המוסדות הפוליטיים של החברה בעולם המודרני הם קבוצה מסוימת של ארגונים ומוסדות עם כפיפות ומבנה משלהם, נורמות וכללים שמיישרים את היחסים הפוליטיים בין אנשים לארגונים. זו דרך כזו לארגן את חיי החברה, המאפשרת ליישם רעיונות פוליטיים מסוימים, בגלל המצב והדרישות הספציפיות. כפי שאתה יכול לראות, הרעיון הוא די נרחב. לכן, עליך לשקול את התכונות שלה ביתר פירוט.
סיווג
המוסדות הפוליטיים של החברה מחולקים למוסדות של השתתפות וכוח. השנייה כוללת ארגונים המפעילים את כוח המדינה ברמות היררכיות שונות, והראשונה כוללת ארגוני חברה אזרחית. מוסדות הכוח וההשתתפות הם מערכת חברתית פוליטית שיש לה יושרה מסוימת ומקיימת אינטראקציה אורגנית עם שחקנים פוליטיים וגורמים אחרים בפעילות פוליטית.
מנגנון כוח
מנגנון ההשפעה הפוליטי נקבע באמצעות פעילותם של שחקנים שונים שאחד מהם הוא מוסדות פוליטיים. המדינה היא גוף הכוח העיקרי המפעיל את כל הכוח באמצעים ובשיטות המשמשים אותו. זו המדינה שבאמצעות פעילותה חובקת את החברה כולה ואת חבריה הבודדים, מסוגלת באופן מלא להביע את האינטרסים של קבוצות ומעמדות חברתיים שונים, מהווה את מנגנון הניהול ומווסתת תחומי חיים שונים. חוק וסדר תופסים מקום מיוחד בהפעלת הכוח על ידי המדינה. ושלטון החוק מבטיח את הלגיטימיות של המדיניות הנהוגה, שמקלה על ידי מוסדות השלטון.
תפקיד החברה
מוסד עיקרי נוסף של המערכת הפוליטית הוא החברה האזרחית עצמה, במסגרתה מתבצעת פעילות מפלגות וארגונים אחרים. בתקופת הניו-אייג ', הן המדינה והן החברה נוצרו ככאלה באירופה ובארצות הברית של אמריקה, מה שקרה בהשפעת שינויי המודרניזציה. מאז אותה תקופה פועלים המוסדות הפוליטיים העיקריים של החברה. המדינה פועלת כאן כמעצמה ישירה, בעלת מונופול מוחלט לכפייה ואף אלימות בשטח מסוים. והחברה האזרחית היא סוג של אנטיתזה.
חוות דעת מוריס אורו
מייסד המוסדנות, פרופסור למשפטים מצרפת מוריס אוריו, ראה בחברה שילוב של מספר עצום של מוסדות שונים. הוא כתב שמנגנונים חברתיים ואזרחיים הם ארגונים הכוללים לא רק אנשים, אלא גם רעיון, אידיאל, עיקרון. המוסדות הפוליטיים של החברה מפיקים אנרגיה ממשתתפיהם בדיוק בזכות הגורמים הנ"ל. אם בהתחלה מעגל מסוים של אנשים מתאחד זה מזה ויוצר ארגון, אז עד שכל מי שנכנס אליו הוא חדור רעיונות ומודעות לאחדות זה עם זה, יתכן שהוא יקרא מוסד. רעיון מכוון הוא סימן ההיכר של תופעה כזו.
סיווג אורו
המוסדות זיהו את המוסדות הפוליטיים הבאים של החברה: תאגידים (הכוללים את המדינה, איגודים מקצועיים וחברות, איגודים מקצועיים, הכנסייה) ואת מה שמכונה אמיתית (נורמות משפטיות). שני המינים הללו מאופיינים כמודלים אידיאליים מקוריים של יחסים חברתיים. מוסדות חברתיים פוליטיים אלה נבדלים על ידי הדברים הבאים: הראשונים משולבים בקולקטיבים חברתיים, וניתן ליישם את האחרונים בכל עמותות ואין להם ארגון משלהם.
המוקד היה במוסדות התאגידיים. יש להם תכונות משותפות רבות האופייניות לאסוציאציות אוטונומיות: רעיון מנחה, מערכת של נורמות רגולטוריות והיררכיות כוח. משימת המדינה היא לשלוט ולכוון את החיים הכלכליים והחברתיים של החברה, תוך שמירה על כוח תיווך ניטרלי בפריסה ארצית, לשמור על שיווי משקל המשולב במערכת יחידה. כיום מדיניות רוסיה הולכת בדיוק בכיוון מתקדם זה.
תכונת מערכת
המוסדות הפוליטיים של החברה הם כלי דרכו מתממש הכוח. הם מאפיינים את האינטראקציה של אגודות המדינה והאזרחים, קובעים את האפקטיביות של מערכת ההתארגנות הפוליטית של החברה. המערכת הפוליטית היא שילוב של כל הגורמים הללו. המאפיין התפקודי שלו הוא המשטר הפוליטי. מה זה זהו מערך של יחסים פוליטיים אופייניים לסוגים מסוימים של המדינה, האמצעים והשיטות הנהוגים, היחסים הקיימים והמבוססים של החברה וכוח המדינה, צורות קיימות של אידיאולוגיות, יחסים מעמדית וחברתית. בהתאם למידת החירויות החברתיות של הפרט והקשר בין החברה והמדינה, נבדלים שלושה משטרים עיקריים: סמכותי, דמוקרטי וטוטליטרי.
דמוקרטיה כמצב הפופולרי ביותר
המוסדות העיקריים של המערכת הפוליטית של החברה וחיבוריהם נראים בצורה הטובה ביותר על הדוגמה לדמוקרטיה, שהיא סוג של ארגון של חיים חברתיים ופוליטיים, המאופיינת באפשרות שהאוכלוסייה תבחר חלופות שונות להתפתחות חברתית. בדרך כלל כל המוסדות הפוליטיים נכללים בתהליך הדמוקרטי, מכיוון שמשטר מסוים זה מצריך פעילות חברתית ופוליטית מירבית מכל שכבות האוכלוסייה, והוא פתוח לכל אפשרות לשינוי חברתי. דמוקרטיה ככזו אינה מצריכה שינוי קיצוני של המפלגות הפוליטיות השולטות, אך אין ספק שהזדמנות כזו קיימת. מפלגות פוליטיות, תנועות חברתיות וארגונים חברתיים-פוליטיים במשטר זה הם עצומים במספרם ובמגווןם, ולכן חברות דמוקרטיות מתאפיינות תמיד בחוסר וודאות, שכן יעדים פוליטיים וחברתיים משתנים כל העת במהותם ובמוצאם. הם תמיד מתגלים כמחלוקת ביותר, מייצרים התנגדות וקונפליקטים וכפופים לשינויים קבועים.
מהו כלל חוק?
מונח זה ניתן למצוא כמעט בכל מקום במדע המדינה. אבל למה הוא מתכוון? שלטון החוק הוא המוסד הדמוקרטי החשוב ביותר. בתוכו, פעולות הרשויות מוגבלות תמיד על ידי המסגרת המוסרית, המשפטית והפוליטית. המוסדות הפוליטיים של חברה במדינה המבוססת על שלטון החוק מתמקדים באינטרסים אנושיים, יוצרים תנאים שווים לכל האזרחים, ללא קשר לאום, מעמד חברתי, מעמד, דת, צבע וכן הלאה. החוקתיות במדינה כזו תופסת מקום מיוחד והיא מהווה גורם מייצב שמבטיח חיזוי מסוים של המדיניות שמנהלות הרשויות. עדיפותו של עקרון החוק ולא של גורם כזה כמו כוח היא נקודת המוצא של החוקתיות. אנו יכולים לומר כי המוסד העיקרי של המערכת הפוליטית של שלטון החוק הוא החוק עצמו, הפועל כאן ככלי היחיד והבסיסי ומסדיר היבטים שונים של חיי החברה.
סוגיות מוסדיות
מוסדות פוליטיים בחברה לרוב חווים בעיה באינטראקציה עם דעת הקהל, הדבר נכון במיוחד בתקופת ההשתנות והשינויים במערכת האנכי של הכוח. נכון לעכשיו השאלה עולה בחדות לגבי הצורך להכיר במוסדות חדשים וותיקים, ולעיתים נדירות זה מגדיל את תפקיד עצם דעתה של החברה ביחס לתועלת ונחיצות קיומם של מוסדות אלה בכלל. מפלגות פוליטיות ותנועות חברתיות רבות אינן יכולות להתמודד עם בעיות אלה.
המגמות העיקריות של הבעיה
יש שני כיוונים בגיליון זה. ראשית, מוסדות חדשים אינם זוכים מייד להכרה ותמיכה בדעת הקהל. שנית, מבלי לבצע קמפיינים רחבי היקף כדי להסביר את פעילותם בתקשורת, ללא גורם מפתח תמיכה מצד האליטות והכוחות הפוליטיים שהוקמו והמשפיעים כבר, מוסדות חדשים אינם יכולים לפלס את דרכם. עבור מדינות פוסט-אוטוריטריות במסעותיהן לדמוקרטיזציה, בעיית האפקטיביות של תופעות כמו מוסדות פוליטיים בחברה היא גם רלוונטית. זה יוצר מעגל קסמים. הכוחות הדמוקרטיים הפוליטיים החדשים אינם יכולים להיכנס לתוקף באופן מיידי, מכיוון שאין תמיכה הכרחית מההמונים והאליטות, והם אינם יכולים לקבל תמיכה והכרה בלגיטימיות, מכיוון שבעיני ההמונים הרחבים הם אינם יעילים ואינם מסוגלים לסייע בפתרון הבעיות העומדות בפני החברה. זה בדיוק מה שמדיניות רוסיה "חוטאת" בשלב זה.
ניתוח אפקטיביות המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו
בניתוח המוסדות הפוליטיים החוקיים של החברה, מתברר שהם הופכים אפקטיביים באמת כתוצאה מתהליך ארוך מאוד של התאמה והתפתחות בתנאים של עמידה במסורות החברה. לדוגמא, כדאי לדבר על אופייה הדמוקרטי הגבוה של מדינות המערב רק מאז המאה העשרים. פיתוח ואישור של מוסדות חברתיים ופוליטיים חדשים מתקיים בשלושה שלבים עיקריים. הראשון הוא התהוות והתהוות, השנייה היא הלגיטימציה וההכרה שלה על ידי החברה, השלישית היא הסתגלות והעלייה לאחר מכן ביעילות. זהו השלב השני שלוקח את הזמן הארוך ביותר, וההסתברות להחזרתו לשלב הראשון גבוהה. כפי שמראה החוויה ההיסטורית של "בנייה דמוקרטית", הבעיה העיקרית היא לתת כיוון חברתי והתאמה לאינטרסים של הציבור הרחב.
