משבר הדוט-קום היה בועה כלכלית ותקופה של ספקולציות בחליפין והתפתחות מהירה של האינטרנט בשנים 1997–2001, מלווה בצמיחה מהירה בשימוש בזה האחרון על ידי עסקים וצרכנים. אז היו הרבה חברות רשת שחלק משמעותי מהן התרסק. פשיטת רגל של חברות סטארט-אפ כמו Go.com, Webvan, Pets.com, E-toys.com ו- Kozmo.com עלו למשקיעים 2.4 מיליארד דולר. חברות אחרות, כמו סיסקו וקוואלקום, איבדו נתח גדול מהוון השוק, אך התאוששו ועברו את מדדי השיא של אותה תקופה.
בועת הדוטקום: איך היה?
המחצית השנייה של שנות התשעים התאפיינה בהתפתחות מתפרצת של סוג חדש של כלכלה, בה חוו שוקי המניות צמיחה גבוהה בהשפעת הון סיכון וחברות במימון ההנפקה בתחום האינטרנט והאזורים הקשורים אליו. השם "dotcom", שאפיין רבים מהם, מתייחס לאתרים מסחריים. זה נולד כמונח לחברות עם שמות דומיין באינטרנט המסתיימות ב-.com. היקפים גדולים של פעולות חליפין הונעו מהעובדה שמדובר בתעשייה חדשה עם פוטנציאל וקושי גבוהים בהערכת משתתפי השוק. הסיבה שלהם הייתה הביקוש הגבוה למניות בענף זה ממשקיעים המחפשים חפצי השקעה חדשים, מה שהביא גם לשערוך של חברות רבות בענף זה. בשיאה, אפילו אותם מפעלים שלא היו רווחיים הפכו למשתתפים בבורסה והיו מצוטטים ביותר, בהתחשב בכך שברוב המקרים מדדי הביצועים שלהם היו שליליים ביותר.
עוד בשנת 1996 הזהיר אלן גרינשפן, יו"ר הפד דאז, מפני "שפע לא הגיוני" כאשר השקעה הגיונית הוחלפה בהשקעה אימפולסיבית. ב- 10 במרץ 2000 מדד המניות הטכנולוגי של נאסד"ק הגיע ליותר מ -5, 000 נקודות, יום לאחר שמכירת השריפה של מניות טכניות סימנה את סוף צמיחתה של "הכלכלה החדשה".
השקעה לא הגיונית
המצאת האינטרנט הובילה לאחד הזעזועים הכלכליים הגדולים בהיסטוריה. רשת המחשבים העולמית מתוארכת לעבודת המחקר המוקדמת של שנות השישים, אך רק לאחר הקמת הרשת העולמית בשנות התשעים החלה התפוצה והמסחור הרחב שלה.
ברגע שהמשקיעים והספקולנטים הבינו שהאינטרנט יצר שוק בינלאומי חדש לחלוטין ולא מנוצל, הנפקה של חברות אינטרנט החלה לעקוב במהירות זו אחר זו.
אחד המאפיינים של משבר הדוט-קום הוא שלעתים הערכת המפעלים הללו התבססה רק על מושג המתואר על דף נייר יחיד. ההתרגשות מהאפשרויות המסחריות של האינטרנט הייתה כה גדולה, עד שכל רעיון שנראה בר-קיימא יכול היה לקבל מימון של מיליוני דולרים.
העקרונות הבסיסיים של תורת ההשקעות ביחס להבנה מתי עסק ירוויח והאם זה יקרה בכלל התעלמו במקרים רבים, מכיוון שהמשקיעים חששו להחמיץ את הלהיט הגדול הבא. הם היו מוכנים להשקיע סכומים גדולים בחברות שלא הייתה להם תוכנית עסקית ברורה. זה רציונליזציה על ידי מה שנקרא. תיאוריית dotcom: כדי שיזם אינטרנט יוכל לשרוד ולצמוח, הוא נדרש להרחבה מהירה של בסיס הלקוחות שלו, שברוב המקרים פירושו עלויות התחלתיות אדירות. תוקפה של טענה זו הוכח על ידי גוגל ואמזון, שתי חברות מצליחות במיוחד שלקח כמה שנים להציג רווח מסוים.
הקצאה שגויה
רבות מהחברות החדשות בילו את כספם ללא מחשבה. האופציות גרמו לעובדים ולמנהלים להנפקות מיליונרים ביום ההנפקה, וארגונים עצמם הוציאו לעתים קרובות כסף על מתקני עסקים מפוארים, שכן האמון ב"כלכלה החדשה "היה גבוה ביותר. בשנת 1999 ערכה ארצות הברית 457 מיקומים ראשוניים, שרובם אורגנו על ידי חברות אינטרנט וטכנולוגיה. מתוכם 117 הצליחו להכפיל את ערכם ביום המסחר הראשון.
חברות תקשורת, כמו מפעילי רשת סלולרית וספקי שירותי אינטרנט, החלו להשקיע רבות בתשתיות רשת מכיוון שרצו להצליח לצמוח עם צרכי הכלכלה החדשה. כדי להיות מסוגלים להשקיע בטכנולוגיות רשת חדשות ולרכוש רישיונות לרשת אלחוטית, נדרשו הלוואות ענק, מה שתרם גם לגישה של משבר הדוט-קום.
כיצד חברות.com הפכו לפצצות נקודה
ב- 10 במרץ 2000, מדד Nasdaq Composite של מניות הטכנולוגיה הנסחרות בוול סטריט הגיע לשיא של 5, 046.86 נקודות, והכפיל את שוויו שנה קודם לכן. למחרת, מחירי המניות החלו לרדת ובועת הדוט-קום פרצה. אחת הסיבות הישירות לכך הייתה השלמת תיק ההגבלים העסקיים נגד מיקרוסופט, אשר באפריל 2000 הוכרז כמונופול. השוק ציפה זאת, וכעשרה ימים לאחר 10 במרץ איבד מדד נסד"ק 10%. יום לאחר פרסום תוצאות החקירה הרשמיות, מדד הטכנולוגיה חווה ירידה גדולה תוך יומית, אך חזר. עם זאת, הדבר לא הפך לסימן להחלמה. נאסד"ק החלה בנפילה חופשית כאשר המשקיעים הבינו שהרבה חברות חדשות שאינן רווחיות באמת. בתוך שנה לאחר שפרץ משבר הדוט-קום, מרבית חברות ההון סיכון שתמכו בסטארט-אפים באינטרנט איבדו את כל כספם ופשטו את הרגל כשנגמר המימון החדש. חלק מהמשקיעים החלו לכנות את חברות הכוכבים שבעבר "פצצות נקודה", מכיוון שהצליחו להשמיד מיליארדי דולרים תוך זמן קצר מאוד.
ב- 9 באוקטובר 2002, נאסד"ק הגיע לשפל של 1, 114.11 נקודות. זה היה הפסד קולוסאלי של 78% מהמדד לעומת שיאו 2.5 שנים לפני כן. בנוסף לחברות סטארט-אפ טכנולוגיות רבות, חברות תקשורת רבות נתקלו גם הן בבעיות מכיוון שהן נאלצו לכסות הלוואות של מיליארדי דולרים שלקחו כדי להשקיע בתשתיות רשת, שההחזר שלהן נקבע לפתע למשך זמן ארוך בהרבה מהצפוי.
סיפור נפסטר
בנוגע לסוגיות משפטיות, מיקרוסופט לא הייתה הדוט-קום היחידה שהופיעה בבית המשפט. חברת טכנולוגיה ידועה נוספת של התקופה הוקמה בשנת 1999 ונקראה נפסטר. היא פיתחה אפליקציה שאפשרה שיתוף של מוסיקה דיגיטלית ברשת p2p. נאפסטר הוקמה על ידי שון פרקר בן העשרים ושניים מחבריו, והחברה זכתה במהירות לפופולריות. אך בשל הפרת זכויות יוצרים, היא נפלה כמעט מייד תחת אש של תעשיית המוזיקה ובסופו של דבר חדלה להתקיים.
האקר רב-מיליונר
קים שמיץ אולי ממחיש בצורה הטובה ביותר את פעולותיהם של יזמים בודדים ביחס למשבר הדוט-קום. האקר גרמני זה הפך לרב-מיליונר, והשיק חברות אינטרנט שונות בשנות התשעים, ובסופו של דבר שינה את שם משפחתו לדוטקום, ברמז למה שעשה אותו עשיר. בתחילת 2000, ממש לפני התמוטטות הכלכלה החדשה, מכר ל- TÜV Rheinland 80% ממניותיו ב- DataProtect, אותו הקים, שסיפקה שירותי הגנת נתונים. תוך פחות משנה החברה פשטה את הרגל. בשנות התשעים הוא היה הדמות המרכזית בסדרת משפטים בגין סחר פנים ומעילות הקשורים למפעלי הטכנולוגיה שלו.
בשנת 1999 היה לו מכונית מרצדס-בנץ מכוונת, אשר בין גאדג'טים אלקטרוניים רבים אחרים היה אז חיבור אינטרנט אלחוטי מהיר במיוחד. על מכונית זו הוא השתתף בעצרת האירופית Gumball. זו תחרות כאשר אנשים רבים במכוניות יקרות מתחרים בכבישים ציבוריים. כשקמבל (הכינוי שלו באותה תקופה) קיבל ניקוב של צמיג, הועבר אליו גלגל חדש במטוס סילון מגרמניה.
הוא שרד את השפעות התרסקות הדוט-קום והמשיך להשיק סטארט-אפים חדשים. הוא נעצר שוב בשנת 2012 באשמת הפצה של תוכן המוגן בזכויות יוצרים באופן בלתי חוקי באמצעות חברת המגה שלו. כיום הוא מתגורר בניו זילנד בביתו של 30 מיליון דולר ומחכה להסגרה לארצות הברית.
האם המשקיעים למדו לקח?
כמה מהחברות שהושקו במהלך ניפוח בועת הדוטקום שרדו והפכו לענקי טק כמו גוגל ואמזון. עם זאת, הרוב נכשלו. כמה יזמים נוטלי סיכונים היו פעילים בענף ובסופו של דבר הקימו חברות חדשות, כמו קים שמיץ הנ"ל ושון פרקר מנאפסטר שהפכו לנשיא המייסד של פייסבוק.
לאחר משבר הדוט-קום, המשקיעים נזהרים מהשקעה במיזמים מסוכנים וחזרו להעריך תוכניות ריאליות. עם זאת, בשנים האחרונות רעמים מספר הנפקות מהנפקות ברמה הגבוהה. כאשר לינקדאין, רשת חברתית למקצוענים, נכנסה לשוק ב -19 במאי 2011, מניותיה גדלו באופן מיידי יותר מפעמיים, וזה דומה למה שקרה בשנת 1999. החברה עצמה הזהירה את המשקיעים כי הם לא היו אופטימיים מדי. כיום, הנפקות מנוהלות על ידי חברות שעושות עסקים כבר מספר שנים ויש להן סיכויים טובים לרווח אם אינן רווחיות עוד. הנפקה נוספת שהתקיימה בשנת 2012 הייתה צפויה שנים רבות. ההנפקה הראשונית של מניות פייסבוק הייתה הגדולה ביותר בקרב חברות הטכנולוגיה וקבעה שיא לנפח המסחר וכמות ההשקעות המושכות שוות 16 מיליארד דולר.
