המאה העשרים היא מאה של גלובליזציה והתקדמות מדעית. המין האנושי כבש את החלל, אילף את אנרגיית האטום, חשף את הסודות הרבים של טבע האם. במקביל, המאה העשרים הביאה לנו מספר בעיות גלובליות - סביבתיות, דמוגרפיות, אנרגיות, סוציו-אקונומיות. במאמר זה נדבר בפירוט על אחד מהם. זה יהיה על הגורמים, ההיקף והפתרונות האפשריים לבעיית המזון.
בעיית הרעב: דמויות ועובדות
אוכלוסיית כדור הארץ גדלה בהתמדה. אבל משאבי טבע, אבוי, לא. אם בתחילת המאה שעברה כדור הארץ שלנו האכיל מיליארד וחצי בני אדם, כיום מספר זה צמח ל -7.5 מיליארד.
גידול מהיר כזה באוכלוסייה פשוט לא יכול היה להחמיר את בעיית המזון. למעשה הם התחילו לדבר על זה לפני מאה שנה. כך כתב המדען הברזילאי ז'וזה דה קסטרו, ביצירתו "הגיאוגרפיה של הרעב", שפורסמה בראשית המאה העשרים, שכמעט שני שליש מאוכלוסיית העולם נמצאים במצב של רעב מתמיד.
בימינו המצב השתפר משמעותית, אך הבעיה עצמה לא נעלמה. על פי דיווחי האו"ם, אחד מכל תשעה אנשים בעולם המודרני עדיין אינו מוזן. רוב האנשים שמתת תזונה ורעב (כ 85%) נמצאים במדינות מתפתחות. ראשית, אלה המדינות העניות ביותר של מרכז ודרום אפריקה, אמריקה הלטינית ודרום מזרח אסיה. לדוגמה, שליש מתושבי האיטי (המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי) אינם מקבלים את כמות הקלוריות היומית הדרושה.
בעיית המזון העולמית היא אחת הבעיות הגלובליות החשובות והחריפות ביותר בזמננו. זה מתבטא במחסור בנאלי במוצרי מזון הנגרם כתוצאה מהתפתחות לא מספקת של כוחות יצרניים, תנאי אקלים מזיקים, סכסוכים צבאיים או תהפוכות פוליטיות.
גאוגרפיה של רעב
בגיאוגרפיה החברתית יש דבר כזה "חגורת רעב". הוא משתרע משני צידי קו המשווה ומכסה את שטחי אפריקה הטרופית, מרכז אמריקה, דרום ודרום מזרח אסיה (באופן כללי - כ 40 מדינות בעולם).
המצב הקשה ביותר נצפה במדינות כמו צ'אד, סומליה, אוגנדה, מוזמביק, אתיופיה, מאלי והאיטי. כאן, מספר האנשים הרעבים והתת תזונה עולה על 40%. נכון לעכשיו, בעיית המזון חריפה למדי בתימן, סוריה, זימבבואה, אריתריאה, כמו גם במזרח אוקראינה.
יחד עם כמותית, יש לקחת בחשבון גם את האינדיקטורים האיכותיים לתזונה אנושית. אחרי הכל, תזונה לא תקינה או תת תזונה לא רק מקטינה את הביצועים, אלא גם מעוררת התפתחות של מספר מחלות מסוכנות. כך, על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי (WHO), כ- 40% מתושבי כדור הארץ שלנו חווים באופן קבוע מחסור בוויטמינים ומינרלים מסוימים.
הגורמים העיקריים לבעיית המזון
אז מה גורם לבעיית הרעב והתזונה? ישנן מספר סיבות אפשריות. נדגיש רק את הבסיסי שבהם:
- גידול מהיר באוכלוסייה.
- אי אחידות בהתפלגות אוכלוסיית כדור הארץ.
- הגדלת מידת העיור והתיעוש של שטחים.
- הפיגור החברתי-כלכלי של מדינות העולם.
- השפלת קרקעות, בפרט, זיהום קרקע על ידי חומרי הדברה, מתכות כבדות וחומרים מזיקים אחרים.
- ירידה בפריון של גידולי דגנים.
- שימוש לא הגיוני במשאבי הקרקע.
- צמצום אדמות היבשה.
- מחסור במים טריים וטהורים.
דרכים לפתור את בעיית המזון
בימינו מספר ארגונים בינלאומיים, ציבוריים ופרטיים, ועדות בין ממשלתיות ומוסדות מטפלים בבעיית הרעב. אליהם מצטרפים מבנים פיננסיים ומסחריים גלובליים, ובמיוחד IBRD (הבנק הבינלאומי לשיקום ופיתוח) ו- OPEC (ארגון מדינות יצוא נפט). הם מממנים פרויקטים רבים שמטרתם לפתח את המגזר האגרו-תעשייתי במדינות מתפתחות.
במקביל, מדענים מעורבים בהיבטים התיאורטיים של המשבר. ביכולתם הוא החיפוש אחר פתרונות אפשריים לבעיית המזון. בין אלה, כדאי להדגיש את הדברים הבאים:
- שינויים איכותיים ומבניים בתהליך ייצור המזון.
- מודרניזציה של החקלאות, היווצרות סקטור אגרו-תעשייתי הולך וגדל במדינות מפגרות.
- פיתוח פעיל של ביוטכנולוגיה.
- שיפור תשתיות מחוץ לערים גדולות - מיתוג אזורים כפריים.
- ביצוע רפורמות כלכליות במדינות מתפתחות בעולם, הגדלת כוח הקנייה של אוכלוסייתן.
- הצגת פרי ההתקדמות המדעית והטכנולוגית במגזר החקלאי במשק.
- פיתוח הון אנושי, מתן תנאים והזדמנויות לחינוך עניים.
מתן סיוע הומניטרי למדינות עניות ומתפתחות ממלא תפקיד בהפחתת השפעות משבר המזון.
תכנית המזון של האו"ם
בין המטרות העיקריות של האו"ם הוא הבטחת שלום וביטחון על פני כדור הארץ, וכן ביטול כל מיני איומים גלובליים. תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP), שנוסדה בשנת 1961, היא הארגון ההומניטרי הגדול ביותר בעולם. בכל שנה היא מספקת עזרה אמיתית לפחות ל -300 מיליון אנשים החיים ב -80 מדינות. כ 20 מיליון מהם ילדים.
המטרות העיקריות של המשימה הן להילחם ברעב ושיפור התזונה במדינות העולם השלישי. בכל שנה מחלק הארגון למעלה משנים עשר מיליארד חבילות מזון בשווי 0.31 דולר כל אחת. בכל יום כמאה מטוסים וכמעט חמשת אלפים משאיות מספקים מזון למי שהכי זקוק להם. כולל באזורים נידחים או סוערים במלחמה באפריקה ובאסיה.
