אין צורך להסביר שכל אחד מהאנשים החיים כיום נתקל בדרך זו או אחרת וממשיך להיתקל בצורות שונות של ממשל פוליטי. זה נכון במיוחד עבור אלה שבשל פעילותם המקצועית, עליהם לעבוד עם פוליטיקאים או שהם עצמם פוליטיקאים. אך לעיתים אנשים נוטים שלא להבין את מהות התופעה איתם הם מתמודדים מדי יום. זה בדיוק מה שקורה עם תופעת הממשל הפוליטי. כולם יודעים שזה קיים, אך לא רבים יודעים כיצד הוא מתבצע.
הגדרה וניתוח מושגים
כדאי להתחיל עם הברור ביותר, כלומר המשמעות והמשמעות של המילים המרכיבות את המונח "ממשל פוליטי". אז מהי פוליטיקה ומהי ממשל? האם זה ברור? יתכן שלא כל כך.
פוליטיקה - מה זה?
פוליטיקה היא מערכת של מושגים, הכוללים את עבודתם של ארגונים שקובעים את תחומי הפעילות העיקריים של הממשלה, ועבודתם של ארגונים המיישמים באופן ישיר את התוכנית שפותחה. פוליטיקה מקדישה זמן גם לכל התופעות והמקרים של החברה, שקשורים איכשהו לעבודתם של מנהלי המדינה. לא יהיה זה נכון לציין כי חקר הפוליטיקה הוא מדע מדעי המדינה.
ניהול: מי, למה ואיך
מה עם ההנהלה? המונח עצמו קשור לפוליטיקה, לפעמים הם אפילו יכולים להיחשב להחלפה. אבל לא תמיד, אחרי הכל, ממשל פוליטי הוא רק אחד הזנים של הממשל. במובן הרחב יותר, שליטה יכולה להיחשב כל מה שקשור להשפעה המודעת של הנבדק על האובייקט עם הרצון להשיג מטרה מוגדרת היטב. ניהול הוא ממש בכל מקום. לדוגמא, ניהול ארגון פוליטי. אבל בכלכלה, משפטים ואפילו תרבות יש גם ממשל. אז במה הממשל הפוליטי כל כך שונה מכולם?
ובכן, בתור התחלה, למכון המדינה יש מונופול על השימוש בכוח. זה באמת חשוב בזמננו, מכיוון שרוב העבירות זהות בדיוק בניסיונות של אנשים להשתמש בזכות זו, שאינה שייכת להם בשום דרך.
אין גם ואין ספק כי ממשל מסוג זה קשור לחלוטין ליחסי העם עם הרשויות. הם יכולים להתעורר אך ורק בתנאי קיומם של כל מוסד פוליטי ואנשים הנשלטים על ידו. יש נקודת מבט נוספת. חסידיו טוענים כי משימת הניהול הפוליטי היא ליצור ארגון עם יעדיו ותוכניותיו. השקפותיהם בפוליטיקה יהיו זהות יחסית, מה שיאפשר להם להשיג תוצאות נראות לעין בזירה הפוליטית הבינלאומית.
אז הנה. ניהול פוליטי במובן רחב יותר הוא פשוט סוג של שליטה בחברה בתנאי קיומם של יחסים סוציו-פוליטיים.
במובנים רבים, הנחות אלה מאפשרות לממש באופן מלא היבט כה חשוב כמו העובדה שהניהול כולל לעיתים תחומים אחרים בחיים הציבוריים, למשל כלכלה, משפט ותרבות.
רכיבים
קל להניח שאחד המרכיבים העיקריים בממשל פוליטי הוא נוכחות של כל מוסד פוליטי, מפלגה או מנהיג פוליטי. אבל גם אי אפשר להסתדר בלי שום חפץ שעליו הנושא ינהל מניפולציות שונות.
אבל איך בדיוק הם מתקשרים זה עם זה? איך נוצר קשר?
כאן נכנסים לפעולה ערוצי הבקרה השונים. אלה כוללים פרסום חוקים, נאומי שרים ונשיאים בטלוויזיה וכן הלאה. זה בזכות פרסום כזה שרשויות מקיימות קשר בין המדינה לאנשיה.
אך כיצד בדיוק מוסדרים ערוצי התקשורת הללו? אכן, בעניין זה, פשוט אין אפשרות לעזוב את הכל ללא פיקוח קפדני ביותר. ובהבנה זו, הוכנסו בקרות. הם כוללים דרכים שונות להחלפה ולהעברת מידע, כמו גם דרכים להטמעה והבנתם.
מכל זה ניתן להסיק כי בניהול פוליטי אנשים אינם פוגעים בהחלפת נושא השליטה בחפץ, ולהיפך. זהו נוהג נפוץ, והוא כבר לא מפתיע אף אחד. במדינה דמוקרטית ניתן אפילו למנות אותה כאחת הביטויים של מערכת הבדיקות והאיזונים. הדוגמא הברורה ביותר היא מערכת היחסים בין אזרחים למדינה במדינה בה הדמוקרטיה שולטת. אנשים, בהיותם מקור הכוח, בוחרים את הפרלמנט ואת הנשיא, והם כבר מנהלים אנשים לפי שיקול דעתם ובהתאם לחוקים החלים. דוגמא נוספת היא היחסים התלויים זה בזה בין רשויות ציבוריות שונות.
אך יחד עם זאת, אסור לפספס את העובדה שבתנאי ניהול פוליטי של החברה אי אפשר להסתדר בלי מאבק פוליטי, אשר ברוב המקרים מאופיין באכזריות בלתי מוסברת. ברור שלאזרחים מן השורה אין הרבה שימוש בזה, אלא אם כן המפסיד הוא האדם שניצל את הכוח שהוענק לו, אך זה קורה רק בחמישים אחוז מהמקרים. או אפילו פחות.
עם זאת, כאמור, לא רק נציגי הרשויות הציבוריות, אלא גם האנשים עצמם יכולים להשפיע על הפוליטיקה. ישנן מספר דרכים. הם מחולקים להשפעות ישירות ועקיפות. במקרה הראשון, אדם משתתף בעצרות והפגנות שונות, מגיב באלימות לאירועים ציבוריים שונים, משתתף בפעילותן של מפלגות פוליטיות, כותב מכתבים ופונה לדמויות פוליטיות, נפגש עימם והופך להיות אותו עצמו. ובמקרה השני, אנשים פשוט הולכים לקלפיות ומעבירים את האחריות לנבחרים.
הבדלים
אולי ההבדל הראשון והחשוב ביותר בין ממשל פוליטי ממלכתי לבין זה פוליטי צודק הוא העובדה שהראשון במושגים הוא הרבה יותר רחב מהשני במשמעותו. אתה יכול אפילו לדמיין את מערכת היחסים שלהם בצורה כזו שהמנהל הציבורי עצמו הוא מקרה מיוחד של הפוליטי.
השנייה מההבדלים היא שהמינהל הציבורי עובר ממדינה לאנשים. ועם ניהול פוליטי המצב שונה לחלוטין. זה עובר מהעם לחברה אזרחית, וממנה למדינה.
העובדה הברורה ביותר של הקיים
במקרים נדירים ניתן לכנות את סוגיית הכוח והממשל הפוליטי בקלות. במדינות בהן החברה האזרחית מפותחת מאוד, לשלטון המדינה אין ולא יכול להיות מונופול על הממשל. הסיבה לכך היא שהחברה האזרחית יוצרת מפלגות ותנועות פוליטיות שונות, חוגים, קבוצות ומבנים והם, בתורם, משפיעים על מנהלי המדינה. בהתאם לכך, במדינות בהן החברה האזרחית אינה מפותחת, אין רק סוג אחד של ממשל - מדינה.
המערכת
זה מאפיין שמערכת הניהול הפוליטית מחולקת למספר קטגוריות. באופן כללי ניתן לתאר את כולם כמשטרים פוליטיים, אך בינם לבין עצמם הם גם מחולקים לגורמים נפרדים. והעקרונות שבאמצעותם מתבצעת המחיצה מגוונים למדי. לדוגמה, מדענים פוליטיים בדרך כלל פונים לחלוקה בעיקר על בסיס הדרך שבה מתקבלות החלטות בסדר גודל לאומי. במקרה זה, מובחנים משטרים סמכותיים ודמוקרטיים.
אם אנשים מעוניינים בגבולות בהם יש למדינה זכות להתערב בחיי החברה, אפשר לקרוא לאחד ממשטרים כאלה ליברלים וטוטליטריים.
איך בדיוק המדינה דואגת לאזרחיה, והאם בכלל אכפת לה? כדי לענות על שאלה זו, יש לברר לאילו חוקים חברתיים-כלכליים המדינה שמה דבקה ביחסיה עם אזרחים. כלומר, כדי לגלות האם ניהול חברתי-פוליטי מתבצע במדינה זו או לא.
אם הכלכלה נשלטת באופן מלא על ידי המדינה, והסוג היחיד הקיים של רכוש הוא מדינה, אז נוכל לומר בבטחה כי למדינה יש משטר חלוקה טוטליטרי. היא מאופיינת בכלכלת פיקוד מתוכננת ושלילת מיזם ורכוש פרטי באופן כללי.
במקרה שהממשל המדיני הממלכתי מפעיל את השליטה במדינה רק במצבים חריגים ומוגדרים בקפדנות, ניתן לתאר את המשטר בבטחה כליברל-דמוקרטי. הוא מאופיין בעיקר בסחר חופשי, בשליטת הרכוש הפרטי, פיתוח יזמות ותחרות.
אם נשאלת השאלה כיצד הממשלה מתייחסת למתרחש במדינה בנקודת זמן מסוימת, ניתן ללא ספק לבטל משטרים שמרניים, רפורמיסטיים, פרוגרסיביים ותגובתיים. מדינות שמרניות מגדילות מסורות ושואפות לא לעקוב אחר חוקים קבועים. רפורמים, להפך, רוצים לשנות את המשטר הקיים. מצב זה מאופיין בחידושים. המשטר הפרוגרסיבי מאופיין בהתפתחות רב-צדדית של כל חיי החברה. אך המשטר התגובתי מבקש, כביכול, "לחזור לעבר". במקרה של מדיניות ריאקציונית במדינה, הממשלה מכוונת את כל המאמצים לבטל חידושים ולעשות הכל כפי שהיה לפני כן.
רשויות
גופי שלטון פוליטיים הם ארגונים מחוקקים אשר מוקנים להם כוח וכל הזכויות והחובות הנלווים אליו. הם מחולקים לפדרליים, אזוריים, מקומיים, מרכזיים, כמו גם גבוהים ונמוכים. מספר הגופים השלטוניים הפוליטיים מוסדר באופן בלעדי על ידי המעשים המשפטיים הגבוהים ביותר. במדינות שונות עשויות להיות מספרים שונים של גופי שלטון, וזה לא מפתיע, מכיוון שבשום מקרה לא מספרם משפיע על האיכות.
המינהל הצבאי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית
חשוב גם לא לשכוח שהמדינה שולטת לא רק בחיי החברה. הם נדרשים להגן על האינטרסים של אזרחים. הן בתוך המדינה ומחוצה לה. מה מאפשר להם לעשות זאת? כמובן, נוכחות של צבא. וזה חייב להיות מבוקר, כי ללא שליטה, כוח כזה יכול בקלות להפוך לבעיה.
אם מדברים על הפדרציה הרוסית, אי אפשר שלא לציין את התפקיד שמילאו הכוחות המזוינים בה. אבל, כפי שהתברר, האזרחים חדלו לתפוס את הצבא והצי כמשהו, אל תפחדו מהמילה, נהדר. לכן הקים ולדימיר ולדימירוביץ 'פוטין את המינהל הצבאי-פוליטי הראשי. זה קרה בסוף יולי 2018, אם כי היו דיבורים על הצורך בסוכנות כזו מאז פברואר אותה שנה. אם אנו מסתכלים על הנאמר בגזירת נשיא הפדרציה הרוסית, על ההנהלה הצבאית-פוליטית של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית לארגן עבודה בצבא המזוין. זו משימה חשובה מאין כמוה. הם הם אלו שצריכים ליידע את האזרחים על מה שהצבא עושה, ולחזק את הכבוד הציבורי לכוחות המזוינים. צריך לשלוט במצבי הרוח הפטריוטיות בדיוק על ידם. בפגישה האחרונה אמר ראש המחלקה הצבאית כי אחד העדיפויות העיקריות בארגון שלהם הוא להפסיק את זיוף ההיסטוריה.
המינהל הצבאי הראשי של הכוחות המזוינים ירש את החוויה של ארגון סובייטי מסוג דומה, אך עם זאת הושלמו מספר טרנספורמציות. לדוגמה, לפני שארגון זה והמפלגה המובילה היו כמעט בלתי נפרדים זה מזה. עכשיו זה כמובן לא יכול להיות. גם ראשי המינהל הצבאי-פוליטי הראשי של הכוחות המזוינים שואפים להבטיח שעובדיהם לא יתמסרו לחלוטין לעניינים צבאיים. בהתחשב בכך שכולנו חיים בעולם המודרני, חשוב שיהיו להם כישורי קשר עם נציגי מוסדות שונים בחברה.
אחד המאפיינים העיקריים של ארגון זה נחשב גם לעובדה שעובדי המינהל הצבאי-פוליטי הראשי של הכוחות המזוינים אינם יכולים להשתתף בשום תנועה פוליטית.
