יש חשיבות רבה לבעיית הקוגניציה בתולדות הפילוסופיה. התרומה הגדולה ביותר למחקר שלה הועברה על ידי הוגים כמו יונג וקאנט. בדרך זו או אחרת, כל פעילות אנושית קשורה לקוגניציה. היכולת אליו היא שהפכה אותנו למה שאנחנו עכשיו.
בעיות קוגניציה בפילוסופיה
כדאי להתחיל עם העובדה שהקוגניציה מובנת כתצוגה פעילה תכליתית של המציאות הסובבת במוח האנושי. במהלך תהליך זה נחשפים היבטי הישות לא ידועים בעבר, לא רק הצד החיצוני, אלא גם הצד הפנימי של הדברים נחשף למחקר. בעיית הקוגניציה בפילוסופיה חשובה גם מהסיבה שאדם יכול להיות לא רק נושא, אלא גם מושא שלו. כלומר, לעתים קרובות אנשים לומדים את עצמם.
בתהליך הקוגניציה נודעות אמיתות מסוימות. אמיתות אלה עשויות להיות זמינות לא רק לנושא הידע, אלא גם למישהו אחר, כולל הדורות הבאים. ההעברה מתרחשת בעיקר בעזרת מובילי חומר מסוגים שונים. לדוגמה, שימוש בספרים.
בעיית הקוגניציה בפילוסופיה מבוססת על העובדה שאדם יכול להכיר את העולם לא רק באופן ישיר, אלא גם בעקיפין, על ידי לימוד יצירותיו, יצירותיו של מישהו אחר וכן הלאה. חינוך לדורות הבאים הוא משימה חשובה עבור החברה כולה.
בעיית הקוגניציה בפילוסופיה נחשבת מנקודות מבט שונות. אנחנו מדברים על אגנוסטיקה וגנוסטיקה. הגנוסטים די אופטימיים לגבי קוגניציה, כמו גם עתידה. הם מאמינים כי המוח האנושי יהיה מוכן במוקדם או במאוחר לדעת את כל האמיתות של העולם הזה, שהוא כשלעצמו יודע. גבולות התודעה אינם קיימים.
ניתן לשקול את בעיית הקוגניציה בפילוסופיה מנקודת מבט אחרת. זה על אגנוסטיקה. רוב האגנוסטים הם אידיאליסטים. מחשבותיהם מבוססות על אמונה כי העולם מורכב מדי ותנודתי מכדי שניתן יהיה להכיר אותו, או שהמוח האנושי חלש ומוגבל. מגבלה זו מובילה לכך שאמיתות רבות לעולם לא יתגלו. אין הגיון לשאוף לדעת את הכל מסביב, מכיוון שזה פשוט בלתי אפשרי.
מדע הידע עצמו נקרא אפיסטמולוגיה. לרוב, זה מבוסס בדיוק על עמדות הגנוסטיות. העקרונות שיש לה הם כדלקמן:
- היסטוריות. כל התופעות והאובייקטים נחשבים בהקשר של היווצרותם. כמו גם התרחשות ישירה;
- פעילות של תצוגה יצירתית;
- הקונקרטיות של האמת. בשורה התחתונה ניתן לחפש אמת רק בתנאים ספציפיים;
- תרגול. התרגול הוא אותה פעילות שעוזרת לשנות את האדם ואת העולם ואת עצמו;
- דיאלקטיקה. מדובר על שימוש בקטגוריות, בחוקים וכדומה.
כאמור, בקוגניציה הנושא הוא אדם, כלומר יצור שכולו אינטליגנציה מספקת, מסוגל לשלוט ולהשתמש בארסנל הכלים שהכין הדורות הקודמים. ניתן לכנות את נושא הידע החברה עצמה בכללותה. יש לציין כי פעילותו הקוגניטיבית המלאה של אדם יכולה להיות רק במסגרת החברה.
העולם שמסביב פועל כמושא להכרה, או ליתר דיוק, אותו חלק ממנו, עליו מכוונת האינטרס של היודעת. האמת היא השתקפות זהה וראויה של מושא הידע. במקרה שההשתקפות אינה מספקת, היודע לא יקבל אמת, אלא שגיאה.
הקוגניציה עצמה יכולה להיות חושנית או רציונלית. הידע התחושתי מבוסס ישירות על החושים (ראייה, מגע וכדומה), והגיוני - על חשיבה. לפעמים מובחנת גם קוגניציה אינטואיטיבית. הם מדברים עליו כשהוא יכול להבין את האמת ברמה לא מודעת.
