איוון ריבקין הוא פוליטי ומדינאי פנים ידוע, בעל תואר דוקטור במדעי המדינה. בשנים 1994 - 1996 שימש כיו"ר דומא המדינה של ההתכנסות הראשונה, ובהמשך במשך מספר שנים היה מזכיר מועצת הביטחון.
ביוגרפיה פוליטיקאי
איבן ריבקין נולד בשנת 1946. הוא גדל במשפחת איכרים. הוא נולד בכפר סמיגורק באזור וורונז '. קיבל השכלה גבוהה במכון החקלאי בוולגוגרד. הוא סיים את לימודיו בשנת 1968 בהצטיינות, והפך לבעלים של המומחיות "מהנדס מכונות". בשנת 1974 סיים את לימודיו לתואר שני באותה אוניברסיטה. הוא קיבל תואר מועמד למדעים טכניים.
בעתיד המשיך איבן ריבקין לשפר את השכלתו. לשם כך הוא נכנס לאוניברסיטה המאורגנת על ידי ה- CPSU. הוא קיבל תעודה מהאקדמיה למדעי החברה תחת הוועד המרכזי של ה- CPSU. שנתיים לאחר מכן סיים את לימודיו באקדמיה הדיפלומטית של משרד החוץ.
קריירת עבודה
איוון פטרוביץ 'ריבקין החל לעבוד בשנת 1968 בחווה הקולקטיבית "הברית של איליץ'" כמהנדס בכיר. זה היה ממוקם במחוז נובואנינסקי באזור וולגוגרד. לאחר ששירת בצבא.
בשנת 1987 קיבל את תפקיד מזכירו הראשון של הועדה המחוזית הסובייטית בוולגוגרד. בשנת 1991, כאשר החלו שינויים מהותיים במדינה, היה איוון ריבקין ראש המחלקה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ה- RSFSR.
פעילות פוליטית
כשנכשל ההפיכה באוגוסט התרחשה פירוק המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לאחר מכן לקח ריבקין חלק ביצירת המפלגה האגררית של רוסיה. בתחילה הייתה זו תנועה פוליטית שמאלית, עד 2009, אז הושעה זמנית רישומה. כעת טוען הארגון שהוא מפלגת מרכז.
הקונגרס הראשון המכונן שלה נערך בפברואר 1993. סגן העם מיכאיל לפשין נבחר ליו"ר. בדצמבר אותה שנה היא השתתפה בבחירות לדומא המדינה של ההתכנסות הראשונה. המפלגה האגררית של רוסיה קיבלה כמעט 8% מהקולות. זו הייתה התוצאה הטובה ביותר שלה אי פעם. בסך הכל היו לה 37 מושבים בפרלמנט הפדרלי - 21 ברשימות המפלגה ו -16 בבחירות חד-מנדט.
איוון ריבקין עצמו, למרות שהיה מעורב ב"בעלי האדמות ", היה בין יוזמי קונגרס השיקום של המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית, ואף נכנס לנשיאות.
השתתפות במפלגה הקומוניסטית
בפברואר 1993, גיבור מאמרנו כבר משתתף בקונגרס יוצא הדופן של המפלגה הקומוניסטית של ה- RSFSR, וכתוצאה מכך הוחלט להפוך למפלגה הקומוניסטית. הוא נבחר כחבר הוועד המנהל המרכזי. כתוצאה מכך, איוון ריבקין הופך לסגן יו"ר ה- CEC, ונשאר בתפקיד זה עד אפריל 1994. במקביל, הוא נמצא על נשיאות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית.
הופך לחבר פרלמנט. לתפקיד יו"ר הדומא הממלכתית של האסיפה הפדרלית של הפדרציה הרוסית, הוא מוצע על ידי סיעת "החקלאים". כפי שנזכר מאוחר יותר מנהיגם מיכאיל לפשין, הייתה למפלגה הזדמנות למנות את המועמדת שלה לדובר: הוא באופן אישי המליץ אז על ריבקין.
גיבור המאמר שלנו עצמו אוהב לספר שכאשר קיבל את האישור של יו"ר הדומא הממלכתי בלשכת הנשיא, הוא אמר לבוריס ניקולייביץ 'ילצין שהוא לעולם לא יאפשר שוב לבית הלבן לחזור על עצמו.
פעילויות נוספות
לאחר הבחירות לדומא המדינה של ההתכנסות השנייה, החליף איוון פטרוביץ 'ריבקין, גנאדי סלזנייב, המייצג את המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית. גיבור המאמר שלנו עצמו הפך לחבר מנדט רגיל; גוש מרכז שמאל-מרכז שלו לא עבר ברשימות מפלגתיות.
בסקרים היה המספר הראשון בבלוק של איבן ריבקין. איתו בחלק הפדרלי של הרשימה היו גם לשעבר ראש הממשל הנשיאותי של רוסיה יורי פטרוב והחוקר הארקטי והאנטארקטי ארטור צ'ילינגרוב. במהלך מרוץ הבחירות בגוש הם הצהירו כי הם תומכים בכוח הקיים באדם של הנשיא בוריס ילצין, תוך שהם מקפידים על עמדות שמאל מרכז. הבלוק נוצר במהלך ועידת העמותה "אזורי רוסיה".
בתחילה זה כלל כוחות פוליטיים משמעותיים, אך עם הזמן נפרדו הפדרציה של האיגודים המקצועיים העצמאיים, המפלגה התעשייתית, התנועה "ארץ אבי", אותה הובל בוריס גריזלוב.
בבחירות זכה גוש ריבקין ב -1.1% מהקולות, ותפס את המקום ה -11 מתוך 43 מפלגות ועמותות שהשתתפו בבחירות. לא ניתן היה להתגבר על מחסום 5%. בבחירות חד-מנדט נכנסו רק שלושה מועמדים לפרלמנט.
עם זאת, ריבקין לא הסתיים בעבודה. באותה שנה מונה למזכיר מועצת הביטחון. בתפקיד זה הוא נשאר עד אביב 1998. ואז במשך מספר שבועות היה סגן ראש ממשלת הפדרציה הרוסית במשרדו של ויקטור סטפנוביץ צ'רנומירדין. ריבקין פיקח על סוגיות הנציבות לענייני איחוד המדינות העצמאיות והרפובליקה הצ'צ'נית. הוא מונה ב -1 במרץ, אך ב- 23 באותו החודש פוטרה הממשלה כולה.
לאחר מכן עמד בראש הקרן הציבורית לפיתוח השפה הרוסית במעמד הנשיא.
בחירות לנשיאות
2004 הייתה אחת החיות והזכורות ביותר בביוגרפיה של איבן ריבקין. הוא מחליט להתמודד כנשיא הפדרציה הרוסית. בשלב זה עומד מאחורי כהונתו הראשונה של ולדימיר פוטין, המתכנן להיבחר מחדש. ריבקין מצפה להפוך למתחרה הישיר שלו.
ידוע כי במהלך מערכת הבחירות גיבור מאמרנו נהנה מתמיכתו של בוריס ברזובסקי, אוליגרך משפיע, שעד אז עזב את הארץ מחשש לתביעה פלילית.
ריבקין הודיע על תוכניותיו להתמודד בין 11 מועמדים נוספים. עם זאת, תוכניותיו נועדו להפר בגלל שערורייה מסתורית שהפכה פגיעה משמעותית במוניטין שלו.
לימים הודה ריבקין עצמו כי הוא שוכנע במשך זמן רב להשתתף בבחירות לנשיאות, כולל בוריס ברזובסקי באופן אישי. כתוצאה מכך, הוא החליט להצביע בכדי להצהיר כי היעלמות התחרות במשק תביא בקרוב להיעדר תחרות פוליטית במדינה, מה שישפיע לרעה על הדמוקרטיה הצעירה למדי עדיין ברוסיה. ריבקין טוען כי במקור התכוון להכריז על עמדתו, ואז לסגת את מועמדותו, לכאורה, לא תכנן לצאת לסיום בתחילה.
היעלמות
בתקשורת נודע כי בערב ה- 5 בפברואר 2004 נעלם מועמד פוטנציאלי לנשיא רוסיה. שלושה ימים לאחר מכן, כנדרש בחוק, הופיעה אשתו אלבינה ריבקינה במחלקת משטרת ארבט, שם כתבה הודעה רשמית על היעלמות בעלה. באותו יום נפתח תיק חיפוש על עובדת היעלמותו.
כעבור יומיים התגלה המועמד לנשיאות בקייב, כעבור כמה שעות טס למוסקבה.
אם אתה מאמין בהצהרות הראשונות שנשא ריבקין עצמו לאחר היעלמותו המסתורית הזו, הוא החליט לקחת הפסקה מהאירועים שקדמו למינוי לנשיאות, לזמן מה לשכוח מההייפ שעלה סביבו. הוא כיבה את הטלפונים הניידים שלו כך שאיש לא יפריע למנוחתו. ריבקין אמר כי הייתה לו הזכות למספר ימים מחייו האישיים, והדגיש כי לא פעם נסע לקייב לטייל ברחובות עם חברים, ומזג האוויר היה יפה בסופי שבוע.
תומכיו העירו בחומרה על היעלמותו של איוון ריבקין בפברואר 2004. ראש מטה הקמפיין שלו, קסניה פונומארבה, שבעבר היה העורך הראשי של עיתון קומרסנט ומנכ"ל ערוץ הטלוויזיה "אורט", אמר כי אם הכל באמת כפי שהבוס שלה אמר לה, המשמעות היא סוף הקריירה הפוליטית שלו.
האוליגרך הנמלט בוריס ברזובסקי, שהיה הספונסר הראשי למערכת הבחירות בריבקין, אמר שאחרי טריק כזה, פוליטיקאי כזה כבר לא קיים ברוסיה.
מעניין לציין כי היו נקודות מבט מנוגדות לגבי ניקוד זה. לדוגמה, חלקם האמינו כי כל הסיפור עם היעלמותו היה מאורגן רק על ידי תומכיו. התובע הכללי לשעבר יורי סקורטוב אמר כי כל זה אירוע יחסי ציבור מקורי בו השתתף ברזובסקי. וסגן דומא המדינה ניקולאי קובלב חשד כי ההיעלמות הייתה פרויקט יחסי ציבור של קסניה פונומארבה, והדגיש כי תכיר בסגנון שלה ובגישה לעבודה. קובלייב הודה שהוא בטוח: ההיעלמות תימשך לא יותר מארבעה ימים, והרעיון עצמו גרם לו לצחוק הומרי.
גרסאות קונספירולוגיות להכחדה
ישנן עדיין דעות שרייבקין נעלם לא מרצונו החופשי, אך כאשר דיבר על הרצון להירגע הוא היה ערמומי. העיתונאית הידועה ופעילת זכויות האדם אנה פוליטקובסקאיה בספרה מצביעה על העובדה שרייבקין נעלם יום לאחר שהודיע בפומבי על מעורבותו האפשרית של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בסדרת הפצצות בתים במוסקבה בשנת 1999. כתוצאה מכך, פעולות טרור אלה הפכו להצדקה להכנסת כוחות פדרליים לשטח הרפובליקה הצ'צ'נית, כמו גם לראשית מלחמת צ'צ'ניה השנייה.
איש הציבור ואיש הציבור אלכסנדר גולדפרב כתב בספרו כי ריבקין אמר לו בשיחה פרטית שהוא נחטף על ידי סוכנים של שירות הביטחון הפדרלי שהזרימו אותו עם סמים ולקחו אותו ליעד לא ידוע.
לפי גולדפרב, ריבקין פונה לאוקראינה והבטיח לקבוע פגישה עם המנהיג הצ'צ'ני אסלן משחדוב. באותה תקופה הוא נחשב לנשיא הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה.
בקייב התבשר ריבקין כי משכדוב יגיע בעוד שעתיים, ובמשך הזמן הזה הם הציעו לאכול ארוחת צהריים. על פי הטענה, המועמד לנשיאות אכל כמה כריכים, ואחרי כן לא זכר דבר. הוא היה מחוסר הכרה במשך ארבעה ימים, וכשהתעורר ב -10 בפברואר הראו לו סרטון שעליו, לדבריו, ביצע "מעשים מגעילים" עם "סוטים איומים". ריבקין החל לסחוט, ואילץ לסרב להשתתף בבחירות לנשיאות, אחרת הם איימו לפרסם סרטון.
בהמשך הדגיש ריבקין בעצמו בראיון שהוא עוזב לקייב לפגישה חסויה ומתכנן להישאר שם לא יותר מיומיים. העובדה שהוא לא הזהיר את אשתו על כך, לא ראתה שום דבר מפתיע, שכן, לדבריו, לעתים קרובות הוא לא אמר לה לאן הוא הולך.
לאחר מכן אמר לגולדפרב שהוא חושש לשלומו, ולכן הוא מתכנן להמשיך ולהשתתף במירוץ לנשיאות מחו"ל. אך כבר ב -5 במרץ נודע כי ריבקין מושך את מועמדותו רשמית. בראיון לעיתונאים אמר שהוא לא רוצה להשתתף ב"פארסה "זו.
על פי גרסה אחרת להיעלמותו, שהושמעה בסרט התיעודי של אנדריי קונדשובוב שכותרתו "ברזובסקי", ששוחרר בערוץ רוסיה -1, נלקח ריבקין לאוקראינה כדי להיהרג. זה אמור היה לסייע בביטול הבחירות לנשיאות 2004. העובדה הייתה כי לכל המועמדים הרשומים שכבר לא הייתה זכות לעמוד בבחירות חוזרות. לפי הנטען, לאחר שהרג את ריבקין, תכנן ברזובסקי להוציא את פוטין מהשלטון כדי להבטיח ניצחון למועמד שלו במירוץ לנשיאות. כתוצאה מכך, התוכניות לחיסול ריבקין היו מתוסכלות משירותי הביון האוקראינים. הסרט התיעודי שוחרר בטלוויזיה המרכזית בשנת 2012.
ואז פנה ערוץ הטלוויזיה Dozhd לגיבור המאמר שלנו כדי להבהיר שוב את נסיבות היעלמותו. עם זאת, ריבקין חזר על גרסתו כי הוא עזב לקייב בהתנדבות כדי להיפגש באופן פרטי עם חבריו.
תוצאות בחירות
כתוצאה מכך, בשנת 2004 הוכר ריבקין כמועמד שלא עבר רישום. אותו מצב התברר כמולטי מיליונר אנזורי אקסנטייב-קיקלישווילי, טייקון התרופות ולדימיר ברינסלוב, לשעבר ראש הבנק המרכזי ויקטור גרשצ'נקו, יו"ר התנועה החברתית "למען הצדק החברתי" איגור סמיקוב, לשעבר הבעלים של חילופי אליס בסטרילוב הגרמני. כולם לא הצליחו להירשם לתפקיד נשיא הפדרציה הרוסית.
שישה מועמדים הורשו להצביע. סרגיי מירונוב, שבאותה תקופה ייצג את מפלגת החיים הרוסית, לא הצליח להשיג 1% מהקולות, אולג מלישקין מהמפלגה הליברלית הדמוקרטית ברוסיה קיבל 2%, אירינה חכמדה, רשמה כמועמדת שהועמדה על עצמה, 3.8%.
את המקום השלישי תפס מועמד אחר שהועמד לעצמו - סרגיי גלזייב. 4.1% מהמצביעים הצביעו בעדו. השני היה מועמד המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית ניקולאי חריטונוב (13.7%).
ניצחון משכנע בבחירות זכה ולדימיר פוטין, שקיבל את תמיכתם של יותר מ 71% מהמצביעים שהגיעו לקלפי. בסך הכל הצביעו עבורו 49.5 מיליון איש.
