מאז ומתמיד מודיעין טוב היה המפתח ליציבות במדינה. אחד הארגונים המכובדים ביותר הוא המודיעין הישראלי. אירועים שהתגלו סביב עצם קיומה של מדינת ישראל אילצו אותו ליצור רשת מודיעין חזקה. בואו נגלה איך קוראים למודיעין הישראלי, נשקול את ההיסטוריה שלו ואת המשימות המוצבות לפניו.
רקע להקמת סוכנויות מודיעין
המודיעין הישראלי במובן מסוים היה קיים הרבה לפני הופעתה של מדינת ישראל. עוד בשנת 1929 הופיע ארגון מיוחד שהיה אמור להבטיח את שלומם של יהודים החיים בפלסטין מפני התקפות ערבים, וכן לספק מסדרונות להגירה בלתי חוקית של ישראלים. שירות זה נקרא "שי". היא גם גייסה סוכנים מקרב הערבים.
כבר לאחר שישראל זכתה במדינה ב -1948, קמו ארגונים ייעודיים כמו אמאן ושבק שהיו כפופים למחלקת הביטחון. בנוסף היה למשרד החוץ ארגון משלו עם פונקציות מודיעיניות - המינהל הפוליטי.
עם זאת, ארגון כל המחלקות הללו הותיר הרבה את הרצוי. בנוסף, הם התחרו בינם לבין עצמם, פעלו לרוב באופן לא עקבי, מה שפגע במדינה. ואז ממשלת ישראל החלה לחשוב על יצירת שירות מודיעין אחיד על פי המודל האמריקאי.
הופעת המוסד
המודיעין הישראלי המודרני נקרא המוסד. הנסיבות דלעיל גרמו להיווצרותה. המודיעין הישראלי "מוסד" אורגן באפריל 1951. ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון היה מעורב ישירות בתהליך הקמתו.
המוסד הוקם בעקבות מיזוג המכון המרכזי למודיעין וביטחון והמכון המרכזי לתיאום. המנהל הראשון של הארגון החדש היה ראובן שילוח, שכונה "מר המודיעין", שהיה כפוף ישירות לבן-גוריון.
שנות קיום ראשונות
כמובן שהמודיעין הישראלי של המוסד לא זכה מיד בסמכות עולמית, הוא לא הסתדר מייד. רק שנים הצליחו להפוך את הארגון למנגנון עובד בעליל. בתחילה, למוסד לא היה אפילו השירות המבצעי שלה, ולכן, עד שנת 1957, היו צריכים להיות מעורבים סוכנים משירותים מיוחדים ישראלים אחרים.
בשנת 1952 התפטר ראובן שילוח, בהבנה שהוא לא יכול היה להרשות לעצמו את המשימה. שירות הביון הישראלי קיבל ראש חדש - איסר הראל. יתר על כן, הוא פיקח גם על ארגונים אחרים למטרות מיוחדות. הוא היה זה שבאמת היה חייב בזכות יצירת מבנה מודיעיני יעיל ביותר ממוסד. לא פלא שד 'בן גוריון עצמו נתן להראל את הכינוי Memune, שתורגם מהעברית כ"אחראי ". ואיסר הראל באמת ניגש לארגון פעילויות שירותי המודיעין בכל אחריות. בראש ובראשונה, הביון הישראלי חייב את היווצרותו. שם התקופה בה הראל עמדה בראש ההיקף של השירותים המיוחדים נשמע כמו עידן ממון.
תקופת הרפורמציה
איסר הראל יצר מודיעין ישראלי מודרני, אך בראשית שנות ה -60 של המאה הקודמת היה לו סכסוך קשה עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, שכונה בעיני השירותים המיוחדים כזקן. עקב סכסוך זה התפטר ממונה. המנהיג החדש של המוסד היה המנהל לשעבר של המודיעין הצבאי מאיר עמית, שהיה באותה תקופה דרגת אלוף.
איסר הראל יצר מבנה מודיעיני יעיל, אך מגמות חדשות דרשו בו רפורמות. בפרט, אחת המשימות החשובות ביותר הייתה הכנסת מיחשוב ואופטימיזציה של אנשי המוסד. את השאלות הללו היה צריך להיפתר מאיר עמית, והוא עשה עבודה מצוינת במשימות שהוקצו. ראשית, עמית הורה על פיטוריהם של אותם עובדים שלא עמדו בקריטריונים שלו. הוא פיתח גישות חדשות לתכנון אסטרטגי והציג את השימוש בטכנולוגיות המידע העדכניות ביותר.
הכשרון של המוסד היה שלפני מלחמת ששת הימים, ממשלת ישראל ידעה את כל המידע הדרוש על האויב, וכתוצאה מכך, היא הביסה את הקואליציה הערבית, שהייתה עדיפה מספרית על הכוחות המזוינים של ישראל, בקלות יחסית.
אבל בהחלט לא יכול להיות הכל חלק, ושירות הביון הישראלי אינו יוצא מן הכלל. היו כישלונות ומספר שערוריות בעלות פרופיל גבוה, שהמפורסם שבהם התרחש בשנת 1965, כשפוליטיקאי האופוזיציה המרוקאית בן-בארסה נחטף ונהרג בפריס על ידי המוסד. אירוע זה עורר את זעמו של נשיא צרפת שארל דה גול. שערוריה זו שימשה את ראש ממשלת ישראל לוי אשכול כעילה רשמית לפיטוריו של מאיר עמית בשנת 1968. למרות שלמעשה, הסיבה האמיתית הייתה הרצון של אשכול לראות בראש ההסדר שירותים מיוחדים אדם שהוא יכול היה לנהל.
היסטוריה נוספת של המוסד
המנהיג החדש של המוסד היה צבי זמיר. אם קודם לכן הפעילות של סוכנויות הביון הישראליות הופנתה בעיקר נגד מדינות שסיפקו לו סכנה צבאית, כעת התרכז המודיעין הישראלי בלחימה בקבוצות טרור המארגנות פיגועים נגד ישראלים. סוגיה זו התייחסה במיוחד לאחר מתקפת הטרור באולימפיאדה במינכן בשנת 1972.
ריכוז מוגזם זה במאבק בטרור הביא לכך שממשלת ישראל לא הייתה מוכנה לקראת תחילת מלחמת אוקטובר עם הקואליציה של מדינות ערב ב -1973. למרות שישראל ניצחה בסופו של דבר, זה עלה לו לא מעט נפגעים. כישלון זה היה הסיבה העיקרית להחלפת ראש המוסד. הבמאי החדש מונה יצחק חופי. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת להרתעת תוכנית הגרעין העירקית, בה טיפל בהצלחה. אולם לחופי הייתה נטייה כבדה למדי, ובשנת 1982 התפטר.
בשני העשורים הקרובים מונו מנהיגי המוסד לנאום אדמוני, שבתאי שביט, דני יתום, אפרים הלוי. המבצע המוצלח ביותר בתקופה זו היה חיסולו של אחד ממנהיגי פתח אבו ג'יהאד בשנת 1988. אך פרק זמן זה היווה גם מספר נכבד של כשלים. זה ערער במקצת את המוניטין הקודם כמעט ללא דופי של המוסד.
התקופה המודרנית בפעילות "המוסד"
בשנת 2002 הפך מאיר דוגן לראש המוסד. הוא ניהל רפורמה חדשה בארגון. לדבריו, מוסד היה אמור לבצע פעולות ספציפיות שמטרתן להילחם בטרור, ולא לשכפל את תפקידיו של משרד החוץ. תחת הנהגתו של דוגן נערכו מספר פעולות מוצלחות להשמדת ראשי ארגוני טרור.
בשנת 2011 החליט ראש הממשלה נתניהו להחליף את ראש המוסד. ראש הארגון החדש היה תמיר פרדו. עם זאת, הוא ממשיך להוביל את המוסד בקווים שקבע קודמו, אם כי התרחשו תזוזות כוח אדם משמעותיות במהלך הנהגת פרדו.
שמו והמוטו של "המוסד"
רבים מתעניינים בשאלה מדוע מכונה המודיעין הישראלי המוסד. זה לא קיצור, אלא קיצור של השם המלא, שנשמע בעברית כמו "המוסד למודיעין u-l-tafkidim meyuhadim", שמתרגם כ" משרד הביון והמשימות המיוחדות ". לפיכך, התרגום המילולי של המילה "מוסד" - "המחלקה".
המוטו של המודיעין הישראלי "מוסד" הוא ציטוט מתוך אחד משל "ספר סולומונובה": "עם חוסר טיפול, האנשים נופלים, ועם הרבה יועצים הם משגשגים." פירוש המוטו הזה הוא כי ידיעה היא המפתח לקיומה המוצלח של המדינה. זהו ניסיון נוסף להדגיש את התורשה של מדינת ישראל המודרנית עם ממלכת יהודה העתיקה.
משימות ומבנה של ארגון המוסד
המשימות העיקריות של המוסד הן איסוף מידע בחו"ל באמצעות רשת סוכנים, ניתוח הנתונים שנאספו וביצוע פעולות מיוחדות בחו"ל.
ראש ארגון המוסד הוא המנהל, אשר ראשי 10 מחלקות המנהלים באופן ישיר את קווי הפעילות העיקריים של שירות מיוחד זה כפופים ישירות.
יש לציין שלמרות הספציפיות בפעילותה, מוסד הוא ארגון אזרחי ממלכתי ולא מבנה צבאי. לכן בשירות מודיעין זה אין דרגות צבאיות. עם זאת, יש לומר כי מספר לא מבוטל של אנשים, הן מההנהלה הבכירה והן מחברי המוסד הרגילים, הם בעלי ניסיון צבאי נרחב.
מבצעים מפורסמים
ארגון "המוסד" בתולדות קיומו ביצע מספר עצום של פעולות מיוחדות שונות.
המבצע הראשון שזכה לתהילה עולמית היה חטיפתו של פושע נאצי אדולף אייכמן מארגנטינה בשנת 1960, שהואשם ברצח עם ביהודים במלחמת העולם השנייה. העבריין הורשע במהרה בישראל ונידון למוות. מוסד אישר רשמית את הנהגתו בתהליך הלכידה.
התהודה הייתה פעולת 1962-1963, "חרב דמוקלס", שעיקרה היה חיסולם הפיזי של מדענים המעורבים בפיתוח טילים בליסטיים עבור מצרים.
לאחר מתקפת הטרור באולימפיאדה במינכן בשנים 1972 עד 1992, ערך מוסד מספר אירועים, שנקראו קוד "זעמו של האל", שמטרתם היה לחסל את חברי ארגון הטרור של ספטמבר השחור המעורבים במותם של ספורטאים ישראלים.
בשנת 1973 נערך בלבנון בביירות פעולה מבריקה "אביב הנוער", שבמהלכה נהרסו כחמישים נציגים של ארגונים קיצוניים ערביים שונים במטה אש"ף. ההפסדים בקרב קומנדו ישראלים עצמם הסתכמו בשני אנשים בלבד.
המבצע הגדול האחרון שקשור למוסד הוא חיסול בשנת 2010 באיחוד האמירויות של אחד ממנהיגי הקבוצה הקיצונית חמאס מחמוד אל-ממוחחה. נכון, לא היה שום אישור רשמי למעורבותם של שירותי הסוד בישראל באירוע זה.
ארגוני מודיעין אחרים
אולם מוסד הוא עדיין לא הארגון היחיד בישראל העוסק בפעילות מודיעינית. כאמור, בשנת 1948 הוקם השירות המיוחד "שבק", שתפקידו העיקרי הוא הבנה נגדית והבטחת ביטחון הפנים של ישראל. ארגון זה קיים בתקופתנו.
בנוסף, ארגון מודיעין נוסף, שהוקם באותו 1948, שרד עד היום. זהו אמאן, שמטרתו היא מודיעין צבאי. לפיכך, מוסד, שבק ואמאן הם שלוש סוכנויות הביון הגדולות בישראל.
שירות מיוחד "נתיב"
בין השנים 1937 - 1939 נוצר שירות מיוחד תחת העיצור "מוסד לה עלי ב '". מטרתה העיקרית הייתה להקל על העלייה הבלתי חוקית של נציגי האומה היהודית לארץ ישראל, שבאותה עת, על פי המנדט של חבר הלאומים, היה מנוהל על ידי הממשל הבריטי.
לאחר הקמת מדינת ישראל, מוסד לה עליה ב 'ב -1951 מומס והפך לארגון חדש, שנקרא "נתיב". היא ביצעה משימות די ספציפיות. המודיעין הישראלי "נתיב" התמחה בהבטחת הזכות להחזרת יהודים מברית המועצות, שעלייתם לישראל הייתה קשה בהרבה. מילוי משימה זו בוצע, לרבות באמצעות לחץ פוליטי על הנהגת האיחוד. משימות השירותים המיוחדים "" נתיב "כללו גם קיום יחסים עם נציגי העם היהודי שנשארו בברית המועצות ובמדינות אחרות בגוש הסובייטי.
לאחר קריסת ברית המועצות ונפילת המשטר הקומוניסטי, הצורך בארגון כזה נעלם למעשה. "נתיב" איבד מעמד של שירותים מיוחדים וכעת הוא עוסק רק בשמירה על קשרים עם יהודים בחבר המדינות החברות ובמדינות הבלטיות. מימונו הופחת משמעותית. חלק מהמומחים אף מציינים את הצורך בפירוק מוחלט של ארגון זה בגלל חוסר התועלת שלו.
הצהרות תהודה
אמנם, כאמור, "נתיב", כשירות מודיעין, איבד את משמעותו לאחר התמוטטות ברית המועצות, אך עם זאת, אלה שעבדו בעבר נהנים מסמכות רבה. ראש לשעבר של המודיעין הישראלי יעקב קדמי (לבית יעקב קזקוב) הוא בדיוק אדם כזה, ומשנת 1992 עד 1999 שימש כראש ארגון נתיב. כיום הוא בדימוס, אך משמש כמומחה פוליטי בטלוויזיה הישראלית.
בתהודה הגדולה ביותר יש אמירותיו של האיש הזה, שהמודיעין הישראלי יכול להיות גאה בו, על פוטין ופורושנקו. באביב 2014, קדמי הודיע כי הראשון לכאורה יעשה הכל כדי להיות מסוגל לשלוט באוקראינה, מכיוון שהכניסה של אוקראינה לנאט"ו מאיימת ישירות על ביטחונה של רוסיה. מעט אחר כך, ראש המודיעין לשעבר מתח ביקורת חריפה על ממשלתו על כך שאפשר לפורושנקו לבקר בישראל. ביחס לנשיא אוקראינה הצהרותיו היו חדות עוד יותר. קדמי מאשים את פטרו פורושנקו בכך שהוא מקדם את בניית סטפן בנדרה - אדם המזוהה עם טבח היהודים - לדרגת הגיבור הלאומי של אוקראינה.
