מרכז החלל קנדי הוא מתחם גדול של מבנים ומבנים שנועדו לשגר חלליות שונות ולשלוט בהמשך על טיסות. מרכז זה נמצא בבעלות סוכנות החלל הלאומית האמריקאית - נאס"א. נדבר על ההיסטוריה של יצירת המרכז, עבודתו והרבה יותר במאמר זה.
תולדות הבריאה
מרכז החלל קנדי (פלורידה) החל את תולדותיו בשנת 1948, לאחר שהחלו ניסויי שיגור טילים בבסיס האוויר של נהר הבננה שנמצא באי מריט. באותה עת, ארצות הברית טרם יצרה טילים משלה, ולכן שיגרו טילים גרמנים שנלכדו בשם V-2. איש לא גר על האי הזה, והאוקיאנוס הסמוך הפך שטח זה למקום אידיאלי לביצוע בדיקות סודיות.
בשנת 1951 הורחבה שטחה של בסיס האוויר ונוצר מרכז בכף קנברל, שלאחריו כאן החלו לבחון ייצור טילים משלהם. בשנת 1961, ממשלת ארה"ב מציבה בפני המדענים אתגר לשלוח אדם לירח לא יאוחר משנת 1970. לאחר מכן מתחילה הרחבה רחבת היקף של המרכז בקייפ קנברל. סוכנות החלל הלאומית רכשה מעל 570 ק"מ 2 אדמות ממדינת פלורידה ויצרה מרכז לשיגור רקטות. לאחר רצח הנשיא קנדי בשנת 1963, שונה שם המתחם למרכז החלל קנדי.
תיאור המרכז
החל משנת 2008 המרכז מעסיק ללא הפסקה למעלה מ- 13, 500 מומחים מפרופילים שונים. במרכז החלל קנדי קיים מתחם לתיירים, שמבקרים בו יותר מעשרת אלפים איש מדי שנה. ישנן גם טיולי אוטובוס כדי לראות את רוב המבנים במתחם החלל.
כיום כ- 10% מהמרכז פועלים למטרתו המיועדת, ושאר האזור הוא שמורת טבע לאומית. עובדה מעניינת: יותר ברקים מכים במרכז יותר מכל מקום אחר בצפון אמריקה. בגלל זה, מרכז החלל קנדי ונאס"א (סוכנות החלל הלאומית) נאלצים להוציא סכומי עתק בכדי למנוע מכה ברקים להגיע לחפצים רבים, במיוחד במהלך שיגור אוניות.
פרויקט ירח
פרויקט טיסת הירח חולק לשלושה שלבים, שכונו: "מרקורי", "תאומים" ו"אפולו ". תוכנית הירח זיהתה מספר יעדים מרכזיים:
- סיכום חללית עם אדם אחד על סיפון למסלול וטיסה סביב כדור הארץ.
- תצפית ולימוד גוף האדם באפס כוח המשיכה ויכולתו לעבוד בו.
- פיתוח טכנולוגיה להחזרת חללית לכדור הארץ ממסלול.
במרכז החלל קנדי החלו עבודות על תוכנית הירח בסוף 1957. כרכב שיגור הוחלט להשתמש בדגם חדש - האטלס (מרקורי מסוג). היא הכניסה את המטען העיקרי בתוכנית מרקורי הראשונה למסלול.
האסטרונאוט הראשון שהטיס את האטלס לחלל בפברואר 1962 היה ג'ון גלן. עם יישום תוכנית מרקורי, למרכז החלל קנדי היה עדיין השם הישן.
המשך הפרויקט
השלב השני בתוכנית Lunar - "תאומים" - בוצע על חלליות מאותה הסדרה, שהיו טובות בהרבה במאפייניהן הטכניים מאשר מהסוג "מרקורי". ספינות מזל תאומים האריכו את זמני הטיסה האוטונומיים וכבר היו לה שני אנשי צוות. נבנו הטכניקות ושיטות ההתקרבות וכן העגינה שבוצעה לראשונה. בין 1965 ל -1966 ביצע מרכז החלל קנדי עשר טיסות מאוישות.
ליישום השלב השלישי - "אפולו" - נבנה מתחם שיגור מספר 39. הוא מכיל שתי פלטפורמות לשיגור חלליות, המשרתות את בנייניהן ואת מסלול התובלה שלאורכו מועברת החללית על כל מרכיביה לאתר השיגור. בשלב אפולו של תוכנית לונר בוצעו 13 שיגורים, הושגה המטרה הסופית.
המרכז במאה ה -21
עד אמצע 2011 מרכז החלל קנדי היה המקום ממנו הושקו אוניות מסוג מעבורת החלל. ספינות אלה חזרו מהחלל ונחתו על מסלול מסלול מיוחד שאורכו 4.6 ק"מ. בעזרתם בוצעו מספר תוכניות חלל וניסויים רבים בוצעו באפס כוח משיכה. עם זאת, תוכנית זו נסגרה בגלל מצבי חירום רבים והתרסקויות הסעות. בסך הכל הושלמו יותר מ -30 טיסות באוניות מסוג זה.
בסתיו 2004 נפגע קשה מרכז החלל על ידי ההוריקן פרנסיס. המבנה והמבנים המשרתים את משטח השיגור נפגעו קשה. מעל 3, 700 מ"ר 2 מהבניין נפגעו, מה שלא איפשר לבצע שיגורים. הציוד בפנים הוצף והתדרדר. שנה לאחר מכן נפגע המרכז שוב על ידי וילמה. החלמתו ההדרגתית החלה, וההשקות הועברו לקליפורניה, לבסיס בפאלדייל.
