סטיבן הרפר (נולד ב -30 באפריל 1959) הוא פוליטיקאי קנדי, ראש הממשלה ה -22 של קנדה ומנהיג המפלגה השמרנית שלה. ניצחונה בבחירות הכלליות בינואר 2006 סיים את תקופת שתים עשרה השנים של הקמת הממשלה על ידי המפלגה הליברלית. בתורו, השמרנים הקנדיים איבדו את ההובלה ליברלים בבחירות 2015, והפריעו לכהונה של הרפר בתשע שנים כראש ממשלה.
מקורו, ילדותו ושנות לימודיו של סטיבן הרפר
מאיפה מקור הביוגרפיה שלו? סטיבן ג'וזף הרפר נולד בטורונטו למשפחתו של רואה חשבון של חברת הנפט אימפריאל נפט. היו לו שני אחים צעירים. סטיבן למד תחילה בציבור ואחר כך בבית ספר פרטי, בו התעניין לראשונה בפוליטיקה, והיה חבר במעגל "הליברלים הצעירים", תומכי ראש הממשלה הקנדי המפורסם בשנות ה -70-80. פייר טרודו. לאחר שעזב את בית הספר בשנת 1978, הוא נכנס לאוניברסיטת טורונטו.
עם זאת, לימודיו לא הסתדרו, ואחרי מספר חודשים עבר סטיבן הרפר בן ה -19 לאלברטה כדי לעבוד באותה חברת נפט כמו אביו. מעט אחר כך הוא נכנס לחוג לכלכלה באוניברסיטת קלגרי, לאחר שלמד שם עד שקיבל תואר ראשון.
תחילתה של קריירה פוליטית
זה התרחש בשנת 1985. הכל התחיל בעבודה כעוזרו של חבר פרלמנט הוקס שמרני. לאחר מספר שנים, הגיבור שלנו הופך לאחד מאלו שהקימו את המפלגה הרפורמית הקנדית. וכבר בשנת 1988, ראש הממשלה לעתיד סטיבן הרפר התמודד לראשונה בבחירות לבית הנבחרים של הפרלמנט הקנדי ממפלגה זו. לאחר שספג מפלה בבחירות אלה, הוא החל לעבוד כעוזרו של המשנה הנוכחי. בתקופה זו המשיך הארפר סטיבן את לימודיו בקלגרי, והפך בשנת 1993 לתואר שני בכלכלה. לבסוף, הוא ניסה שוב להיבחר לפרלמנט באותו 1993 באותה מחוז מחוז קלגרי-מערב מהמפלגה הרפורמית, וניסיון זה זכה להצלחה.
מרפורמטור לשמרן
לאחר כהונה של שלוש שנים בפרלמנט, הרפר סטיבן התפכח מהמדיניות שניהלה הנהגת המפלגה הרפורמית ואמר שהוא לא ישתתף בבחירות הבאות לפרלמנט. הוא לא אהב את ההטיה הליברלית המובהקת מדי בפוליטיקה המפלגתית, בפרט, הוא התנגד לתמיכה בהטבות לזוגות מאותו המין. בשנת 1997 עזב מרצון את הפרלמנט והתמנה לסגן נשיא הארגון הציבורי השמרני "קואליציית האזרחים הלאומית". בשנת 2002 חזר לבית הנבחרים של הפרלמנט לאחר שהמפלגה הרפורמית הפכה לברית קנדית, כשהוא נכנס לתפקיד מנהיג האופוזיציה ברוב הליברלי. בשנת 2003 הוא הוביל את הברית בין המפלגה השמרנית הפרוגרסיבית לבין הברית הקנדית ונבחר לנשיא המפלגה הקונסרבטיבית המשוחזרת של קנדה. בפברואר 2006, לאחר ניצחונה בבחירות לפרלמנט, הופיע במדינה ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר.
תוכנית ראשית ראשונה
ראש הממשלה סטיבן הרפר הציג בפני ממשלתו חמש נקודות מפתח בפני הפרלמנט. אלה היו:
- שיפור היעילות של המאבק בפשע נפוץ באמצעות רפורמת הצדק לאסירים הנידונים לחמש עד עשר שנים. לאלו שהורשעו בפשעים שביצעו שימוש בכלי נשק - איסור לשחרור. לאסירים שריצו שני שליש מהעונש, אם היו להם התנהגות טובה, ניתנה אפשרות לשיקום.
- פינוי הממשלות והממשלות המקומיות של גורמי שחיתות על בסיס חוק האחריות שקבע בין היתר איסור על תרומות סודיות למועמדים פוליטיים.
- הפחתת נטל המס על העובדים, על בסיס הפחתה הדרגתית של המס על סחורות ושירותים (GST) מ -7 ל -5%.
- הגדלת ההוצאות הממשלתיות לתמיכה בילדים על ידי מתן סיוע כספי ישיר להורים לילדים בגיל הרך והרחבת רשת הגנים.
- שיפור איכות מערכת ביטוח הבריאות (Medicare) על ידי צמצום זמן ההמתנה לטיפול.
בנוסף לחמשת העדיפויות הללו, התוכנית של ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר כללה שמירה על עודף תקציבי, פתרון החוב הציבורי, הימנעות מתיקון חוקים בנושא הפלות וחוקי נישואין מאותו המין וחיזוק קוויבק דובר צרפתית כחלק אינטגראלי מקנדה על ידי מתן פרובינציה לאוטונומיה רבה יותר.
בחירות חוזרות
בבחירות הכלליות באוקטובר 2008 קיבלה המפלגה השמרנית הארפר 37.63% מהקולות; ואילו המפלגה הליברלית העיקרית של האופוזיציה קיבלה 26.22% מהקולות. כך, סטיבן הרפר זכה בבחירות ונבחר מחדש לכהונה שנייה כראש ממשלה.
שנת 2008 הייתה שנת הירידה הכלכלית העולמית הקשה ביותר במחצית המאה האחרונה. במהלך כהונתו השנייה כראש ממשלה עבדו מר הארפר וממשלתו קשה כדי להבטיח את התאוששותה הכלכלית של קנדה. ראש הממשלה תרם גם לקידום האינטרסים הקנדיים ולחיזוק יוקרתה של המדינה בזירה הבינלאומית. לשם כך קיימה קנדה את מפגשי האולימפיאדה בחורף 2010 ובפארלימפיאדה, G8 ו- G20.
בעקבות החלטה שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם ב- 18 במרץ 2011, שנתנה אישור לביצוע פעולות צבאיות בלוב אם הכוחות הלוב יתקפו את המורדים, קנדה אמרה כי מטוסיה הצבאיים של ה- CF-18 ילכו לשמור על אזור ללא טיסה מעל לוב.
ב- 25 במרץ 2011 אימץ בית הנבחרים של הפרלמנט הקנדי החלטה של אי אמון כנגד ממשלת הארפר, כאשר 156 חברי מפלגות האופוזיציה הצביעו ללא אמון, ו -145 חברי מפלגת השלטון הצביעו נגד. כתוצאה מכך, למחרת (26 במרץ), הודיע הרפר על קריאה לבחירות מוקדמות לפרלמנט.
מנדט שלישי
ב- 2 במאי 2011, המפלגה השמרנית של הארפר ניצחה בבחירות מוקדמות, והוא עצמו נבחר מחדש לכהונה שלישית כראש ממשלה; משלושת הניצחונות שלו ברציפות, זה היה הראשון בו קיבלו השמרנים רוב מוחלט.
המפלגה השמרנית קיבלה 39.62% מהקולות ו -166 מתוך 308 חברי פרלמנט המרכיבים את בית הנבחרים של קנדה, ואילו המפלגה החדשה הדמוקרטית (שטענה שהיא כוח האופוזיציה העיקרי) קיבלה 30.63% מהקולות ו -103 חברים. המפלגה הליברלית קיבלה 18.91% מהקולות ורק 34 סגנים, שהייתה התוצאה הגרועה בתולדותיה, וכך צומצמה למקום השלישי. מפלגת העצמאות של קוויבק קיבלה את המקום הרביעי בבחירות, וקיבלה 6.04% מהקולות וארבעה סגנים. המפלגה הירוקה של קנדה (אנשי איכות הסביבה) הגיעה למקום החמישי עם 3.91% מהקולות וסגנית אחת.
המלחמה נגד המדינה האסלאמית וההשלכות
בשנת 2014 שלחה קנדה סיוע צבאי לעיראק בלחימה נגד דאעש. ב- 22 באוקטובר 2014, צעיר אסלאמיסט קנדי צעיר תקף והרג חייל ששמר על אנדרטה באוטווה, סמוך לפרלמנט הקנדי. בהמשך, מחבל אחר הרג חייל אחד ופצע חייל אחר במחוז קוויבק. האירוע חל במקביל למשלוחם של שישה לוחמים קנדים מקוויבק לכווית להשתתף בשטחי הפצצה קואליציונית בינלאומית שכבשה על ידי דאעש בעירק.
הפסיד בבחירות 2015
בבחירות הפרלמנטריות הרגילות ב -2 באוגוסט זכתה המפלגה הקונסרבטיבית הארפר ב -99 מושבים בפרלמנט (עלייה מ -166 בהסכמה הקודמת) והפכה לאופוזיציה הרשמית של המפלגה הליברלית המנצחת בראשות ג'סטין טרודו. ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, שב שוב ל"ספסלים האחוריים "של הפרלמנט וממשיך בפעילות הפרלמנטרית כאחד ממנהיגי האופוזיציה.
