המיתוס הוא סוג וצורת התודעה המוקדמים ביותר ושיקוף העולם שמסביב בו. המוזרויות של השקפת העולם המיתולוגית הן שהמיתוס עצמו הוא הצורה ההיסטורית הקדומה ביותר של המודעות למציאות הסובבת אותו. המיתוס מאגד ושוזר באופן מסובך את הידע הראשוני של האדם, את נורמות הוויסות של חשיבה והתנהגות אינדיבידואלית וחברתית, כמו גם קריטריונים אמנותיים ואסתטיים, עיצוב רגשי וקריטריונים להערכת פעילות אנושית.
המיתולוגיה, על פי מספר מדענים, מופיעה בפני אדם מודרני, ולא רק כסוג של יצירתיות מילולית, שמקורו הוא הדמיון האנושי. למיתולוגיה יש גם מניע לא רק לספק את הסקרנות האנושית ולמצוא תשובות לשאלות חיים בוערות. תפיסת העולם המיתולוגית פועלת כמנגנון אינטגרלי של הרגולציה החברתית של החברה, יתר על כן, מנגנון אובייקטיבי, מכיוון שבשלב כלשהו בהתפתחותה, החברה מתחילה לחוש במיוחד את הצורך במווסת כזה. בתפקיד זה מבטאת השקפת העולם המיתולוגית כדרך לשמור על ההרמוניה הטבעית והאנושית והאחדות הפסיכולוגית של אנשים.
הספציפיות של תפיסת העולם המיתולוגית במובן זה מורכבת בעובדה שהיא נוצרת ומשוחזרת בדורות חדשים לא על ידי ההיגיון הרציונאלי וההוויה ההיסטורית של הדורות הקודמים, אלא על ידי תמונות מקוטעות של העולם, שהן בעלות אופי אינדיבידואלי ופיגורטיבי בלבד. במסגרת תמונה כזו, טבע, תופעות חברתיות משתקפות ומונעות להשתקפות כזו רק במידה שיש צורך באנשים עצמם בהשתקפות זו.
תפיסת העולם המיתולוגית בשלב זה של התהוות החברה מאופיינת בעיקר בהתעלמות משיטות הגורם-תוצאה לתיאור המציאות, כתוצאה מכך תמונת העולם מופיעה רק בעיצוב המרחב-זמני שלה (למשל, בתקופות לא מציאותיות בחייהם של אנשים, התנוונותם ותחייתם באיכות אחרת וכו ')..).
הדבר העיקרי בתודעה המיתולוגית הוא הדימוי, שלמעשה שונה המיתולוגיה מהפילוסופיה, בה כבר קיימת חשיבה רציונלית. אף על פי כן, המיתוס מציג את העולם בפני אדם לא רק בצורה של סיפור אגדה, אלא בצורה כזו, בה סמכות גבוהה מסוימת נמצאת ללא עוררין. גורם זה הופך בהמשך לבסיס ליצירת דתות "טהורות" המבדילות את עצמן מהמיתולוגיה.
לתפיסת העולם המיתולוגית יש תכונה אחת נוספת - במיתוס קיימת תמיד נוכחות של ייצוג לא מחולק בין החומר הטבעי לאדם עצמו. המשמעות החברתית של אחדות זו מגולמת בעקרונות הקולקטיביזם הטוענים כי כל דבר בעולם זה כפוף, אם הבעיה תיפתר באופן קולקטיבי.
על סמך מאפיינים אלה ניתן לטעון כי התפקיד העיקרי של התודעה המיתולוגית והשקפת העולם אינו טמון במישור הפעילות הקוגניטיבית, הוא מעשי גרידא, ומטרתו העיקרית היא לחזק את יציבות החברה או חלק ממנה. מיתוס, בניגוד לפילוסופיה, אינו מעלה שאלות ובעיות ואינו דורש מהאדם גישה יחס מודע לסביבה.
אך ככל שמצטבר ידע מעשי, מתעורר צורך אובייקטיבי לשיטתו כבר ברמת הפעילות הרציונאלית, ולכן, תיאורטית. לכן התודעה המיתולוגית "מתמוססת" תחילה בדתיים, ואז נותנת עדיפות לפילוסופיה, שנותרה, בכל זאת, בתודעתו של כל אדם בצורה של ייצוגים נפשיים ברמה רגילה.
