העולם המודרני אינו לשווא נקרא בינלאומי. בסוף המאה ה- 19 החל תהליך, לימים נקרא גלובליזציה, ונמשך בקצב מואץ עד היום. זה מיוצג על ידי תופעות רבות ומגוונות, שהחשובות בהן יכולות להיקרא "דיאלוג של תרבויות", או, אם פשוט יותר, חילופי תרבות. ואכן, התקשורת, תחבורה טובה יותר (בהשוואה למאות ה -19 והקודמת), יחסים יציבים בין מדינות - כל זה הופך את שיתוף הפעולה הבלתי נמנע וההכרחי בכל תחומי החברה.
מאפייני החברה הבינלאומית
עם התפתחות הטלוויזיה והאינטרנט, כל מה שקורה במצב אחד נודע כמעט מייד לכל העולם. זה מה שהפך לסיבה העיקרית לגלובליזציה. אז הם מכנים את תהליך האיחוד של כל מדינות העולם לקהילה יחידה, אוניברסאלית. וקודם כל זה בא לידי ביטוי בחילופי תרבות. זו כמובן לא רק הופעתן של שפות "בינלאומיות" ופרויקטים בינלאומיים הקשורים לאמנות (כמו למשל "אירוויזיון"). יש להבין את המילה "תרבות" כאן במובן רחב יותר: כמו כל הסוגים והתוצאות של פעילות טרנספורמטיבית אנושית. במילים פשוטות, אפשר לקרוא לזה כל מה שנוצר על ידי אנשים:
- חפצים מעולם החומר, מפסלים ומקדשים ועד מחשבים ורהיטים;
- כל הרעיונות והתאוריות שנוצרו על ידי המוח האנושי;
- מערכות כלכליות, מוסדות פיננסיים ושיטות פעילות מסחרית;
- שפות העולם, כביטוי הברור ביותר של "הנשמה" של כל מדינה מסוימת;
- מושגים מדעיים;
- דתות העולם שעברו גם כן שינוי גדול בעידן הגלובליזציה;
- וכמובן, כל מה שקשור ישירות לאמנות: ציור, ספרות, מוזיקה.
אם אתה מסתכל על ביטויי התרבות של העולם המודרני, אתה יכול לראות שלכמעט כל אחד מהם יש כמה תכונות "בינלאומיות". זה יכול להיות ז'אנר פופולרי בכל המדינות (למשל, אוונגרד או אמנות רחוב), שימוש בסמלים וארכיטיפים מפורסמים בעולם וכו '. היוצא מן הכלל הוא יצירות התרבות העממית. עם זאת, לא תמיד זה היה המקרה.
חילופי תרבות: טוב או נזק?
ידוע זה מכבר כי עמים הבוחרים במדיניות של בידוד עצמי מתפתחים לאט הרבה יותר ממדינות המקיימות קשר הדוק עם שכניהם. זה נראה בבירור בדוגמאות של סין או יפן של ימי הביניים עד סוף המאה ה -19. מצד אחד, למדינות אלה יש תרבות עשירה משל עצמה, המשמרות בהצלחה את מנהגיהן העתיקים. מצד שני, היסטוריונים רבים ציינו שמדינות כאלה בהכרח "מתקשחות", והקפדה על מסורות מוחלפת בהדרגה בסטגנציה. מסתבר שחילופי ערכים תרבותיים הם ההתפתחות העיקרית של כל תרבות? חוקרים מודרניים בטוחים שזה אכן כך. ויש הרבה דוגמאות בהיסטוריה של העולם.
דיאלוג של תרבויות בחברה הפרימיטיבית
בימי קדם כל שבט חי כקבוצה נפרדת והמגעים עם "זרים" היו אקראיים (וככלל, אגרסיביים ביותר) באופיים. התנגשות עם תרבות זרה התרחשה לרוב במהלך פשיטות צבאיות. כל זרים אפריורי נחשב לאויב, וגורלו היה עצוב.
המצב החל להשתנות כאשר החל מאיסוף וציד החלו השבטים לעבור תחילה לגידול בקר נוודים, ואחר כך לחקלאות. עודפים חדשים של מוצרים הביאו להופעת הסחר, ולפיכך לקשרים יציבים בין שכנים. במאות שלאחר מכן היו אלה הסוחרים שהפכו לא רק לספקים של מוצרים נחוצים, אלא גם למקורות המידע העיקריים על המתרחש בארצות אחרות.
אימפריות ראשונות
עם זאת, חילופי תרבויות קיבלו חשיבות רבה עם הופעתן של תרבויות עבדים. מצרים העתיקה, שומר, סין, יוון - לא ניתן לדמיין אף אחת מהמדינות הללו ללא קמפיינים אגרסיביים בלתי פוסקים. יחד עם עבדים וגביעי מלחמה הביאו הפולשים הביתה ושברים של תרבות זרה: ערכים חומריים, יצירות אמנות, מנהגים ואמונות. בתורו, בשטחים שנכבשו הושתלה לעיתים דת זרה, הופיעו מסורות חדשות, ולעתים קרובות למדי חלו שינויים בשפות העמים הנכבשים.
היחסים בין מדינות בתקופה החדשה והמודרנית
התפתחות המסחר ותגליות גיאוגרפיות גדולות לאחר מכן הפכו את חילופי החוויה התרבותית לצורך ותנאי חשוב לשגשוגם של העמים. משי, תבלינים וכלי נשק יקרים הובאו מאירופה למזרח. מאמריקה - טבק, תירס, תפוחי אדמה. ואיתם - אופנה חדשה, הרגלים, תכונות מחיי היומיום.
בציורי ניו-אייג 'באנגלית, הולנדית וצרפתית ניתן לראות לעתים קרובות נציגים של מעמד האצולה מעשנים מקטרת או נרגילה, משחקים שחמט מפרס או מונחים חלוק על העות'מאנית הטורקית. מושבות (ומכאן ייצוא מתמיד של ערכים חומריים מהמדינות שנכבשו) הפכו למפתח לגדולה של האימפריות הגדולות של האלף השני. מצב דומה נצפה בארצנו: האצילים הרוסים לבשו שמלה גרמנית, דיברו צרפתית וקראו את ביירון במקור. היכולת לדון בטרנדים האחרונים באופנה פריזית או באירועים בבורסה בלונדון נחשבה כסימן חשוב לחינוך טוב.
המאות XX ו- XXI שינו את המצב באופן דרמטי. אחרי הכל, כבר בסוף המאה ה -19 הופיע טלגרף, אחר כך טלפון ורדיו. הזמן בו הגיעו חדשות מצרפת או מאיטליה לרוסיה באיחור של שבועיים עד שלושה היו נגמרו. כעת החלפה תרבותית בינלאומית לא פירושה רק שאילת הרגלים, מילים או שיטות ייצור אינדיבידואליות, אלא למעשה מיזוג של כל המדינות המפותחות לכדי צבעוני, אלא בעלות כמה תכונות משותפות בקהילה הגלובלית.
דיאלוג של תרבויות במאה ה- XXI
ארכיאולוגים של העתיד, שיחפרו מגהויות מודרניות, לא יבינו בקלות איזה סוג של אנשים שייכים לעיר מסוימת. מכוניות מיפן ומגרמניה, נעליים מסין, שעונים משוויץ … הרשימה עוד ארוכה. בכל משפחה משכילה, על מדף הספרים, יצירות המופת של הקלאסיקות הרוסיות עומדות זו לצד זו עם דיקנס, קואלו ומוראקמי, הידע המגוון הוא אינדיקטור להצלחתו של האדם ואינטליגנציה שלו.
החשיבות וההכרח של חילופי חוויה תרבותית בין מדינות הוכחו כבר מזמן וללא תנאי. למעשה, "דיאלוג" כזה הוא המפתח לקיומה התקין והתפתחות מתמשכת של כל מדינה מודרנית. ביטויו ניתן לראות בכל התחומים. הדוגמאות הבולטות ביותר לחילופי תרבות הם:
- פסטיבלי קולנוע (למשל, קאן, ברלין), הכוללים סרטים של מדינות שונות;
- פרסים בינלאומיים שונים (למשל נובל, לסקרובסקאיה על הישגים ברפואה, פרס שאו אסייתי וכו ').
- טקסי פרסים בתחום הקולנוע (אוסקר, טפי וכו ').
- אירועי ספורט בינלאומיים שמושכים אוהדים מכל העולם.
- פסטיבלים מפורסמים כמו אוקטוברפסט, פסטיבל הצבעים ההודי של הולי, הקרנבלים הברזילאים המפורסמים, יום המתים המקסיקני וכדומה.
וכמובן, אסור לשכוח כי עלילותיה של תרבות הפופ העולמית בימינו, ככלל, הן בינלאומיות. אפילו לעיבוד הסרט לקלאסיקה או ליצירה על עלילה מיתולוגית יש לעתים קרובות אלמנטים של תרבויות אחרות. דוגמה חיה היא המחזור הבין-מחברי של "סרטי המשך חופשיים" של רומנים או סרטי שרלוק הולמס של חברת סרטי מארוול, בהם התרבות האמריקאית מעורבת בקשר הדוק, הלוואות מהאפוסים הסקנדינביים, הדים לפרקטיקות אזוטריות מזרחיות ועוד.
דיאלוג של תרבויות ומערכת בולוניה
שאלת הבינלאומיות של החינוך הולכת ומתחדדת. בימינו ישנן אוניברסיטאות רבות, שהדיפלומה שלהן מאפשרת לאדם להיות מועסק לא רק במדינת מולדתו, אלא גם בחו"ל. עם זאת, לא כל מוסדות החינוך הם בעלי סמכות גבוהה כל כך. ברוסיה כיום, רק מעט אוניברסיטאות יכולות להתהדר בהכרה בינלאומית:
- אוניברסיטת טומסק;
- SPbSU;
- האוניברסיטה הטכנית של באומן;
- טומסק פוליטכני;
- אוניברסיטת נובוסיבירסק;
- וכמובן, אוניברסיטת מדינת מוסקבה, לומונוסובקה המפורסמת.
רק הם מספקים חינוך איכותי באמת העומד בכל הסטנדרטים הבינלאומיים. בתחום זה, הצורך בהחלפת חוויה תרבותית מהווה את הבסיס לשיתוף פעולה כלכלי בין מדינות. אגב, דווקא במטרה לבינלאומי את החינוך עברה רוסיה למערכת דו-שכבתית בולוניה.
