צינור הגז נבוקו הוא צינור באורך 3.3 אלף ק"מ. בעזרתו ניתן להעביר דלק מאזרבייג'ן ומרכז אסיה למדינות האיחוד. נבוקו הוא צינור גז שהיה אמור לספק בעיקר את גרמניה ואוסטריה. שמו מקורו ביצירתו המפורסמת של המלחין המפורסם ג'וזפה ורדי. הנושא המרכזי באופרה שלו הוא השחרור, שהיה אמור לתרום לכביש המהיר החדש לאספקת דלק לאירופה.
היסטוריית הפרויקט
תחילת פיתוחו של כביש מהיר חדש החל בפברואר 2002 תחת השם נבוקו. בתחילת הדרך ניהל משא ומתן על ידי שתי חברות: ה- OMV האוסטרית ו- BOTAS הטורקית. בהמשך הצטרפו אליהם ארבעה נוספים: הונגרית, גרמנית, בולגרית ורומנית. יחד הם חתמו על פרוטוקול כוונות. בסוף 2003, לאחר חישוב ההוצאות הדרושות, הנציבות האירופית העניקה מענק בסך 50% מהסכום הכולל. לאחר הפיתוח הראשוני של הפרויקט, השותפים חתמו על הסכם סופי. ביוני 2008, אספקת הדלק הראשונה מאזרבייג'ן לבולגריה בוצעה דרך צינור הגז נבוקו.
חשיבות אסטרטגית של הפרויקט
בחורף 2009, האיחוד האירופי הבין שוב את תלות האנרגיה הקטסטרופלית שלהם בפדרציה הרוסית. כתוצאה מהסכסוך הרוסי-אוקראיני, תושבים ממדינות אירופה מצאו עצמם ללא חום בבתיהם. בתחילת 2010 נערכה פסגה בבודפשט, שהנושא העיקרי בה היה צינור הגז נבוקו. מטרתו העיקרית הייתה לגוון את זרימת הדלק. ביולי נחתם הסכם בין ממשלתי מיוחד על ידי חמישה ראשי ממשלה.
האיחוד האירופי, מיוצג על ידי הנשיא מ 'בארוסו ומפכ"ל האנרגיה א. פייבלגס, התעניין אף הוא בפרויקט, בעוד שארה"ב מיוצגת על ידי שליח האנרגיה האירו-סבית ר' מורנינגרר והשר הסנטור של שר החוץ, ר 'לוגר. הונגריה אישרה את ההסכם ב- 20 באוקטובר 2009, בולגריה ב -3 בפברואר 2010, וטורקיה ב- 4 במרץ, 2010. צינור הגז של נבוקו זכה לתמיכה נוספת בפרסום הסכם בין ממשלתי נוסף בין כל המדינות המעורבות בו.
מצב נוכחי
במאי 2012 הציג קונסורציום שאה דניז הצעה חדשה - צינור הגז נבוקו-מערב. כבר שנה לאחר מכן נחתם הסכם למימוןו. לדבריו, קונסורציום שאה דניז ישלם 50% מעלויות הפרויקט החדש, ומדינת המעבר תשלם את המחצית שנותרה. בשנת 2013 נחתם מזכר, אך בקיץ הוכרז כי יתבצעו השקעות בצינור הגז הטרנס-אדריאטי. המנהל המנהל של החברה האוסטרית OMV אמר כי הפרויקט הושעה. לכן צינור הגז של נבוקו איבד היום את חשיבותו האסטרטגית, אך לאחרונה בולגריה ואזרבייג'ן ביקשו שוב מהאיחוד האירופי את תחייתו. מה יבוא מזה - הזמן יגיד.
צינור גז נבוקו: סכמה
האורך המתוכנן של המסלול היה 3893 ק"מ. זה היה אמור להתחיל באאהבוז (טורקיה) ולהסתיים בכספת באומגרטן (אוסטריה). זה גם יעבור דרך שלוש מדינות נוספות: בולגריה, רומניה והונגריה. אך למעשה, לא באאהיבוס אמור היה להתחיל צינור הגז של נבוקו. מסלול הפרויקט כלל גם את גאורגיה ועיראק. באכיבוזה זה היה אמור להיות קשור בדיוק לכבישים המהירים שלהם. צינור הגז המותאם Nabucco-West היה פרויקט צנוע יותר והיה אמור להתחיל בגבול טורקיה-בולגריה. אורכו המשוער היה 1329 ק"מ. צינור הגז המקוצר אמור היה לעבור בשטח של ארבע מדינות: בולגריה, רומניה, הונגריה, אוסטריה. החברה הפולנית PGNiG בחנה פעם אחת את האפשרות לחבר את המדינה לנבוקו.
מפרט טכני
צינור הגז נבוקו-מערב לא היה צפוי להיות מחויב במס במשך 25 שנה מרגע השיגור. תפוקתו הייתה להיות 10 מיליארד קוב בשנה. מחצית מהגז שיועבר יימסר למדינות שאינן מעורבות במישרין בפרויקט. בנוכחות הביקוש ניתן היה לגדל את התפוקה בכ- 13 מיליארד קוב נוספים.
בנייה
פרויקט נבוקו הוא חלק מתכנית לפיתוח רשת האנרגיה הטרנס-אירופאית, ופיתוחו בוצע בכסף ממענק. כשהוא עבר שינוי, היה צריך להמשיך בכל עבודות ההנדסה. הבנייה אמורה הייתה להתחיל בשנת 2013. נבוקו היה אמור להתחיל לפעול במלואו עד 2017. אך קונסורציום שאה דניז בחר בפרויקט אחר למימון, כך שכרגע זה נותר קפוא.
מימון
עלות פרויקט נבוקו מעולם לא נמסרה, אך בשנת 2012 ר 'מיק אמר כי מדובר בהרבה פחות מ- 7.9 מיליארד יורו. ההסדר הסופי היה צפוי בסוף 2013. כיום בולגריה ואזרבייג'ן עורכים מחקרים מיוחדים על מנת להוכיח את הרווחיות בהקמת צינור גז זה.
מקורות מילוי צנרת
בסיס הפרויקט הוא הכביש המהיר שנבנה כבר בבאקו-טביליסי. משלוחים ממרכז אסיה, בעיקר מטורקמניסטן, היו אמורים להתבצע שם. הייתה הצעה להניח צינור גז דרך ארמניה, אך הדבר גרם לתגובה שלילית ביותר באזרבייג'ן עצמה. פולין תכננה לסניף את נבוקו לשטחה דרך סלובקיה.
בתחילה תוכנן להעביר דלק מאירן דרך צינור גז, אך הסכסוך החל שם. בפסגה בבודפשט, מדינה זו לא הייתה מיוצגת. מקור המילוי היחיד שנותר עד שנת 2013 היה באזרבייג'ן - שדה שאה דניז. אבל עכשיו צינור הגז הכספי שואב ממנו עתודות. מנכ"ל נבוקו ר 'מיטצ'ק שוקל את הצטרפותם האפשרית של טורקמניסטן, אוזבקיסטן, מצרים ואפילו רוסיה.
