת גז ו"זהב שחור "מהפדרציה הרוסית מכניסה את הצרכנים לתלות מסוימת של המדינה, מה שהופך אותה לשחקן גיאו-פוליטי פעיל ומאפשר לה להשפיע על הפוליטיקה העולמית.
גם אם ההכנסה מיצוא נפט תיעלם לחלוטין, התקציב יאבד רק את הרווח הגבוה שמבזבז על השקעות, מודרניזציה של המדינה ופרויקטים גדולים של תשתיות.
במצב כזה, הקפאה זמנית של עבודות רחבות היקף אפשרית, אך עדיין יישאר תשלום יציב של הפנסיות, המשכורות וההטבות. מחט הנפט אינה מאיימת על רוסיה בגלל יתרות הזהב והחליפין הגדולות. גם אם מחירי האנרגיה יירדו בצורה חדה, שלאחריהם הם ישארו ברמה זו לאורך זמן, הגירעון התקציבי יפוצה בקלות על ידי עתודות הזהב הגדולות בעולם.
הכנסות תקציב המדינה מנפט וגז עוברות להתפתחות המדינה, אך הכלכלה תהיה יציבה. רוסיה תוכל לספק את עצמה במלואה, גם במקרה של הפסקת הרווח המלא מפחמימנים.
כשמחיר הנפט יורד, הדולר עולה מול המטבע המקומי. תקציב המדינה של המדינה כתוצאה מכך לא מאבד דבר במונחי רובל.
מיתוס מס '3. בעתיד הקרוב יתאבדו עתודות הפחמימנים והמדינה תפשט את הרגל.
כרגע מתבצעת חשבונאות שוטפת על משאבי המינרלים וכן חישוב הזמן בו ניתן יהיה לשמור על נפח מיצוי המינרלים הנוכחי ולהבטיח יצוא גז יציב מרוסיה לחו"ל. מומחים אומרים כי המשקעים המוצהרים יספיקו למדינה בכדי לשמור על שיעורי הייצור למשך 30 שנה. מרבצי מינרלים חדשים מתגלים באופן קבוע בשטחה העצום של המדינה, מה שמגדיל משמעותית את הפוטנציאל לטווח הארוך של רוסיה כשחקן בשוק האנרגיה. מחט השמן של ברית המועצות והפדרציה הרוסית כיום היא שהמדינה תצטרך לספק לעצמה באופן מלא פחמימנים בעתיד. כאשר המקורות המוצהרים ריקים יהיה צורך בייבוא מוצרי נפט. אף על פי כן, הממשלה משקיעה רבות במחקר על מרבצי מינרלים ביתיים, אשר יאפשרו בעתיד הקרוב לפתח מרבצים חדשים.
לדוגמה, בשנת 2014 התגלו מרבצי נפט באזור אסטרחאן. מקור המאובנים נמצא ביבשה, מה שמפשט את התפתחותו. חומרי גלם איכותיים יספקו את היכולת לעבד למוצרי נפט יקרים.
באותה 2014 החלה הפדרציה הרוסית להפיק מינרלים באזור הארקטי בפלטפורמת הנפט הקוטבית הראשונה בעולם. המדף היבשתי של רוסיה נחשב לאחד הגדולים בעולם. באזור הארקטי בלבד ישנם יותר מ- 106 מיליארד טונות של מוצרי גז ונפט.
אפילו במצב בו פחמימנים זולים לכריי אוזל, עתודות הפחם יימשכו עוד עשורים רבים. הסטטיסטיקה מראה גם כי הגז במדינה לא יסתיים בקרוב. רוסיה תוכל לספק את צרכי האנרגיה שלה באופן מלא באמצעות הקמת תחנות כוח על נהרות סיביריים רבים, שיש להם פוטנציאל גדול מבחינת בניית תחנות כוח הידרואלקטריות.
כדאי להזכיר גם את תוכנית האנרגיה הגרעינית המקומית. הממשלה משקיעה מיליארדי רובל בבניית תחנות כוח גרעיניות מודרניות, שיכולותיה מספיקות לא רק כדי לענות על צרכי האנרגיה של תושבי רוסיה, אלא גם לייצוא. דלק לבלוקים של תחנות כוח גרעיניות יימשך מאות שנים. לרוסיה יש כל סיכוי להישאר יצואנית עולמית של משאבי אנרגיה ולהיכנס לשורות המעצמות גם במקרה של סוף עידן הנפט.
מיתוס מס '4. הפדרציה הרוסית מרוויחה רק ממכירת חומרי גלם מבלי לפתח את התעשייה שלה עצמה.
מחט הנפט של רוסיה, לטענת חלק מהמומחים, אינה תלויה בכלכלה תלוי בייצוא מינרלים, אלא בעובדה שהמדינה מוכרת רק חומרי גלם בחו"ל. הצהרה כזו שגויה.
אכן, רוסיה מוכרת נפט גולמי בכל רחבי העולם, ומעניקה חלק מההכנסות הפוטנציאליות שלה לבתי הזיקוק הזרים. עם זאת, שיתוף פעולה כזה מועיל מאוד גם לכלכלה הרוסית, מכיוון שהוא מאפשר לקבל תשואה גבוהה להשקעה בטווח הקצר.
אם קודם לכן ייצאה המדינה בעיקר נפט גולמי, בשנת 2003 הממשלה החלה לבצע מודרניזציה פעילה של מגזר הזיקוק המקומי. בהדרגה, מופחת חלקו של התוצר הגולמי מכלל הייצוא של פחמימנים. היצרנים הרוסים נכנסים באופן פעיל לשוק העולמי שממלא את התקציב ברווחים גדולים עוד יותר. מאז 2003 גדל היקף הייצור של מוצרי נפט מוגמרים פעמים רבות.
מיתוס מספר 5. תחת שלטונו של ולדימיר פוטין, התלות של תקציב המדינה של הפדרציה הרוסית ביצוא גברה
חלק מהמומחים המקומיים והזרים הקרובים "נוזפים" בוולדימיר פוטין על כך שהביא את רוסיה לתלות נפט. הם מוכיחים זאת בכך שבשנת 1999 חלקם של הפחמימנים ביצוא הסתכם ב -18% בלבד, וכבר בשנת 2011 הוא עמד על 54%.
לאישומים אין הצדקה כלכלית, מכיוון שלא נלקחים בחשבון 2 עובדות חשובות:
- בשנת 1999 חברות נפט רבות של האוליגרכים פשוט לא שילמו מיסים. כסף נשלח מייד לחשבונות שנפתחו בבנקים זרים, והכנסות תקציב המדינה מייצוא כזה היו אפס. בשנת 2018 מרבית חברות הנפט פועלות בשקיפות, והרווחים מיצוא נפט וגז מחדשים את תקציב המדינה.
- בשנת 1998 עלות החבית הייתה 17 דולר. בשנת 2013 נצפה מחיר מקסימלי של 87 דולר. קפיצה כזו הבטיחה עלייה משמעותית בהכנסות התקציב מפיתוח בארות נפט וייצור גז.
- התקציב הפדרלי רחוק מלהיות היחיד ברוסיה. ישנן הערכות מקומיות רבות לגבי הישויות המרכיבות של הפדרציה הרוסית, וזו הסיבה שחלקן האמיתי של הכנסות הפחמימנים במערכת הפיננסית במדינה נמוך עוד יותר.
בסטטיסטיקה, כדאי לשקול גם את העיקר, כגודל הכולל של תקציב המדינה. במהלך 12 השנים האחרונות הכנסות המדינה גדלו 14 פעמים. נכון לעכשיו, הרווחים מייצור הפחמימנים גדלו 40 פעמים. ההכנסות מגזרי משק אחרים גדלו פי 7.5.
גם אם ניתן לדמיין שפתאום ברגע אחד המדינה תהיה לחלוטין ללא הכנסות נפט וגז, אזי הכנסות התקציב מגזרים אחרים יישארו, ההכנסה תהיה גבוהה פי 6 מהשנת 1999. בהתחשב באינפלציה של הדולר, הכנסות המדינה יהיו גבוהות פי כמה מאותה תקופה. מחט הנפט של רוסיה אינה מאיימת, הן בהתפתחות הקצר והן בטווח הארוך. מכיוון שזו עובדות אמיתיות המצביעות על כך שהתלות של המדינה במינרלים פחתה.
