ליאו גינזבורג היה מתרגם ופובליציסט סובייטי מצטיין. לאחר שעבר את זוועות מלחמת העולם השנייה, הוא מספר בספריו על הכאב שהיה צריך לדור דור שלם. אך עיקר פעילותו הייתה תרגום של יצירות מגרמנית לרוסית.
ביוגרפיה
לב ולדימירוביץ 'גינזבורג נולד ב- 24 באוקטובר 1921 במוסקבה. משפחתו הייתה די רגילה עבור האינטליגנציה הסובייטית, אביו עבד כעורך דין. לב ולדימירוביץ ', בילדותו, השתתף בשיעורים באולפן ספרות בבית החלוצים, בהוראת מיכאיל סבטלוב, משורר ומחזאי סובייטי, עיתונאי וכתב מלחמה. אפילו בבית הספר למד אינטנסיבית גרמנית. לאחר שמלאו לו שמונה עשרה, הוא נכנס למכון במוסקבה לפילוסופיה, ספרות והיסטוריה. נ 'ג' צ'רניבסקי. עם זאת, הוא מיד התגייס לצבא, שם נאלץ לשרת יותר משש שנים בחזית המזרח הרחוק. שם פורסמו שיריו בעיתונים מקדימים ועיתונים צבאיים.
שנים לאחר מכן הוא נכנס ובוגר בשנת 1950 בפקולטה הפילולוגית של אוניברסיטת מדינת מוסקבה. יצירתו הראשונה שתורגמה ופורסמה הייתה מהשפה הארמנית, שיצאה בשנת 1952. מאוחר יותר עסק בתרגומים לספרות גרמנית בלבד. יצירות רבות של סופרים גרמנים, שתורגמו על ידי ליאו גינזבורג, מתוארכות בסוף ימי הביניים והרנסאנס. הוא התעניין בספרים המספרים על תקופות מלחמת השלושים השנים 1618-1638, פולקלור של תושבי גרמניה ומשוררי התקופה ההיא. הוא היה האיש שהפיח חיים בכתבי יד עתיקים. מהביוגרפיה של ליאו גינזבורג עולה שהוא מת לאחר הניתוח כשהוא במצב גרוע. לאחר הרדמה הוא לא נועד להתעורר, וב -17 בספטמבר 1980 נפטר המתרגם הסובייטי המפורסם.
הדעות הסותרות על העם הגרמני בתקופות שונות
לב ולדימירוביץ ', שלמד גרמנית מגיל צעיר וכתב שירה, היה סותר ביותר בסמיכותיו הספרותיות, כפי שנראה במבט ראשון. אחרי הכל, בהתחשב בכך שהוא כתב ספרים בנושאים אנטי-פשיסטיים, מלאים במרירות וטינה על מעשיהם של היטלר ומקורביו, אז, בניגוד לכך, באיזו ייאוש התייחס ליצירות ימי הביניים של גרמניה הישנה ובהמשך, עד המאה ה- XVIII.
התחושה המדכאת הגורמת למשקעים כבדים אצל כל אדם מלווה את גינזבורג לאורך כל פרוזתו. הוא מבקש בספריו להעביר את אווירת היחסים בין אנשים במהלך המלחמה ומאמין כי מרירות החוויה לעולם לא תישטף עם הזמן. זה מוטבע לנצח בזכרונם של אנשים רבים. להפך, בתרגום טקסטים של משוררים וסופרים גרמנים, עם מילות השיר והדרמה הטבועות באותם זמנים, נראה היה כי לב ולדימירוביץ 'חי את חייהם יחד עם הכותבים. זו הייתה הפילוסופיה של יחסו לעצם מושג התרגומים ולאישיותו של אדם.
אנו יכולים להניח שליאו גינזבורג רצה לחשוף את מהותה של אותה עם ביצירתו. הראו שלכל אדם יש תכונות נפלאות ונוראיות. נוסחה זו חלה על מדינות שלמות.
תרגומים
מרבית העבודות שתורגמו על ידיו מגרמנית, גרמנית ישנה ולטינית נחשבות לטובות ביותר עד היום. לב ולדימירוביץ 'הבעלים של המלה במאסטרון. בקלילות של וירטואוז, הוא עבר בזמן לעבר העמוק כשכתבו טקסטים קדומים אלה. תרגומיו זוכים להערכה רבה הן ברוסיה והן בגרמניה.
גישה יצירתית לתרגומים של לב ולדימירוביץ 'מרמזת לעיתים קרובות על היקף הטקסטים. לדוגמה, הטקסט של Parsifal הוכפל לפחות בנפח. ו"פוגה המוות "של פאבל צלאן במקור מורכב מ -30 שורות, ואילו גינזבורג תירגם אותו לרוסית עם יותר ממאה שורות. בין יצירותיו ניתן למצוא "בלדות עממיות גרמניות" ו"שירי הווגנים "המפורסמים, שירים של משוררים גרמנים, שירה ויצירות רבות אחרות.
כרמינה בורנה
או כפי שהוא מתרגם, קודקס בורנוס הוא כתב יד מואר בלטינית בצורה של קובץ שירים ושירים. באוסף זה שירים בנושאים שונים: דרמות מאלפות, אירועים, מאלפים, סאטיריים, אהבה וליטורגיות.
אחד האוספים הגדולים ביותר של יצירות של ואגנים וגולדרים מימי הביניים, שעניין את ליאו גינזבורג. התרגום של יצירה זו נחשב עדיין לאחד הקרובים ביותר למקור. זה נשמע נהדר בשפות רבות.
דיוויד טוכמנוב כתב את האלבום, כולל אחד השירים שתורגמו על ידי ליאו גינזבורג בשם "מהווגנים", או כמו שנהגנו לכנות אותו "שירת הסטודנטים", "בצד הצרפתי …", או פשוט "סטודנט".
עיתונות אנטי-פשיסטית
בבגרותו התעסק המתרגם לב גינזבורג, בנוסף לעבודה עם טקסטים ישנים, גם בעיתונות. את עבודתו הקדיש לנושא הפשיזם המדמם והמדכא, שהתברר כי הוא קשור קשר הדוק לגורלו של העם הרוסי. תוך שהוא מקביל בין פשיזם לקומוניזם, טען ליאו גינזבורג בספריו בנושא הפחדנות, את חשיבתם הצרה של עמים תחת עול המדינות הטוטליטריות. נהפוך הוא, גילויים וחרטה על כך שהיו מעורבים באירועים. על מה שהייתי צריך לראות במו עיניי ולעבור בלבי, צופה בזוועות מלחמת העולם השנייה. ספריו שפורסמו זכו לפופולריות רבה בקרב אלה שעברו גם הם את המלחמה.
ציטוט מהספר "רק לבי נשבר …":
זוועת הפשיזם היא שהיא הורגת מוסר מקובל, סטנדרטים מוסריים נצחיים, מוחקת את המצוות. מה המשמעות של השבועה ההיפוקרטית לרופא במחנה בהשוואה להזמנה שהתקבלה מאיזה שטורמבנפירר?
ביקורת
באווירה של טוטליטריות מוחלטת תחת ברית המועצות, פרסומים רבים לא רצו לפרסם את יצירותיו של גינצבורג. בצירוף מקרים שמח, הספר שפורסם "פגישות אחרות בעולם" הופיע בכל זאת בגיליון המגזין "עולם חדש" בשנת 1969. בספר זה תיאר המחבר ראיונות אישיים עם ראש הרייך השלישי. לאחר פרסום הספר זכה לפופולריות עצומה. עם זאת, גילויים כאלה לא אושרו "מלמעלה". זו הייתה סיבה נוספת להחליף את העורך הראשי. נושאים אקטואליים וחמים כאלה באותה תקופה לא צונזרו.
לעומת זאת, וולפגנג קוזאק הסלאבי הגרמני הביע את דעתו על יצירתו של גינזבורג. לדעתו, הכותב פירש בצורה שגויה את האירועים שהתרחשו בגרמניה בתקופה שלפני המלחמה ובמהלך מלחמת העולם השנייה, והאשים את הגרמנים בכל הפשעים בלבד.
הספר האחרון "רק לבי נשבר …"
הספר האחרון, "רק ליבי נשבר …", שכתב ליאו גינזבורג, ראה אור לאחר מותו. זה היה כתב יד קשה במיוחד, מכיוון שתקופת כתיבתו חפפה עם האובדן הגדול ביותר בחייו של מתרגם סובייטי. בדיוק באותה תקופה נפטרה אשתו של ליאו גינזבורג, אותה כינה בחיבה בובה.
"אהבתי לעבוד כך שהיא הייתה קרובה, כך שהסתכלתי למעלה יכולתי לראות את פניה, כמעט תמיד נוצצות טוב לב, שלווה ולעיתים נדירות מגורה, מרושעות. העתקתי הרבה מילים ושורות מפניה היפות"
על פי קוראים רבים, ספר מסוים זה מלא רחמים, חמלה, ווידוי ועירום אל מול האבל. כשהוא כותב את כל נשמתו, הוא קורא להיות סובלני יותר כלפי יקיריהם וקרובי משפחתו, פונה לאנושות בכל אדם. אין ספק שמות אשתו הציג בכתב ידו תו כה עדין, אך חד.
את שם ספרו, ליאו הכתיב לאחות לפני הניתוח, שלאחריו מעולם לא התעורר. היו אלה שורות בגרמנית, תוך ציטוט של היינריך היינה, שעבודותיו תורגמו לעתים קרובות לרוסית. הקו הזה נשמע כמו Und nur mein herch brach - "רק הלב שלי נשבר."
