כל כלכלה זקוקה לביטוח בצורה של מרווח ביטחון. מרווח ביטחון שכזה כולל את קרן הייצוב של רוסיה, שהפכה להמשך תקציב הפיתוח שהוקם בשנת 1998 והוקמה לבסוף בשנת 2004.
הסעיף העיקרי בהכנסות מתקציב המדינה כיום הוא ייצוא מקורות אנרגיה, מה שמציב את הכלכלה הרוסית בתלות משמעותית במחירי הנפט העולמיים. מקור ההכנסה הרוסית העיקרית אינו נצחי, מה שאומר שהוא עובד במרווח הזמן. בנוסף, מרבית הכלכלות מפתחות תוכניות לשימור אנרגיה. ורוסיה צריכה להפחית את התלות שלה בקפיצות המחירים הכלליות במשאבי האנרגיה.
רעיון פיתוח התקציב (1998) התבסס על הצורך במדינה לממן את המתקנים הגדולים והמשמעותיים במדינה, שעלולים להפוך לסוג של "קטר" עם תחילת המשבר.
ההיצע החדש של קרנות הייצוב היה בהפך ההפך מ"תקציב פיתוח ". בתחילה זה היה אמור ליצור עתודות ביטוח למימון התקציב במקרה של ירידת מחירים של זהב שחור (נפט), מה שיאפשר את השליטה על האינפלציה האפשרית, מכיוון שעודף הרווחים תוכננו להיות מושקעים בנכסים זרים גדולים. בנוסף, קרן הייצוב של הפדרציה הרוסית תפתור את בעיות המימון במערכת הפנסיות הממלכתיות. כמעט כולם תמכו ברעיון הקמת קרן: התרגול של תפקודן של קרנות כאלה במדינות אחרות כבר הספיק להוכיח את ערכו.
מאז 1 בפברואר 2008 חולקה קרן הייצוב שנוצרה ל: קרן המילואים (כ -3.7 מיליארד רובל) והרווחה (הרווחה הלאומית (כ -783 מיליארד רובל). הרווח הכולל, קשור לתוצר, צמח בכ -1% בשנה) ומאז 2010 הוא נקבע בסביבות 3.7%.
השליטה והניהול של כספי הקרן נעוץ על ידי משרד האוצר של הפדרציה הרוסית. נוהל הניהול נקבע על ידי ממשלת המדינה. חלק מרשות הניהול ניתן לבנק המרכזי ברוסיה (כפי שהוסכם עם ממשלת הפדרציה הרוסית).
קרן הייצוב, על פי ייעודה המיועד, יכולה להיות ממוקמת בחלקה בהתחייבויות חוב של מדינות אחרות, שרשימתן מאושרת על ידי ממשלת רוסיה. ניהול הכספים יכול להתבצע בכמה כיוונים, בנפרד ובמקביל. ההוראות העיקריות:
- רכישת חובות חוב של מדינות אחרות;
- רכישת מטבע חוץ של מדינות אחרות (עם מיקום זה בחשבונות, עם תשלום ריבית).
נראה כי הקמת קרן היא עסק רווחי ורווחי באופן חד משמעי, עם רווחים אדירים ומהירים. אז מדוע מנגנון הניהול של קרן זו מעורר תשומת לב כה רבה לא רק של סוציולוגים, עורכי דין, בעלי ממון, כלכלנים ומדענים פוליטיים, אלא גם של הציבור הרחב בכללותו? התשובה נעוצה בהבדלים המשמעותיים בין התיאוריה המוצגת לבין תרגול התפקוד. אין ספק, מיצובה החיובי של הקרן מחד וגורמים שליליים מאידך, בפרט:
- בעיות ארגוניות;
- כדאיות ספק מבחינה כלכלית;
- חוסר יעילות בתמיכה משפטית;
- אי שביעות רצון של נישומים;
- מתח פסיכולוגי-רגשי של החברה כולה.
הנושא רלוונטי וכבר צבר אופי בפריסה ארצית. לפני ארבע שנים ערך המרכז לחקר חוות דעת הקהל הכללית-רוסית (מרכז לחקר דעת הקהל) סקר, אשר גילה כי 90% מהרוסים תומכים ב"שימור מחדש "של קרן הייצוב, 5% מהיתר סבורים כי אין להוציא את הקרן, כ -5% ספקים כי פעולות כאלה נחוצות. מבין 90% מהנשאלים, 32% מציעים לתת כסף לפיתוח שירותי בריאות, 28% - לגידול בפנסיות, 26% - להגדלת שכרם של עובדי המדינה, 19% - לחינוך, 3% - לתשלומים חברתיים (ליתומים, אנשים עם מוגבלות).
מצב הרוח של האזרחים מובן. כאן אי אפשר לחלוק על קביעתו הפופוליסטית והנוגעת של ש 'גלזייב: "מדיניות הממשלה אינה מוסרית ואבסורדית. עם משכורת קבצנית, עם מימון אסון של שירותי בריאות וחינוך, עם השחיתות של מערכת אכיפת החוק, שחיתות, הקפאת מאות מיליארדי רובל איננה מקובלת."
תזרימי המזומנים של הקרנות כיום נותרים בגדר חותמים רבים. אי אפשר לאזרח פשוט ברוסיה לאתר לאן, לפי הוראותיו קרנות התקציב עוברות, מכיוון שהמידע אינו זמין.
