בשנת 1998 עמד ולדימיר V. פוטין בראש שירות הביטחון הפדרלי של הפדרציה הרוסית. ממארס עד אוגוסט 1999 שימש כמזכיר מועצת הביטחון של רוסיה. ב- 16 באוגוסט הוא אושר כראש ממשלת הפדרציה הרוסית. וכבר ב- 31 בדצמבר באותה השנה החל למלא את תפקידו של נשיא הפדרציה הרוסית.
ולדימיר פוטין נבחר לראש המדינה ב- 26 במרץ 2000, ונכנס לתפקידו ב- 7 במאי 2000. ולדימיר ולדימירוביץ 'נבחר לכהונה שנייה ב- 14 במרץ 2004 (עד 2008). ב- 7 במאי 2008 הוא חדל מכהונתו כנשיא והיה ליו"ר מפלגת רוסיה המאוחדת. כבר למחרת חתם ראש המדינה החדש, דמיטרי מדבדב, על הצהרה על מינויו של פוטין לראשות הממשלה. אך כבר בשנת 2012, הפוליטיקאי שב שוב לנשיאות המדינה.
בקצרה על מדיניות החוץ של ולדימיר פוטין
ברגע שפוטין עלה לשלטון בשנת 2000, הוא אישר את התפיסה למדיניות חוץ של הפדרציה הרוסית. הכיוון העיקרי של מדיניות החוץ של פוטין, על פי הסכם זה, הוא: "הפדרציה הרוסית צריכה להיות שחקנית פעילה בזירה הבינלאומית, הנחוצה לשמירה על דמותה התקינה של המדינה." במשך שבע שנים השתתף הנשיא בפסגות ה- G8. הפוליטיקאי דיבר באוקינאווה (יפן), בגנואה (איטליה), בהיילגנדם (גרמניה) ובקאנאנאסקיס (קנדה).
בשנת 2004 מדיניות החוץ של פוטין עדיין התפתחה באופן פעיל. הנשיא ביקר רשמית בסין, שם חתם על הסכם להעברת האי טרברוב ואי ביג אוסורי. הנשיא אומר לא פעם לציבור ולכתבים כי הרס ברית המועצות נחשב לקטסטרופה גיאופוליטית וקורא להחזרת מעמדה של המדינה החזקה בעולם לפדרציה הרוסית.
נכון, עד 2004, מדיניות החוץ של פוטין לא הייתה מעניינת מעטה; ראש המדינה היה עסוק במדיניות הפנים של המדינה. באותה שנה הוא ביטל את חוק שיתוף הייצור של ילצין. לאחר ביטול זה החלו לזרום סכומי כסף נפט וגז לאוצר המדינה של הפדרציה הרוסית. מדענים רבים מאמינים כי דווקא ביטול זה הוא שהביא את הפדרציה הרוסית לעצמאות אמיתית, וגם הניחו את הבסיס לריבונותה של המדינה. אולם עמדת המדינה הזו לא התאימה למערב. בשנת 2004 התרחש ברוסיה גל של פיגועים בהם היו מעורבים לוחמים צ'צ'נים. כדי למנוע פיגועי טרור, נערכו רפורמות במשטרה וב- FSB, וחיזוק אמצעי הטרור.
מדיניות החוץ של פוטין, שתיארנו בקצרה במאמר, לשנת 2016 התבררה כקשה: הסכסוך הבלתי פתור באוקראינה, היעדר תוצאה חיובית של הסכמי מינסק והארכת הסנקציות על ידי האיחוד האירופי.
מדיניות חדשה של הפדרציה הרוסית
בשנת 2007, מדיניות החוץ של הנשיא פוטין עזבה סוף סוף מהאסטרטגיה הבינלאומית של נשיא רוסיה הראשון. באותה שנה, בוועידת מינכן לביטחון ופוליטיקה באירופה, נשא הנשיא נאום שצוטט על ידי התקשורת ברחבי העולם. ההצהרה כללה את הנקודות הבאות:
- ביחסים בינלאומיים, מודל חד-קוטבי של הסדר העולמי אינו אפשרי.
- ארצות הברית כופה מדיניות משלה על העולם, לפעמים אפילו בכוח.
- שאלת הצורך בהתערבות צבאית מוכרעת רק על ידי האו"ם.
- הפעולות הפוליטיות של ארצות הברית והנשיא עצמו מאוד אגרסיביות.
- נאט"ו אינו עומד בהסכמים בינלאומיים.
- ה- OSCE הוא כלי נוח לטובת הברית הצפונית.
- הפדרציה הרוסית תמשיך לנהל מדיניות חוץ באופן בלעדי לטובתה.
למרות הצהרות כה רועשות של ראש מועצת הפדרציה הרוסית, מדינות מסוימות תמכו בנאומו. אולם מרבית הפוליטיקאים בעולם הכירו בפוטין כאחד הפוליטיקאים התוקפניים בעולם.
מדיניות פנים של ראש הנהלת הפדרציה הרוסית
כאשר פוטין היה עדיין ראש ממשלה, בשנת 1999, הוא כתב מאמר שכותרתו "רוסיה במפנה המילניום". לאחר נאום זה, דירוגו עקף את ילצין והסתכם ב -49%. בינואר 2000 כבר היה 55% אמון הציבור בפוליטיקה.
כשראש הדירקטוריון החדש נכנס לתפקיד נשיא המדינה הייתה קרובה להרס. בפדרציה הרוסית היו מספר רב של בעיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות. התוצר המקומי הגולמי ברוסיה היה פחות פי עשרה מזה של ארצות הברית, ו -5 פעמים פחות מזה של סין. כבר ב- 25 בפברואר 2000 פרסם ו 'פוטין "מכתב פתוח" לעם, בו הובחנו בבירור צעדים לשיקום המדינה ולהמשך פיתוחה, ותוארו רפורמות מתוכננות ומסלול פוליטי.
ארבעה עקרונות בסיסיים שהושמעו ב"מכתב הפתוח "מאת ולדימיר ולדימירוביץ ':
- מאבק פעיל בעוני;
- הגנה על השוק המקומי מפני קבוצות עברייניות ואוליגרכים מקומיים;
- תחיית הכבוד הלאומי של רוסיה והרוסים;
- יש לבנות את מדיניות החוץ של פוטין כנשיא כדי להגן על האינטרסים הלאומיים.
מאותו רגע הממשלה, בראשות הנשיא, החלה במאבק באוליגרכים לא חוקיים ותמכה באופן פעיל בעסקים בינוניים וקטנים. במאי 2000 החל הנשיא במהפך פדרלי.
יצירה של נשיא מרחב משפטי יחיד
כינון ושמירה על הסדר במדינה, חיזוק אנכי הכוח ומוסדות המדינה - אלה היו הצעדים הראשונים להוביל את רוסיה מהמשבר. בהתאם לחוק הפדרלי, עודכנה המסגרת המשפטית של המדינה. המרחב החוקי של המדינה שוחזר. תיחום ברור של סמכויות נעשה בין ממשלות מקומיות ואזורים. למדינה יש כוח מבוזר.
מדיניות פנים ונטייה חברתית
פוטין הלך בדרך חדשה לפתור בעיות חברתיות וכינה אותה "מסלול לקראת השקעה באנשים, שפירושו - אל עתיד המדינה עצמה." מדיניות המדינה שמה לה למטרה לשפר ולהעלות את רמת החיים של האזרחים. תהליך השיקום של אזורים מוזנחים במיוחד החל: חקלאות, חינוך, בריאות ודיור.
נרכשו כארבעים אלף יחידות ציוד אבחון ושלושה עשר אלף אמבולנסים. כ -1.3 מיליון נשים עניות הנזקקות וכ -300 אלף ילדים קיבלו טיפול רפואי חינם.
שיפור גידול האוכלוסייה
הודות לרפורמות חדשות בתחום שירותי הבריאות וקידום פוריות מהותיות, הסימן הדמוגרפי של המדינה השתפר משמעותית. בשנת 2010, בעלי האישורים הראשונים הצליחו לנצל את העזרה החומרית. כ- 314 אלף אמהות צעירות בשנת 2010 קיבלו כסף מהמדינה. כמות העזרה עלתה. כמו כן מאז 2010 הוגדלו ההטבות לתמיכה חברתית למשפחות עם ילדים.
חיזוק הצבא וייצוב המצב בצ'צ'ניה
במאמצים רבים, אך עדיין נשיא הפדרציה הרוסית הצליח להפסיק את המלחמה בצפון הקווקז. מכה קשה הושלמה בטרור ובבדלנות. צ'צ'ניה הפכה לנושא שלם של רוסיה. בבחירות לנשיאות ולפרלמנט נערכו ברפובליקה הצ'צ'נית והחוקה אומצה.
אך באותו הרגע ממש התגלו בעיות חמורות בכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית. לאחר פיתרון הסכסוך בצפון הקווקז, שיפרו הרשויות ברוסיה את התמיכה החומרית של הצבא, רכשו אמצעי לחימה מודרניים וביצעו רפורמה בצבא.
שגשוג השחיתות בשלטון
למרות ההתפתחות החיובית של מדיניות הפנים במדינה, הנשיא עדיין לא מסוגל להתגבר ולמגר לחלוטין את השחיתות. בשנת 2007 הוגשו כאלף תיקים פליליים בגלל שוחד מצד גורמים רשמיים. נכון להיום, השחיתות במערכת הרכש הציבורית היא כ -300 מיליון רובל, שהם 10% מהיקף השוחד הכולל. למרות כל זאת, עדיין אין מאמר בחקיקה בנושא מאבק בשחיתות. יתר על כן, חוקי הפדרציה הרוסית אפילו חסרים את הגדרת השחיתות.
האדישות של האזרחים לפוליטיקה
כ- 60% מהרוסים כיום אינם מעוניינים בפוליטיקה. כ- 94% מהאזרחים הודו שכל מה שקורה במדינה אינו תלוי בעצמם. רבים מאשימים את הממשלה בראשותו של ו 'פוטין.
מדיניות פנים וחוץ, אשר נבדקה על ידינו בקצרה, מראה כי הנהגת המדינה לא יצרה מנגנון אחד בו יתקיים דיאלוג עם העם, וישמעו בקשות מהאוכלוסייה, שם יוכלו התושבים לקחת חלק פעיל בפיתוח מולדתם. שינויים בחוק הבחירות יותר ויותר הפרידו בין "החלק העליון" של החברה ל"קרקעית ". מערכת הכוח מונופול.
