ארינה טיווקינה הייתה אישה קשה. היא תמיד רצתה לעבוד בתפקיד מנהיגותי, עם זאת, זה דרש קצת יותר ידע ממה שהיה לה. עם זאת, ארינה חייכה למזל. היא נלקחה לחברה יוקרתית, אך עובדת רגילה.
לטפס במהירות בסולם הקריירה
יש אנשים שנמצאים באותה תנוחה במשך שנים ואינם יכולים לזוז. לארינה הייתה נטייה אחרת. היא באמת רצתה להיות מנהיגה והחליטה לפעול ללא דיחוי.
עם זאת, היא לא המתינה עד שקודמה. כבר מהימים הראשונים, ארינה שמה את עצמה בצוות בצורה כזאת שלרבים היה הרושם שהיא הבוס. היא העבירה מטלות לעמיתיה, שווים בתפקיד, ללא היסוס, גערה בהם בהתנהגות לא נכונה, ותמיד הגן על הממונים עליהם.
גם כאשר כל הצוות העלה את השאלה שהגיע הזמן להעלות שכר, ארינה נותרה בצד ההנהגה: "משלמים לנו כל כך הרבה, אבל הם דורשים מאיתנו מעט מאוד. עלינו להסתפק במה שיש לנו."
אדם חפר חתיכת עץ. כששטף אותו, הוא חשב שמצא אמרלד
היא לקחה גבינת שמנת ואפתה את הלביבות העדינות ביותר, שכל המשפחה העריכה
כיצד באבן אלסקה הפך מוהל ליבנה לסימן מתוק של אביב מתקרב
התנהגותה של האישה גרמה לקולגות סתם צחוק. ובכן, מי יקשיב לפסודו-בוס? אולם המצב האחרון הכעיס את האנשים ברצינות. גם אם נניח שארינה הסתפקה במשכורתה, האם היא תוכל לשתוק במצב זה?
הצוות כעס ברצינות. ארינה תמיד שמחה מהכל, ואלה שהתלוננו נעלבים בפומבי.
