האחריות לנשמות צעירות היא אחת הרצינות ביותר בחיי האדם. מה אמור להיות האני מאמין הפדגוגי של המחנך כדי שאפשר יהיה לסמוך עליו על אישיות מתפתחת? זכויות ילדים - במקום בית ספר
פורמליזם ומשמעת ברזל - התחיל לקחת בחשבון כבר בסוף המאות ה- XIX-XX. רק אז התחילה להעניק עדיפות לפיתוח וכל האינדיבידואליות היצירתית.
ערכים אוניברסליים
האני מאמין הפדגוגי של המחנך נוצר לא רק משכנועיו האישיים ותכונות האופי שלו. כמובן שהוא מבוסס על ערכים אוניברסליים: אהבה, תמיכה, כבוד הדדי, טהרת הנפש. עוד K.D. אושינסקי טען שהחינוך הוא הרבה יותר קשה מאשר העברת ידע, הכשרה. אחרי הכל, להשפיע על נפשו, על אמונותיו, על מצפונו של אדם אחר - צעיר - יש זכות מוסרית ויכול רק שרק עובד כל הזמן על עצמו, יש רמה גבוהה של השתקפות, שהוא עצמו טהור בלב. המכס והמסורת, המצב הפוליטי והמערכת הכלכלית עשויים להשתנות. אף על פי כן, הבסיס עליו נוצרת אמונה פדגוגית של המחנך הוא ערכים אנושיים נצחיים. כולל חוק התקשורת הידוע מזה שנים: התייחס לאחר - לילד - בדיוק כמו שהיית רוצה שיתייחסו אליך.
בתי ספר ומושגים שונים
פסיכולוגים
והמורים שמו בראש את שיטותיהם וגישתם לאותם עקרונות שהיו הכי קרובים אליהם. כיום המחנך יכול לבחור ממורשת פילוסופית ותיאורטית עשירה. העדפות, כמובן, ייקבעו על ידי השקפת עולמו, מחסן אישיותו. האני מאמין הפדגוגי של המחנך בבית הספר במונטסורי, למשל, מבוסס על המוצבים הבאים: לוקח בחשבון בתהליך הלמידה את המאפיינים המתפתחים של הילד, את יכולותיו, צרכיו ותחביביו. יש צורך בתמיכה בהתפתחות התינוק ולא בהיווצרותו בדמותו ובדמותו. עקרונות חשובים אחרים הם אינדיבידואציה של ההוראה; כבוד לאיש הקטן; הסתמכות על פעילות התלמיד עצמו. האני מאמין הפדגוגי של המחנך על פי המתודולוגיה של יאנוש קורצ'ק נושא מסרים כאלה. הרעיון שלו מבוסס על רעיון של חברת ילדים, המאורגנת ומנוהלת על ידי הילדים עצמם. טכניקה חינוכית דומה הוצעה על ידי אנטון מקרנקו. העדפה זו ויצירת האינדיבידואליות איננה ספונטנית, אלא מסודרת, מכוונת לטובת הכלל. יחד עם זאת, לתפיסות של מורים אלה יש בסיס משותף: כבוד לתלמידים, אמון הדדי בין התלמיד והמורה. אהבה לילדים צריכה להיות מודעת ולא כל כך תובענית כמו הגיונית. העיקר הוא דיאלוג, תקשורת בין המורה למחלקה. היכולת לשמוע ולהקשיב אינה ניתנת לכולם.
