תוצר פוטנציאלי הוא המוצר הפנימי של המדינה, שניתן לספק אותו בסכום המרבי תוך שימוש מלא במשאבים זמינים.
תנאי זה נקרא עבודה מלאה. יש מושג נוסף - התמ"ג האמיתי, להיווצרותו יצרנים מייצרים ומוכרים את הכמות הנחוצה של מוצרים למשך זמן מסוים ברמות מחיר שונות. בעת ניתוח אינדיקטורים מקרו-כלכליים, נהוג להבחין בתקופות ארוכות טווח וקצר. אם כן, ניתן לתאר את התנהגותם של גורמים כלכליים בטווח הארוך על ידי המודל הקלאסי. שוק חופשי ללא התערבות ממשלתית מבטיח אוטומטית שימוש במשאבים בייצור, מה שמוביל להשגת תוצר פוטנציאלי.
שווי התוצר הפוטנציאלי נקבע בהתאם לכמות הטכנולוגיות והמשאבים הזמינים, אולם יתכן שהוא אינו תלוי ברמת המחירים. זו הסיבה שעקומת האספקה המצטברת בעלת אופי לטווח הארוך היא אנכית.
התמ"ג הפוטנציאלי מציית לחוק הניטרליות של כסף. אז הכיוון האנכי של העקומה מציין את מידת הביטחון של התפוקה ברמה של תוצר כזה על ידי כוחות השוק והתחרות בטווח הרחוק. במקרה זה, לרמת המחירים יכולים להיות ערכים שונים ותלויים בכמות המזומנים במשק. והצד השני של חוק כלכלי זה הוא שכאשר יש פליטה כספית גבוהה, ניתן לעקוב אחר מחירים גבוהים, ובתכנון ארוך טווח, אספקת הכסף משפיעה הן על המחירים והן על היקף הייצור.
עם עלייה במספר המשאבים במשק, התפתחות ההתקדמות הטכנולוגית מתייחסת, ובהתאם, התוצר הפוטנציאלי עולה, והעקומה שלו בתרשים צריכה לעבור ימינה. אבל עם צמצום המשאבים או הרגרסיה הטכנית, הכל צריך לקרות להפך.
מספר לא מבוטל של כלכלנים סבורים שהתמ"ג (בפועל ופוטנציאלי) יכול לשקף תקופה ארוכת טווח במקרו כלכלה. יתר על כן, חריגות מהסוג הראשון של המוצר המקומי מהשני מבוטלות בהצלחה למדי על ידי השוק.
עם זאת, כלכלנים מודרניים הסיקו מסקנות לגבי קיומה של תקופה קצרה (רבע יכול לשמש דוגמא), שבה הגישה הקלאסית לניטרליות הכסף אינה יכולה לעבוד. במילים אחרות, כל שינוי בהיצע הכסף משפיע באופן משמעותי הן על רמת המחירים והן על התוצר הפוטנציאלי. בזכות הצהרה זו הופיע מושג חדש - תוצר מקוצר לטווח הקצר, שישקף את הדינמיקה שבה עקומת האספקה המצרפית כבר אינה אנכית, אלא אופקית.
עקומה כזו משקפת את האפשרות להגדיל את יכולתם של גורמים עסקיים לייצר תפוקה ברמת מחיר מסוימת. עובדה זו מאושרת כאשר קיים פיגור בולט בתוצר המקומי בפועל מהרמה הפוטנציאלית שלו. במילים אחרות, המשק המקומי אינו פועל במלוא עוצמתו.
