פעולות שמירה על השלום הינן פעילויות שמטרתן ליצור תנאים המסייעים להסכם מתמשך. מחקרים מראים, בדרך כלל, כי שמירה על רוגע מפחיתה את התמותה בקרב אזרחים ובשדה הקרב, וגם מפחיתה את הסיכון לאיבה מחודשת.
תמצית פעולות שמירת השלום
בתוך קבוצת הממשלות והאו"ם, ישנה הבנה משותפת כי תומכי בינלאומי מפקחים ומפקחים על תהליכים באזורים שלאחר הסכסוך. והם יכולים לעזור ללוחמים לשעבר למלא את התחייבויותיהם על פי הסכמי שלום. סיוע כזה לובש צורות שונות, כולל אמצעים לבניית אמון, מנגנונים להפרדת סמכויות, תמיכה בחירות, חיזוק שלטון החוק ופיתוח חברתי-כלכלי. בהתאם לכך, שומרי שלום של האו"ם, המכונים לעיתים קרובות כומתות או קסדות כחולות בגלל קסדותיהם המיוחדות, עשויים לכלול חיילים, משטרה ואנשי אזרח.
האו"ם אינה המערכת היחידה המבצעת פעולות לשמירת שלום. כוחות שאינם של האו"ם כוללים משימות של נאט"ו בקוסובו (ברשות הרשות לעיל) וכוחות ומשקיפים רב-לאומיים בחצי האי סיני או כאלה המאורגנים על ידי האיחוד האירופי (למשל, KFOR של האיחוד האירופי באישור האו"ם) ואפריקה (משימות בסודן) שומרי שלום לא ממשלתיים לא-אלימים הם בעלי ניסיון בפעולות אמיתיות. אלה, למשל, מתנדבים או פעילים לא ממשלתיים.
פעולות שמירת שלום ברוסיה
מבחינה היסטורית, העקרונות המרכזיים של שמירת שלום בינלאומית גובשו על ידי המעצמות המערביות בקשר לדומיננטיות הפוליטית והאידיאולוגית שלהם במוסדות בינלאומיים. כולל משפחת האו"ם.
רק לאחרונה התפתחו מעצמות מתפתחות לקהילה זו. כולל פעולות שמירת השלום של רוסיה וסין, החלו לגבש מדיניות משלהם לשמירה על הרמוניה. והיום, פעולות רבות מבוצעות בפועל. למרות שהיעדים המשותפים להבנת מדינות המערב ובעצמות מתפתחות דומים, ישנם הבדלי הדגש. האירועים האחרונים בסוריה והשתתפותם הפעילה של רוסיה בפעולות שמירת שלום הדגישו את ההבנה המעורבת ששתי הגישות הללו דבקות בה.
ההבדל
עבור ארצות הברית ומדינות רבות באירופה המטרה של יישוב סכסוכים היא להגן על זכויות וחירויות הפרט. וגם בהשגת "מעבר דמוקרטי" על ידי החלפת משטרים סמכותיים בחלופות ליברליות-דמוקרטיות. עבור רוסיה בפעולות שמירת שלום, כמו גם עבור מעצמות חדשות רבות אחרות, המטרה של פיתרון סכסוכים ושמירת השלום היא שמירה וחיזוק מבני השלטון המקומי, כך שיוכלו לשמור על שלטון החוק בשטחה ולייצב את המצב במדינה ובאזור.
הגישה המערבית מציעה למדינות התורמות לדעת טוב יותר מה לעשות ביחס לנושאים מקומיים. בעוד שמטרת הכוחות העולים היא הרבה פחות דוגמטית ומכירה בזכותם של הנבדקים לטעות בדרך זו. מאמר זה דן בגישות פעולת שמירת השלום הרוסית, מכיוון שהן נקבעות תיאורטית ומעשית.
שמירת שלום מלחמה מלחמה
בעקבות העצמאות בהודו ובפקיסטן באוגוסט 1947 ושפיכות הדמים שבאה בעקבות מועצת הביטחון, התקבלה בינואר 1948 החלטה 39 (1948) במטרה ליצור את נציבות האו"ם להודו ופקיסטן (UNCIP). המטרה העיקרית היא תיווך במחלוקת בין שתי המדינות על קשמיר והעוינות הקשורות לה.
פעולה זו לא הייתה הפרעה באופייה ובנוסף, היא הופקדה על המעקב אחר הפסקת האש שנחתמה על ידי פקיסטן והודו במדינת ג'אמו וקשמיר. עם אימוץ הסכם קראצ'י ביולי 1949, UNCIP שלטה על קו הפסקת האש, שנצפה הדדית על ידי אנשי צבא לא חמושים מהאו"ם ומפקדים מקומיים בכל צד של המחלוקת. משימת UNCIP באזור נמשכת עד היום. כעת היא מכונה "קבוצת הצופים הצבאיים של האו"ם בהודו ובפקיסטן" (MNMOGIP).
מאז אושרו 69 פרישות לשמירת שלום במדינות שונות. הרוב המכריע של פעולות אלה החל לאחר המלחמה הקרה. בין 1988 ל -1998 פורסמו 35 משימות של האו"ם. פירוש הדבר היה עלייה משמעותית בתקופות שבין 1948 ל -1978, אשר ראו הקמה והיערכות של שלוש עשרה פעולות שמירה על האו"ם בלבד. ולא אחת בין 1978 ל -1988.
אירועים חשובים
התערבות חמושה הופיעה לראשונה בצורה של מעורבות של האו"ם במשבר סואץ בשנת 1956. כוחות חריגים (UNEF-1), שהיו קיימים מנובמבר 1956 עד יוני 1967, היו למעשה הפעולות הבינלאומיות הראשונות לשמירת שלום. האו"ם קיבל מנדט להבטיח הפסקת פעולות האיבה בין מצרים, בריטניה, צרפת וישראל. זאת בנוסף למעקב אחר נסיגת כל הכוחות משטחה של המדינה הראשונה. לאחר סיום מסקנה זו שימש UNEF כח חוצץ בין הכוחות המצריים והישראליים לפיקוח על תנאי הפסקת האש ולקידום כינון הסכם מתמשך.
זמן קצר לאחר מכן, האו"ם פתחו במבצע של שמירת שלום בקונגו (ONUC). זה קרה בשנת 1960. למעלה מ 20, 000 חיילים השתתפו בשיאה והרגו 250 אנשי האו"ם, כולל המזכיר הכללי דאג המרשלד. ONUC ומבצע שמירת השלום בקונגו עצמם היו אמורים להבטיח את נסיגת הכוחות הבלגים, אשר אישרו את עצמם לאחר עצמאות קונגו ואחרי ההתקוממות שניהל Force Publique (FP) במטרה להגן על אזרחי בלגיה ועל האינטרסים הכלכליים.
ONUC הונחה גם לבסס ולשמור על שלטון החוק (לסייע לשים קץ למרד האפ"א ואלימות אתנית), וכן לספק סיוע והדרכה טכנית לכוחות הביטחון בקונגו. למשימה של ONUC התווסף פונקציה נוספת, בה הוטל על הצבא לשמור על היושרה הטריטוריאלית ועצמאותה הפוליטית של קונגו. כתוצאה מכך התרחשה הפרדת המחוזות העשירים במינרלים קטנגה וקסאי הדרומי. אף שרבים גינו את כוחות האו"ם במחלוקת זו, הארגון הפך פחות או יותר לידה של ממשלת קונגו. באותה תקופה עזר הצבא לעצור את חלוקת הפרובינציות בכוח.
במהלך שנות השישים והשבעים, האו"ם יצר מטלות רבות לטווח הקצר ברחבי העולם. כולל שליחותו של נציג המזכ"ל ברפובליקה הדומיניקנית (DOMREP), כוחות הביטחון במערב גינאה החדשה (UNIF), ארגון התבוננות בתימן (UNYOM). כל זאת בשילוב פעולות ארוכות טווח כמו כוחות הצבא של האו"ם בקפריסין (UNFICYP), פעולות חירום II (UNEF II), שומרי השלום על המשמר להתנתקות (UNDOF) וכוח הביניים הלבנוני (UNIFIL).
פעולות של שמירת שלום נגד סחר בבני אדם וזנות כפויה
מאז שנות התשעים אנשי האו"ם היו יעד לטענות רבות להתעללות - מאונס ותקיפה מינית ועד פדופיליה וסחר בבני אדם. התלונות הגיעו מקמבודיה, מזרח טימור וממערב אפריקה. ראשית, פעולות שמירת שלום נשלחו לבוסניה והרצגובינה. שם, זנות הקשורה לנשים נפגעות סחר נסקה לגן עדן ופעלה לרוב מחוץ לשערי מבני האו"ם.
דייויד לאם, קצין אזרחי לזכויות אדם בבוסניה בין השנים 2000-2001, אמר: "סחר בעבדים מיניים נובע בעיקר ממבצע שמירת השלום של האו"ם. בלעדיו, תיירים במדינה לא יספיקו או באופן כללי, זנות כפויה לא הייתה קיימת. " בנוסף, מהדיונים שערך בית הסוכנים האמריקני בשנת 2002 עלה כי חברי SPS ביקרו לעתים קרובות בבתי זונות בוסניים וקיימו יחסי מין עם קורבנות סחר וילדות קטינות.
הכתבים היו עדים לגידול מהיר בזנות בקמבודיה, מוזמביק, בוסניה וקוסובו לאחר האו"ם. ובמקרה של שני האחרונים - שרידים לשמירת שלום של נאט"ו. במחקר של האו"ם שכותרתו "ההשפעה של אירוע רב חמוש על ילד" שנערך בשנת 1996, תיעד הגברת הראשונה לשעבר במוזמביק, גרייסה מאכל: "ב -6 מתוך 12 מחקרים במדינה על ניצול מיני של ילד בעימותים מזוינים שהוכנו לדו"ח זה, הגעת שמירת השלום כוחות הצטרפו לעלייה מהירה בזנות התינוקות, למרבה המזל האו"ם נקט במהרה למיגור עובדה זו שהצליחה מאוד.
משימות שמירת שלום של האו"ם
פעולות הסכמה מכסות מגוון של פעולות מסוגים שונים. בספרה של פורטנה פייג ', עשיית שלום עובדת הכי טוב. לדוגמה, היא מזהה ארבעה סוגים שונים של משימות לשמירת שלום. חשוב לציין שנושאי המשימות הללו ואופן התנהלותם מושפעים מאוד מהמנדט בו הם מורשים.
שלושה מארבעת הסוגים של פורטנה הם פעולות מבוססות הסכמה. לכן הם דורשים את הסכמתם של הפלגים הלוחמים. ועל המשתתפים בפעולות שמירת שלום לפעול בקפדנות במסגרת הנתונה. אם יאבדו הסכמה זו, הצבא ייאלץ לסגת. המשימה הרביעית, להפך, אינה דורשת הרמוניה. אם אבדה הסכמה בכל עת, אין צורך לחזור במשימה זו.
מינים
קבוצות המורכבות מתלויים קטנים של מתבוננים צבאיים או אזרחיים המופקדים על פיקוח על הפסקת האש, נסיגת חיילים או תנאים אחרים נקבעים בהסכם מקצועי, בדרך כלל לא חמושים, והם מונחים בעיקר לשמור ולדווח על המתרחש. לפיכך, אין להם את היכולת או המנדט להתערב אם מי מהצדדים יסרב להסכם. דוגמאות למשימות ניטור כוללות את UNAVEM II באנגולה בשנת 1991 ו- MINURSO במערב סהרה.
משימות בין-משימתיות, הידועות גם ככוחות שמירת שלום מסורתיות, הן תנאים גדולים יותר של כוחות חמושים קלים שנועדו לשמש כמאגר בין פלגים לוחמים לאחר הסכסוך. לפיכך, הם אזור בין שני צדדים ויכולים לפקח ולדווח על ציות לכל אחד מהם. אך אך ורק על פי הפרמטרים שנקבעו בהסכם הפסקת האש. דוגמאות לכך כוללות UNAVEM III באנגולה בשנת 1994 ו- MINUGUA בגואטמלה בשנת 1996.
משימות מרובות פנים מבוצעות על ידי אנשי צבא ומשטרה. בהם הם מנסים ליצור התנחלויות אמינות ומקיפות. הם לא רק פועלים כמשקיפים או ממלאים תפקיד בין-עמדתי, אלא גם משתתפים במשימות רב-גוניות, כמו פיקוח על בחירות, רפורמה במשטרה ובכוחות הביטחון, בניית מוסדות, פיתוח כלכלי ועוד ועוד. דוגמאות לכך כוללות UNTAG בנמיביה, ONUSAL באל סלבדור ואונומז במוזמביק.
משימות אכיפת שלום, שלא כמו הקודמות, אינן דורשות הסכמת הצדדים הלוחמים. מדובר בפעולות רב-גוניות בהן מעורבים אנשי אזרח וצבא כאחד. כוחות הלחימה הינם משמעותיים ומצוידים היטב בתקני שמירת שלום של האו"ם. הם מורשים להשתמש בכלי נשק לא רק להגנה עצמית. דוגמאות לכך כוללות ECOMOG ו- UNAMSIL במערב אפריקה ובסיירה לאון בשנת 1999, וכן פעולות נאט"ו בבוסניה - SAF ו- SFOR.
משימות האו"ם במהלך המלחמה הקרה ואחריה
בתקופה זו הצבא היה בעיקר בעל אופי בין-עמדתי. לפיכך נקראו פעולות כאלה שמירת שלום מסורתית. אזרחי האו"ם נפרסו לאחר הסכסוך הבין-עירוני כדי לשמש כמאגר בין פלגים לוחמים וכדי להבטיח עמידה בתנאי הסכם השלום. המשימות התבססו על הסכמה, ולרוב המשקיפים לא היו חמושים. כך היה במקרה של UNTSO במזרח התיכון ו- UNCIP בהודו ובפקיסטן. אחרים היו חמושים - למשל, UNEF-I, שנוצר במהלך משבר סואץ. הם הצליחו במידה רבה בתפקיד זה.
בעידן שלאחר המלחמה הקרה נקטו האו"ם גישה מגוונת ורב-פנים למען שמירת השלום. בשנת 1992, לאחר המלחמה הקרה, הכין המזכיר הכללי דאז, בוטרוס בוטרוס-ג'לי, דו"ח ובו פירוט מושגיו השאפתניים עבור האו"ם ומבצעי שמירת השלום בכלל. הדו"ח, שכותרתו "אג'נדה להסכמה", מתאר חבילה של צעדים רבים ומגוונים הקשורים זה לזה, שהוא מקווה שיוביל לשימוש יעיל של האו"ם בתפקידו בפוליטיקה הבינלאומית לאחר תום המלחמה הקרה. זה כלל שימוש בדיפלומטיה מונעת, אכיפת שלום, שמירת שלום, שמירה על הרמוניה ושיקום לאחר הסכסוך.
