תוך התבססות והתקרבות מתמדת, המין האנושי יצר ארגונים על-לאומיים. במשך זמן רב היו אלה רק גושים אזוריים, אך במאה העשרים הופיעו ארגונים צבאיים ושלום עולמיים. תחילה היה זה חבר הלאומים, ואז ארגון האו"ם, אשר הסדיר איכשהו את התהליכים העולמיים במשך כמה עשורים. עם זאת, אירועי השנים האחרונות מראים כי רפורמות באו"ם נדרשות בבירור. עליהם נדבר היום במסגרת המאמר שלנו.
אתגרי האו"ם
ניתן לחלק את כל הבעיות המודרניות עליהן "מחליק האו"ם" לשתי קבוצות:
- עמדה לא יציבה ולא וודאית של הארגון בעולם;
- המבנה הניהולי של האו"ם עצמו.
המצב מסובך מהעובדה שהארגון נוצר במסגרת המלחמה המתמשכת, כאשר התהוותה של עולם דו קוטבי עם שתי מעצמות, ורוב העולם היה בעמדת המושבות.
מאז עברו יותר משבעה עשורים, ומעולם האו"ם מעולם לא עשה רפורמה ברצינות. נכון לעכשיו, אתה יכול לספור, ללא היסוס, עם תריסר בעיות שהופכות את הארגון הזה לבלתי יעיל לחלוטין. בהתחשב בעמדה וכוחו של האו"ם בעולם, זה פשוט לא מקובל. בעיות שהצטברו במשך עשרות שנים, אך פוליטיקאים זהירים עדיין לא העזו לבצע טרנספורמציות רציניות, כשהם מתמצים ברפורמות קטנות, מחשש להפיל את המצב הקיים. זה היה עד שהופיע נשיא אמריקה התמהוני ד. טראמפ, שלא חשש לומר על הצורך ברפורמה. מה מהות הרפורמה באו"ם של המנהיג האמריקני שהחליט לבצע שינויים קיצוניים בארגון זה?
התאמות למבנה התקנות של האו"ם
העשורים הראשונים לקיומו של האו"ם היו קשורים לאירועי המלחמה הקרה ויריבות מעצמות על תחומי השפעתם. ואז זה היה, למעשה, בכלל לא לפני הרפורמות באו"ם. שני הצדדים רצו להשתמש בהשפעתם בארגון אך ורק לטובתם ולתמוך בבעלות ברית צבאיות.
כמובן שבתנאים כאלה לא יכול להיות מקום לשינוי רציני. בין הרפורמות הנדירות יש צורך לבדל את הגידול במספר חברי מועצת הביטחון מ -11 ל -15. מהלך זה נגרם כתוצאה מגידול במספר המדינות החברות באו"ם מ- 51 בשנת 1945 ל- 113 בשנת 1963 והצורך לספק למדינות המתפתחות הזכות להשתתף בפעילות מועצת הביטחון.
בסוף העימות, בשנות התשעים של המאה שעברה מספר ההחלטות המיושמות גדל, נוכחות האו"ם בעולם התחזקה. מועצת הביטחון רוכשת בהדרגה תפקידים מסוימים של ממשלה על-לאומית (הקמת ממשלות לסירוגין, הטלת סנקציות וכו '). אז התפתחות האירועים נמשכה עד סתיו 2017. כאשר החלה הרפורמה באו"ם, ארצות הברית החלה לשנות באופן קיצוני את המצב החיצוני והפנימי של ארגון זה.
ההופעה של טראמפ
הנשיא האמריקני פנה לראשונה לעולם בסוגיה זו מהספסל של האו"ם בסתיו 2017 וציין את החשיבות של שינוי ארגון זה.
טראמפ קונן כי האו"ם לא יכול לעבוד ביעילות בגלל ממשל לא תקין ויכול האומנות של הביורוקרטיה. הוא ציין כי מתחילת המאה מימון האו"ם הכפיל את עצמו יותר ממכפיל, אך ביצועי הארגון נותרו נמוכים. נשיא ארה"ב הציע לשנות את האו"ם על ידי תמיכה בהצהרה של עשר נקודות בישיבה הבאה. איש לא ידע את תוכן המסמך.
רחוק יותר
מאז אותה תקופה, אירועים רבים החלו להסתובב בתחום הרפורמה של האו"ם טראמפ. נקודות התמורה שלו התייחסו לאנשים רבים מדי. יש לציין כי טראמפ הצהיר שוב ושוב על חסרונות האו"ם, ומצביע על כך שארה"ב תורמת את הסכום הגדול ביותר לתקציבה. הוא חשב שזה לא בסדר שאמריקה מוציאה מדי שנה כעשרה מיליארד דולר על פעילויות האו"ם - כסף מעבר להשקעה של שאר הארגון.
הצהרת טראמפ
הכרזה משותפת כוללת 10 נקודות רפורמה באו"ם. בתוכה, ארצות הברית מציעה רפורמות במערכת האו"ם לשיפור הפעילות בכל התחומים. אפשר לעשות זאת, לדברי טראמפ, על ידי צמצום מספר העובדים בארגון.
המשלחת האמריקאית כתבה ושלחה מסמך זה לצוות של כל המשימות של מדינות החברות באו"ם לפני הישיבות הראשונות בספטמבר 2017. כולם הכירו את הנקודות מראש.
כספים
יש לזכור כי פרויקט טראמפ מכוון בעיקר לתחום הפיננסי של הארגון העולמי. החלק העיקרי של סעיפי ההצהרה המוצעת על שינוי האו"ם במידה מסוימת קשור לתחום הכסף. לדוגמא, המסמך מכיל דיונים על חשיבות חיזוק השליטה על הפרדת הכספים שקיבלה האו"ם, הגברת השקיפות של ההוצאות הכספיות, צמצום הכפילות או עודפי המנדטים של סוכנויות מובילות באו"ם. בהצהרת טראמפ של האו"ם על הרפורמה יש גם סעיף הקובע כי כל המדינות בארגון נושאות באחריות מלאה למצבם הכלכלי שלהן.
מדיניות ארה"ב
המדיניות הפעילה של טראמפ הביאה לחלוקת העולם למתנגדים ותומכים בהפיכותיו. לדברי נשיא ארה"ב, 10 נקודות רפורמה באו"ם מתלבשות ומושפעות מגורמים רציניים. ראשית, המדינות, כחברות קבועות במועצת הביטחון, אינן רוצות לאבד את עמדתן המיוחסות ואת ההצבעה המכריעה שלה. שנית, הכוח הקיים של ארצות הברית בכל התחומים הוא כה גדול, עד שאפילו ללא הרשאות רשמיות, הם יכולים לשלוט במנהיגים של חלק משמעותי ממדינות השכבה השנייה ובאופן דומה לבסס את היתרון הדרוש לאינטרסים שלהם.
שלישית, בשנים האחרונות קיימת נטייה לארצות הברית לאבד את מעמדה הדומיננטי בעולם. השליטה הכלכלית, הכספית והפוליטית שלהם על בעלות ברית ולוויינים הולכת ופוחתת עם השנים. סין עושה יותר ויותר את ההובלה. אחריו מגיעים מספר כלכלות גדולות רגילות (כולל המדינות החברות ב- BRICS). בעתיד, האפשרות להיווצרות הסכנה להוצאת כוח-על מוחלש היא ברורה. גורמים אלה ואחרים, שהם מאוד שנוי במחלוקת ורב-שכבתיים, הופכים את עמדת ארה"ב למעורפלת ומעוררת, ומשנה מהותית את מהות הרפורמה באו"ם. באופן כללי, עדיין אין בהירות בנושא זה.
תומכי טרנספורמציה
המדינות שחתמו על הצהרת הרפורמה של האו"ם התבררו מייד כ -130.
שבוע לאחר מכן, 142 מדינות מתוך יותר מ -190 הסכימו לאשר את המסמך האמריקני הזה על הפיכת הארגון במהלך עבודתו של האו"ם. הם אף פרסמו הצהרה למזכ"ל האו"ם אנתוני גוטריש בדרישה ליישום דחוף של תוכן הצהרת טראמפ. תמיכה חזקה כזאת, אפשר אפילו לומר, תמיכה מפגינה בעמדת ארה"ב היא העדות המועטה ביותר לכך שהם רואים את עצמם בתפקיד הלוויינים של מעצמת העל הזו. פשוט מדי מדינות הצטברו, לא מרוצות מעמדן באו"ם.
אילו מדינות חתמו על הצהרת הרפורמה של האו"ם? באופן יחסי, כעת אנו יכולים להבחין במספר קבוצות של מדינות הדורשות שינוי בעמדתן:
- מדינות חזקות כלכלית ופוליטית הממלאות תפקיד גדול במרחב האזורי והעולמי, אך יש להן תפקיד צנוע באופן לא פרופורציונאלי באו"ם (בעיקר גרמניה ויפן);
- מדינות שהיו מושבות או מושבות למחצה בשנת 1944, אך כבר בתחילת המאה העשרים ואחת כבר מילאו תפקיד גבוה מדי בעולם (הודו, מספר מדינות אמריקה הלטינית וכו ');
- לבסוף, הצמיחה הכלכלית הכוללת אפשרה למדינות אחרות לפנות לאחרים, ואם לא לדרוש לעצמן מקום מיוחד, אז לפחות לנציג שלהן.
ארה"ב עמדה בדרישות המדינות הללו כדי להגדיל את מספר תומכיה ובמקביל להפחית את הנטל הכספי שלה.
מתנגדים
היו פחות פחות מדינות שהתנגדו למהות הרפורמה באו"ם או קיבלו עמדה ניטרלית. ראשית, מדובר במתנגדים פוליטיים גלובליים, חוששים מאובדן השפעתם (RF, PRC), "מדינות סוררות" כמו דב"ק, ונצואלה וכו ', מתנגדים רגילים ליסודות הרפורמות הבאות. מכיוון שהיו פחות משליש מהם, הדבר קובע מראש את חולשת המשרה. לעומת זאת, בקרב מתנגדי הרפורמות ישנם שלושה חברי קבע במועצת הביטחון (60%), ואכן העובדה שכמעט אחד מכל שלושה מנוגד לרפורמות של טראמפ מצביעה על הצורך לוויתורים תוך שמירה על העמדה הבסיסית.
אם כי מספר מקורות דיווחו על "תככים אפשריים" של טרנספורמציה. האם מדינתנו תמשיך להיות חברה קבועה בגוף חשוב כל כך כמו מועצת הביטחון של האו"ם, הבעלים של הווטו בה? מוקדם יותר, פוליטיקאים בולטים רבים הציעו לשלול ממנה את עמדתה, נציגים מאוקראינה היו פעילים במיוחד. אכן, לא נערכה כל הצבעה לשמירה על חברותה של רוסיה במועצת הביטחון. אך ככל הנראה, כל זה ישמש לרפורמות שלאחר מכן.
התקדמות הרפורמה
כמובן שהמדינות שחתמו על רפורמת האו"ם ומתנגדיה התנהגו אחרת. עם זאת, התברר יותר ויותר כי יש צורך ברפורמות, והאו"ם (האו"ם), למעשה, נשען על יסודות הזרים לאידיאל, וזמנו הגיע לשנות את עקרונותיו. בינתיים מפלגות בעלות שם, כולל ארצות הברית, מציגות כל מיני הצעות. במהלך הישיבות והדיונים בנושא זה מתקיימים דיונים פעילים.
ברור שבתהליך הדיון מתרחשת לא רק התגבשות העמדות, אלא גם התקרבותם. עכשיו רוסיה כבר הסכימה עם הרפורמות, והתבססה רק על עקרונות השינוי ועל פרטיהם. בתורו, ארה"ב מרככת את עמדתה. אכן, ברור לכל פוליטיקאים נבונים (מקיין וקלימקין שברור שאינם ביניהם) כי התמורות בארגונים אפשריות רק על בסיס פשרה.
לפיכך, כיום, משתתפי המפתח בפוליטיקה העולמית, תוך כדי בחינת המצב, שוקלים איזו עמדה מועילה להם ביותר בטווח הקצר (היום) והפרספקטיבה לטווח הארוך (לעתיד) וכמה לעומק יש להמשיך ברפורמות של האו"ם.
סיכויים
מומחים מאמינים כי במהלך הרפורמות הללו, החושפות את הצהרת הרפורמה באו"ם ואת האירועים שלאחר מכן, ייושמו עקרונות הארגון הבאים:
- חיסול מעגל חסוי של מדינות מנצחות בעקבות תוצאות מלחמת העולם השנייה.
- חיסול הווטו המלא (אי אפשר לומר שמדובר בצעד חיובי, אך עדיין).
- שוויון זכויות של כל המדינות החברות (על בסיס המושג "מדינה אחת - קול אחד" או לפחות חלוקת הזכויות פרופורציונלית למספר האנשים או עם מקדם ספציפי אחר שמציג קבוצת אזרחים הממוקמת למעשה מאחורי הנציגות).
- אישור ההחלטות העיקריות רק על ידי האסיפה הכללית של האו"ם.
- יש לאמץ כמה מההחלטות החשובות ביותר (על שימוש בכוח מזוין, סנקציות מדיניות חוץ וכלכליות וכו ') במשותף (ההצבעה של מדינה אחת בלבד "נגד" יכולה להיות מכרעת).
- יש לאסור אירועים בסוגיות החשובות ביותר שהוזכרו לעיל (שימוש בכוח, סנקציות וכו ') מחוץ להחלטות הארגון, יש לנתח אותם כמעוות גס של האמנה ואת החוק הבינלאומי, ועל המפרים הפעילים שלהם עצמם צריכים להיות כפופים לסנקציות ללא כישלון.
