פילוסופיה חברתית היא אחד ההיבטים החשובים ביותר בידע פילוסופי. ידע זה מכוון להבנת התהליכים והתנאים של חיי אדם בחברה. בהיותו מרכיב בלתי נפרד מהפילוסופיה כולה, יש לו את כל התכונות האופייניות למדע זה. יחד עם זאת, האזור הנבדק ניחן בתכונות מסוימות המבדילות את נושאו ואת מושא הלימוד שלו.
הפילוסופיה החברתית, הפועלת כתחום ספציפי, עוסקת בחקר האוניברסלי והמכלול. עם זאת, רצון זה בא לידי ביטוי רק במסגרת חקר החברה האנושית. יחד עם זאת, יש לזכור כי הפילוסופיה החברתית נוגעת גם בחוקי חוקי הקיום האוניברסלי, המתבטאים באופן די מוזר בחייהם של אנשים, ובחוקי ההתפתחות הספציפיים שנעדרים, למשל, בתחומים אחרים.
בהיותו מדע, תחום ידע זה מפתח קטגוריות משלו (מושגים כלליים). בעזרת השימוש בהם, הפילוסופיה החברתית בוחנת את מהות האנושות בחברה בכל שלבי התפתחותה והתפתחותה. הצורות המופשטות ביותר של היגיון הביטוי של הפרקטיקה החברתית כוללות קטגוריות כמו "תודעה ציבורית", "גישה", "להיות", "תרבות", "פעילות" וכן הלאה. בקטגוריות אלה משתקפת תנועת המחשבה לידיעה נאותה של המציאות החברתית, וכן מתפתחות התכונות האוניברסליות של פעילויות אנושיות שונות. בזכות מושגים אלו ניתן לזהות ולנסח חוקים ועקרונות שיש להם ערך מסוים לכל תחום בחיים, ולקבל ידע מבוסס-ראיות ואובייקטיבי אודות פעילות אנושית. קטגוריות של מדעים אחרים בעלי חשיבות חברתית רושמות רק היבטים מסוימים, נפרדים ומאפיינים של מציאות חברתית, בעוד שמושגי הפילוסופיה החברתית הם במובנים מסוימים שלבים של הכרה של תהליכים בכלל. בעניין זה, תפקידו של האחרון הוא המשמעותי ביותר.
הבעיות של הפילוסופיה החברתית מורכבות בעיקר בהשגת אמת אובייקטיבית, השגת ידע הולם ואפשרויות יישומה והמשך פיתוחו. במקביל, המשמעת משקפת התפתחות ותפקוד בצורה מופשטת מאוד. ובמובן זה, הפילוסופיה החברתית מאופיינת ברצון מכוון להחריג את הקונקרטיות ההיסטורית, שכן ידיעת המציאות היא בעלת חשיבות אמיתית למשמעת במדע, ומשקפת אותה במידה כזו או אחרת נכונה, אשר בתורה, אושרה שוב ושוב על ידי המציאות עצמה.
המשמעת המדוברת היא תורת הנתונה להתפתחות מתמדת. זה נובע בעיקר מהעובדה שיש ניתוח רציף של התהליכים והתופעות של החברה. בזכות זה נשמר נושא המשמעת. יחד עם זאת, בפילוסופיה החברתית מתקיים דיון מתמיד בנושא זה, כך נראה, סוגיות; הלמידה מאופיינת בהיעדר פתרונות שניתנים אחת ולתמיד. יש לומר כי אותם מושגים שבעזרתם מוגבל תחום מחקר מסוים הם שיטה לזיהוי יחסי נושא-אובייקט ספציפיים הנמצאים תמיד בחיים הציבוריים. גישה זו עוברת שינויים מתמידים: היסטורי, מרחבי, זמני. בהקשר זה, כל הזמן צריך למצוא פתרונות חדשים לסוגיות שונות: מה סובייקטיבי, מה אובייקטיבי, מה אמיתי ומה לא מציאותי. במובן זה, לא נפתרת שאלה אחת ואותה באותה דרך חדשה, אך השאלות מוצגות בדרך חדשה בכל פעם, ולכן החיפוש אחר תשובות חדשות מתחיל.
