רבים מאיתנו מכירים את המילה "שסע" מאז ימי הלימודים. זוהי הגדרה נפוצה למדי, שמתארת ככלל קרחת יער, מקום נקי מעצים וסבך. זה לרוב נמצא בסיפורי ילדים ובשירים, בספרי לימוד על היסטוריה טבעית וגיאוגרפיה.
פרוגאלין בספרות
הגלייד הוא מקום מנוקה, נקי מכל הצומח סביבו. לרוב, במובן הישיר משתמשים במילה. המשמעות הנפוצה ביותר של מונח זה מתייחסת לנושא היער ולכל סבך. בספרות אנו קוראים לעתים קרובות על גלדת היער. עילי עצים, לפעמים צפופים ובלתי עבירים, חלקם במוקדם או במאוחר, ומעניקים למקום מדשאה נעימה, מוארת בשמש. לעתים קרובות משוררים וכותבים פונים לדימוי זה כדי להדגיש פיתולים מסוימים בעלילה. המילה, המלאה בתמונות, קובעת את הדגשים הדרושים. לכן, בסיפורים ישנים, איזו דמות איקונית מסתפקת לרוב על הניקוי, בין אם זה באבא יאגה (אגב, לא תמיד רק רוע, לפעמים חכם) או מכשפה שעוזרת לגיבור. הגיבור עובר בסבך הבלתי עביר, המסמל את הקשיים עליהם הוא מתגבר, ולבסוף הוא נלקח לזרועות על ידי קרחת יער נקייה ומוארת. מקום זה הוא סמל לחיפוש הדרך הנכונה, סמל של תקווה להחלטה של התדיינות ולא רק הגדרה טופוגרפית. לא לשווא בכדי להדגיש את סימן המפגש הגורלי, סופרים משתמשים במפנה כה נרחב וקיבול כמו גלדת יער.
מה אומרים מילונים?
פילולוגים מפרשים מונח זה בהחלט בהחלט, ומעניקים את מושג הסליקה כמקום מנוקה. בנוסף למשמעות הנפוצה ביותר, הגדרה זו יכולה להיות פירוש בין עננים בשמיים, אזור לא מפותח. לפעמים גלייד נקרא אפילו קירח. אגב, זה במובן האחרון כי מונח זה נמצא לרוב בתשבצים.
