לפני שמבינים אילו היבטים של תרבות הדיבור קיימים, יש להבין מהי תרבות זו. תרבות הדיבור היא היכולת להשתמש ביעילות באמצעי השפה לצורך העברה מדויקת ויעילה ביותר של מחשבותיך, בכפוף לנורמות התקשורת.
במילים פשוטות, תרבות הדיבור (K.R.) אינה אלא היכולת לדבר בצורה מדויקת ומדויקת, בהירה וחיה, תלוי במצב.
תאר לעצמך שאדם נכנס, למשל, לאולם המשפט בו מתנהל המשפט, ופונה לחבר המושבעים, הוא אומר: "שלום לכולם!" המצב, כמובן, מופרך.
תרבות הדיבור קיימת בדיוק כך שאדם יכול לבחור את המילים הנכונות במצב הנכון. אחרי הכל, כל מילה שנזרקת לא במקום יכולה ליצור מוניטין של הדובר כמי שנשללת ממנו חינוך טוב של האדם הבור, חסר הטקט, המטופש.
K.R. עוזר לגבש יכולת דיבור, לחנך למופת המשכיל מאוד באישיות מובן לשוני.
המושג "תרבות דיבור" כולל שלושה היבטים עיקריים: תקשורתיים, נורמטיביים ואתיים. ההיבטים המפורטים בתרבות הדיבור מאפשרים לנו להתייחס אליו מנקודת המבט של איכותה, מה שמבטיח את הצלחת התקשורת, התקינות, השימושיות וכו '. הדיבור של כל אדם משכיל צריך להיות בעל משמעות, מתאים, מובן.
ההיבט הנורמטיבי של תרבות הדיבור מבוסס על הגדרת המושג "נורמה" כמושג המוביל של דיבור ותרבות שפה.
הנורמה היא מכלול כלי השפה הנוחים ביותר לתחזוקה היומיומית של חברה מסוימת. מתחם זה נוצר כתוצאה מהבחירה באלמנטים לקסיקליים, תחביריים, מורפולוגיים ואחרים.
השפה הרוסית הספרותית מבוססת על נורמה ספרותית: מערכת של תופעות לשוניות, שלא באה לידי ביטוי רק בדיבורם של דובריה ומותרת לשימוש, אלא קבועה בצורה של חוקים.
בהתחשב בהיבטים של תרבות הדיבור, יש להזכיר כי ההיבט הנורמטיבי הוא היחיד הנתון לקידוד.
קידוד הוא השתקפות של הנורמה של שפה שקיימת באופן אובייקטיבי, ולכן היא קבועה בצורה של מרשמים וכללים, המשתקפים במילונים, ספרי לימוד וספרי עיון.
רק השימוש בשפה פירושו שמוקודד וקבוע בכללים נחשב לנכון.
ההיבט האתי של תרבות הדיבור מרמז על היכולת לבחור את המילים הנכונות במצב מסוים. זה דורש הכרת נימוסים, נורמות תרבות ההתנהגות, מכיוון שזו הבסיס לבחירה נכונה של מילים. ההיבט האתי, בניגוד לנורמטיבי, נוטה למצביות. לדוגמא, נוסחאות מילוליות (פרידה, ברכה, הזמנה וכו '), טיפול, כמה מרכיבי דיבור אחרים תלויים במשתתפים בתקשורת, גילם, לאום, מערכות יחסים וגורמים אחרים.
למרבה הצער, המרכיב האתי של הדיבור כיום רחוק מלהיות מושלם. ההיבט האתי אוסר להישבע, לדבר בטון מורם. הנאום של בני ארצנו הופך גרוע יותר, ביטויים פיגורטיביים מוחלפים באוצר מילים לא ספרותי. אפילו בני נוער, נשים נוזפות. הפרה מסיבית של נימוסי הדיבור היא סימן לירידה בתרבות החברה.
ההיבט התקשורתי של K.R. מרמזת על החזקת כל הזנים הפונקציונליים של השפה.
אדם משכיל, תלוי בסיטואציה, חייב לנאום שיח אקספרסיבי, לתקשר בסגנון מדעי או עסקי, להיות מסוגל להעביר את מחשבותיו בשפה עסקית רשמית, לדעת ולהיות מסוגל להשתמש נכון באמצעי ביטוי בדיוניים בנאומו שלו.
היבטים של תרבות הדיבור משתנים עם הזמן, ולכן החברה והשפה המשרתת אותה משתנים.
