העולם המודרני יתר על המידה בסוגים שונים של מידע שלא תמיד קל לתפוס את הקהל הרחב. עיתונאים מחפשים כל הזמן דרכים כאלה להציג חומר על מנת לעניין את ההמונים איתם. לאחרונה, בתחום התקשורתי, משתמשים יותר ויותר שיטות טיפול בהדרגה. זהו מגוון ייחודי של תרבות מודרנית עם מאפיינים ותפקודים משלה.
קרא עוד על הרעיון
Infoteiment (infoteiment) - מילה שאולה מהשפה האנגלית, שנוצרה משתי המילים "מידע" ו- "בידור", בגרסה הרוסית "מידע" ו"בידור ".
Infotainment היא דרך חדשה לעבוד עם מדיה מודרנית כאשר המידע מוצג בצורה מבדרת. בעזרת תיאטרליות ומשחקים, עיתונאים מושכים צופה או קורא ומפנים את תשומת ליבו לנושא ספציפי.
Infotainment היא גם שיטת עבודתם של משווקים, סוכנים כלכליים אחרים, בעזרתם הם מהווים ביקוש צרכני למוצרים או שירותים מסוימים.
המשמעות של אינפוטיינינג פירושה גם תרבות שלמה המשקפת את מגמות ההתפתחות של החברה המודרנית. זהו כלי רב עוצמה בארסנל התקשורת, בעזרתו נוצרות דעות ומגמות.
מקורותיה של
תופעה תרבותית חדשה עלתה בשנות ה -80 של המאה ה- XX באמריקה. ואז החלו דירוג הערוצים לרדת במהירות, ועורכי תוכניות הטלוויזיה יישמו בפועל את פורמט התוכן המידע: הדגש בבחירת החומר הושם על נושאים חשובים חברתיים ותרבותיים. בשידור נעשה ביטויים פחות רשמיים ויבשים, מה שהפך את המידע למשעמם וקשה לתפיסתו. תשומת לב רבה יותר הוקדשה לפרטים שמעניינים את הציבור: לבוש, הולכת וגינונים. אוצר המילים של כתבים ומארחי תכניות אירוח הפך להיות תוסס, רגשי ושנוי במחלוקת.
התוכנית הראשונה בטלוויזיה, שכללה את טכניקות ההדרגה, הייתה התוכנית האמריקאית "60 דקות". בו, לראשונה, המגיש השתתף בדיווח יחד עם גיבוריו. כך הצופים יכלו לזהות לא רק מידע מסוים, אלא גם את דעתו הנסתרת של המספר עצמו, אותו הביע בתנועות, הבעות פנים או חיוך אקראי, במבט ראשון,. זה כבר לא היה מונולוג חסר פניות, אלא דיאלוג סותר עם דעות ונקודות מבט רבות.
מאז אותו זמן, החדשות חולקו לשני סוגים: מידע ובידור-מידע. ראשית דווח על עובדות מדויקות ואובייקטיביות, ושנית, אותן עובדות הונחו בקליפה בהירה, שאספה הרבה אנשים מהמסכים והעלו את הרייטינג.
תכונות ושלטים
פעם שאלו העיתונאים את השאלה הבאה: "מה לומר לציבור?" כיום הדילמה הזו היא: "איך להגיד שזה מעניין ומרגש?" על שאלה זו עונה מערכת ההדרכות עם ארסנל עצום של טכניקות שונות. התכונות הבאות אופייניות לתרבות המדיה החדשה:
- בידור ומידע;
- ראשוניות הצורה;
- הזנחה מסוימת של התוכן;
- רגשנות והבעה;
- הצגת נתונים מקוטעת;
- מגוון חזותי אטרקטיבי;
- התמקדות במסחר;
- שילוב של ז'אנרים וסגנונות שונים.
תחושת אינפוטיינינג היא, קודם כל, דרך למשוך את הציבור לערוץ תקשורת כזה או אחר. במרדף אחר דירוגים גבוהים התקשורת מתחמקת מכל דרך אפשרית וממציאה צורות חדשות של אספקת מידע. הדגש העיקרי הוא על המשחק והבידור, המעניקים לתוכן רגשנות והתרגשות. זה תופס את הקהל, מרתק אותה, כי היא מעוניינת לדעת מה יקרה בהמשך, מאשר שהכל ייגמר.
ביצירת infotainment גישה יצירתית ולא סטנדרטית חשובה מאוד. יש להציג חדשות משעממות או עובדות מדעיות באופן שיש לקורא או למאזין תחושת נוחות וחופש. זו הסיבה שיש כל כך הרבה תכניות אירוח בטלוויזיה המודרנית בהן המגיש והאורחים שהוזמנו דנים בנושאים חשובים חברתיים שונים. לעיתים קרובות מאוד, הכל הופך למה שמכונה "פארסה", שם כולם מנסים לצעוק אחד לשני, אבל זה גם חלק ממשיכת כמות גדולה של צופים.
פונקציות Infotainment
תופעה תרבותית מודרנית מבצעת פונקציות רבות. במובנים מסוימים הם דומים למשימות העיקריות של התקשורת הקשורות לחברה והתפתחותה.
למטרות Infotainment היעדים הבאים:
- אינפורמטיבי;
- משעשע;
- תקשורתי;
- חינוכי;
- מושך ושומר על תשומת הלב של הציבור;
- מספק את צרכי החברה;
- מגבש התנהגות ודעה מסוימת;
- מפשט מידע.
מדוע זה כל כך רלוונטי?
לאנשים קשה מאוד לנווט בזרימת המידע המהירה, מכיוון שיש יותר מדי ממנו. אבודים בשלל החדשות והתגליות, הם מתייאשים בהדרגה, אינם מסוגלים לתפוס חומר חדש. שיטה עיתונאית חדשנית מצילה את עצמך, מציגה מידע בצורה קלה וקלילה. זה מציל אנשים מהפחד מפני הגעה כל הזמן למידע, מגבש איתם דעה מוגדרת לגבי אירועים אקטואליים.
דעות ביקורתיות
השימוש באינפוטינציה בעיתונות משמש בכל מקום. עם זאת, הדעה לגבי השימוש בה מעורפלת מאוד. חוקרים רבים מאמינים כי אמצעי התקשורת שמים לב מדי לבידור המוצרים שלהם, מבלי לשים לב לתוכן. ההערכה היא שתכני המידע בהם ממוזערים, הציבור אינו מוציא מידע שימושי וחשוב עבורו. עיתונאים רבים מייחסים מדיה כזו לערוצי תקשורת באיכות נמוכה שאינם ממלאים את הפונקציות הבסיסיות שלהם, אך רודפים מטרות מסחריות בלבד.
Infotainment בסוגים שונים של מדיה
ראשית, תפקיד האינפוטנציה בטלוויזיה הוא עצום, מכיוון שכאן הוא הוצג לראשונה. כיום, כמעט כל תוכנית מבדרת ואינפורמטיבית, היא מבצעת את כל הפונקציות והמשימות של שיטה זו.
מגוון תכניות אירוח הפכו למוצר טלוויזיוני פופולרי של התרבות החדשה. מדובר בתוכניות שעליהן דנים אנשי תקשורת ומומחים מוזמנים בנושא הנוכחי. תכניות אירוח הופיעו באמריקה, שם המגישים שלהם הם העיתונאים המפורסמים והמוערכים במדינה. בטלוויזיה הרוסית סוג זה של תוכנית פופולרי מאוד. בעיקרון נושא הדיון של המשתתפים הוא נושאים חברתיים ופוליטיים.
Infotainment משמש בתוכניות חינוכיות שונות או בסרטים תיעודיים שונים. בדרך כלל אלה סיפורים על אופן הייצור של מוצר מסוים. סרטים כאלה הם גם פרסום שמושך צרכנים פוטנציאליים. הציבור מוקדש לתהליך הייצור של מוצר מסוים. והידע בטכנולוגיית ייצור מגביר את אמון הצרכנים במוצר. אנו יכולים לומר כי סרטים מסוג זה משלבים בין פונקציות של אינפנטיננט בחינוך ושיווק. מצד אחד הם מודיעים לחברה ומצד שני הם מעוררים אותה בצורך לרכוש מוצר.
בעיקרון, בתקשורת המודפסת, שיטת דיווח זו משמשת לסיקור חדשות ורכילות. מקובל בדרך כלל כי טיפול באינפוטנציה הוא כלי נשק של העיתונות "הצהובה". עם זאת, במציאות המודרנית זה לא כך, חלוקת כתבי העת השונים לאיכותיים וצהובונים מותנית מאוד. המטרה העיקרית של המדיה המודפסת, כמו גם הטלוויזיה, היא להגדיל את התפוצה, ולכן התמקדות בצרכי הקהל ההמוני.
אלמנט חשוב ביצירת מידע בעיתונות בעיתונות הוא כותרת המאמר, מכיוון שהוא זה שתופס את העין מלכתחילה. כדי להשיג ביטוי מקסימאלי, עיתונאים הופכים פתגמים, אפוריזמות או אמרות מפורסמות. הפרסומת של הכותרות נפוצה גם כן, למשל, "שעה של קולנוע עם אנטולי". המאמרים מדגישים מילים וביטויים עממיים, מה שהופך את הדיבור לטבעי.
לעתים קרובות מאוד, טיפול באינפוטנציה בסוגים שונים של מדיה שזור באינפוטנטינג בפוליטיקה, מכיוון שנושא זה נושא לדיונים הסוערים והמחלוקתיים ביותר.
Infotainment ברוסיה
בטלוויזיה המקומית הופיע האינפוטנציה לאחר הפרסטרויקה. לראשונה, הטריקים שלו מומשו על ידי ליאוניד פרפיונוב בטלוויזיה המפורסמת של התקופה "היום שלפני". יוצרי תוכן האינפורמציה התמקדו בחוויה ובהישגים של עמיתים אמריקאים. הדגש העיקרי הושם על מגוון ז'אנרים ודעות, שהיו שזורים אורגני בינם לבין עצמם במסגרת פרויקט אחד.
כיום, תכני ההסברה תופסים חלק ניכר מהטלוויזיה הרוסית. ערוצי הטלוויזיה העיקריים שהפיקו תוכניות כאלה היו NTV, רוסיה וערוץ הראשון.
