הרוב המכריע של אוכלוסיית ימי הביניים התגורר בכפרים. במדינות אירופה, יישובים כאלה היו כאילו סטריאוטיפיים, ואם היו הבדלים ביניהם (תלוי במדינות ובערים), הם היו מאוד לא משמעותיים. הכפר מימי הביניים הוא תזכר מיוחד להיסטוריונים, המאפשר לשחזר את תמונת חיי העבר, המסורות ותכונות החיים של האנשים באותה תקופה. לפיכך, כעת נשקול מאילו אלמנטים הוא כלל ומה התאפיין בו.
תיאור כללי של האובייקט
תוכנית הכפר מימי הביניים הייתה תמיד תלויה באזור בו הוא נמצא. אם מדובר במישור עם אדמות פוריות ואחו מרווחים, אז מספר משקי הבית האיכרים עשוי להגיע לחמישים. ככל שהאדמה פחות שימשה, כך היו פחות מטרים בכפר. חלקם כללו 10-15 יחידות בלבד. ברכסי הרים אנשים לא התיישבו בכלל בדרך זו. 15-20 אנשים הגיעו לשם, שהקימו חווה קטנה, שם שמרו על הכלכלה הקטנה שלהם, אוטונומית מכל השאר. מאפיין בולט היה שהבית בימי הביניים נחשב לנכס מרגש. אפשר היה להעביר אותו בעגלה מיוחדת, למשל, קרוב יותר לכנסיה או אפילו להעביר אותה ליישוב אחר. מכיוון שהכפר מימי הביניים השתנה ללא הרף, נע מעט בחלל, ולכן לא יכול היה להיות לו תוכנית קרטוגרפית ברורה, קבועה במדינה אליה הוא שייך.
כפר קומולוס
סוג זה של יישוב מימי הביניים הוא (אפילו לאותם תקופות) שריד של פעם, אך שריד שהיה קיים הרבה מאוד זמן בחברה. ביישוב כזה, בתים, סככות, אדמות איכרים ואחוזתו של אדון הפיאודלי היו ממוקמים "ממש כאילו". כלומר, לא היה מרכז, לא היו רחובות ראשיים, לא היו אזורים נפרדים. הכפר מימי הביניים מסוג המצטבר כלל רחובות הממוקמים באקראי, שרבים מהם הסתיימו במבוי סתום עיוור. אלה שהמשיכו, מוצגים בשדה או ביער. סוג החקלאות ביישובים כאלה היה, אפוא, גם לא יציב.
התיישבות צלבית
יישוב מסוג זה מימי הביניים כלל שני רחובות. הם הצטלבו זה בזה בזוויות ישרות, וכך נוצרו צלב. בצומת דרכים שכב תמיד הכיכר הראשית, שם הייתה או קפלה קטנה (אם בכפר היה מספר גדול של תושבים), או אדון פיאודלי שהיה בעל כל האיכרים שגרים כאן. הכפר הצלבני של ימי הביניים כלל בתים שפנו עם חזיתותיהם לרחוב עליו הם נמצאים. בזכות זה האזור נראה מסודר ויפה מאוד, כל הבניינים היו כמעט זהים, ורק זה בכיכר המרכזית בלט על רקעם.
דרך הכפר
יישוב מסוג זה בימי הביניים היה אופייני לאזורים שבהם נמצאו נהרות גדולים או מדרונות הרים. בשורה התחתונה, כל הבתים שבהם התגוררו האיכרים ואדונם הפיאודלי, התאספו ברחוב אחד. זה נמתח לאורך העמק או הנהר, שעל גדותיו הם נמצאו. הכביש עצמו, שכללו הכפר כולו, אולי לא היה ישיר מדי, אבל בדיוק חזר על הצורות הטבעיות שהקיפו. תוכנית השטח של כפר מימי הביניים מסוג זה כללה, בנוסף לאדמות איכרים, את בית האדון הפיאודלי, ששכן בתחילת הרחוב או במרכזו. הוא היה על רקע שאר הבתים תמיד הגבוה והשיקי ביותר.
כפרי ריי
התנחלות מסוג זה הייתה הפופולרית ביותר בכל הערים באירופה של ימי הביניים, מכיוון שלעתים קרובות תכניתה משמשת בקולנוע וברומנים מודרניים על התקופה ההיא. וכך, במרכז הכפר הייתה הכיכר הראשית, שכבשה על ידי קפלה, מקדש קטן או מבנה דתי אחר. לא הרחק ממנו היה ביתו של אדון הפיאודלי וחצרות הסמוכים אליו. מהכיכר המרכזית, כל הרחובות התפצלו לקצוות שונים של היישוב, כמו קרני השמש, וביניהם נבנו בתים לאיכרים, אליהם היו מחוברים חלקות אדמה. בכפרים אלה התגורר מספר התושבים המרבי: הם הופצו בצפון ובדרום ובמערב אירופה. כמו כן, היה הרבה יותר מקום לחקלאות מסוגים שונים.
מצב עירוני
בחברה של ימי הביניים החלו להיווצר ערים סביב המאה העשירית, ותהליך זה הסתיים בשנות ה -16. במהלך תקופה זו הופיעו יישובים עירוניים חדשים על שטח אירופה, אך סוגם לא השתנה כלל, רק הגודל גדל. ובכן, העיר מימי הביניים והכפר היו הרבה במשותף. היה להם מבנה דומה, הם בנו, כביכול, עם בתים טיפוסיים שבהם התגוררו אנשים רגילים. העיר נבדלה על ידי העובדה שהיא הייתה גדולה מכפר, דרכייה היו לרוב מרוצפות, ובמרכז קמה כנסייה מאוד יפה וגדולה (ולא קפלה קטנה). יישובים כאלה, בתורם, חולקו לשני סוגים. לחלקם היה סידור ישיר של רחובות שניתן היה לחרוט בכיכר. בנייה מסוג זה הושאלה מהרומאים. ערים אחרות נבדלו במיקום הרדיוקצנטרי של הבניינים. סוג זה אופייני לשבטים הברברים שיישבו את אירופה לפני בוא הרומאים.
