אלנה טרגובובה ידועה לכל מי שעוקב זה מכבר אחרי עיתונות ופוליטיקה רוסית. עיתונאי זה, שעבד באותה תקופה בפרסומי Nezavisimaya Gazeta, Today ופרסיה של הטלגרף הרוסי, הצליח לכתוב את הספר המהולל "סיפורי החופר בקרמלין". עובדה זו משכה את תשומת לבם של הפוליטיקאים והציבור כאחד.
נתונים ביוגרפיים
אלנה טרגובובה נולדה ב- 24 במאי 1973 במוסקבה. לכיוון העיתונות הבחירה נעשתה בשנת 1991. לדברי אלנה, העיתונאים היו תמיד מתנגדים לממשלה הקיימת וזה אפשר להם להיות גיבורי העם. ברור שחזון כזה של המצב היווה השראה לסופר העיתונאי העתידי.
כתוצאה מכך, אלנה טרגובובה סיימה בהצלחה את הפקולטה לעיתונאות באוניברסיטת מדינת מוסקבה. לאחר שהחלה את הקריירה שלה ב Nezavisimaya Gazeta, היא הגיעה בסופו של דבר לפרסום Komersant הידוע, תוך כדי שהיתה לה זמן, בין עבודות בעיתונים, לבחון את כוחה ברדיו דויטשה וול.
תשומת לב ראויה גם לעובדה שאלנה טרגובובה הייתה חברה בשירות העיתונות של הקרמלין בין השנים 1997-2001. זוהי בריכת הקרמלין שנקראה, שבעצם הייתה קהילה של עיתונאים שהוסמכה תחת נשיא הפדרציה הרוסית.
בזכות פעילות זו הצליחה אלנה לראיין אנשים חשובים רבים שעבדו בממשל, כולל ולדימיר פוטין ואנטולי צ'ובייס.
מקורו של הסכסוך
על פי דעותיה של אלנה טרגובובה, עיתונאית צריכה לפעול לטובת העם ולא להיות מגן בעל כוח לא הגון. זה היבט זה של השקפת עולמה, שלעתים קרובות מצא ביטוי במאמרים, הוא שהביא לאובדן הנאמנות מצד האליטה הפוליטית במדינה.
עד מהרה הפסיק דובר הנשיאות לתת לאלנה להשתתף בתדרוכים רשמיים שאליהם כתבים אחרים יוכלו להשתתף. העיתונאית בספרה "סיפורי החופר בקרמלין" טוענת כי גרומוב כינה את היוזמה האישית של פוטין כסיבה לסירוביה הבלתי פוסקים. הוא הסביר תגובה דומה של חוסר שביעות הרצון של הנשיא מהמצב כאשר אלנה טרגובובה שאלה אותו על יחסים עם בוריס ברזובסקי.
התוצאה של הערכות נועזות על פעילות הקרמלין הייתה הדרת טרגובובה מרשימת העיתונאים המאושרים לעבוד עם הממשל הנשיאותי. זה קרה תחת ולדימיר פוטין בשנת 2001.
היסטוריה של רצח
אלנה טרגובובה היא עיתונאית שלא אהבה להעלים עין ממעשיה הבלתי חוקיים של הממשלה, לדעתה. מסיבה זו היא החליטה להציג בפני הציבור מידע המסכן את הרשויות בצורה של הספר "סיפורי החופר בקרמלין".
כתוצאה מכך, 4 חודשים לאחר הפרסום, בפברואר 2004, קיבל הכותב שיחת טלפון מאדם שהציג את עצמו כעובד בשדה התעופה שרמטיבו. לדבריו, היה עליו למסור חבילה לאלנה טרגובובה ועל כך ביקש את הכתובת לאן ניתן למסור אותו. העיתונאית סירבה למסור מידע כזה, שלאחריו ניתק המתקשר. לאחר 2 בפברואר אירע פיצוץ בסמוך לדלת הדירה בה התגורר הסופר. מומחים מצאו כי מדובר במטען נפץ מאולתר. לאחר מכן, אלנה טרגובובה, שצילומה הופיע במהדורות החדשות, הבינה שהיא בסכנה.
באשר לחוקרי משרד התובע בין מחוזות טבר, הם לא ראו לנכון לפתוח בתיק פלילי, תוך הגדרת מה שקרה כמעשה חוליגניזם.
ניסיונות לדחוף את האירוע
למרות העובדה כי במשרד התובעת לא ראו לנדרש לקשר בין הפעילות הנמרצת של טרגובובה לבין הפיצוץ בסמוך לדלתות דירתה, העיתונאית עצמה לקחה יוזמה למסור עדות רשמית, לא פעם. אולם רשויות אכיפת החוק לא הראו עניין הדדי.
אך בניגוד למשטרה ולפרקליטות, התקשורת המקומית והעולמית תיארו את האירוע הזה כניסיון לחייו של עיתונאי, כתוצאה מכך הפיצוץ זכה למעמד חדש. אלנה טרגובובה זומנה לחקירה במחלקת המשטרה. אך התיק מעולם לא הונהג.
העיתונאית עצמה סברה כי סירוב המשטרה לנקוט בה ראיות וההתעלמות שלאחר מכן מהסיבה האמיתית לפתיחת ההליכים מעיד בעקיפין על מעורבות בניסיון מצד הרשויות. היא גם קישרה את עובדת הפיצוץ עם העובדה שיום לפני כן, במהלך הראיון, דיברה על עבודה על ספר שני עם תוכן פרובוקטיבי לא פחות. לטענת העיתונאית, ייתכן כי עובדה זו לא שימחה את הרשויות והם הגיבו בחריפות למדי.
אולם מאוחר יותר, כבר בראיון לעיתון "קומרסנט", טרגובובה שינתה את היחס שלה למצב והביעה את ספקותיה בנוגע למעורבות בפיצוץ השירותים המיוחדים. היא האמינה כי פוטין אינו מעוניין באירועים מסוג זה ערב הבחירות.
בניגוד להערכה הכללית של הפיצוץ שנשמע בתקשורת, עיתון "מושקובסקי קומסומולץ" יום לאחר האירוע פרסם מאמר בו נאמר כי כל סיפור הפיצוץ אינו אלא מהלך פרסומי שמטרתו העלאת הדירוג של הספר שפורסם "סיפורי קרמלין דיגר".
במקביל, העיתון עצמו הגדיר את הספר כתוצר ספרותי בינוני, ודירג את עובדת פרסומו כתוצאה מפועלם של תומכיו של בוריס ברזובסקי. בכתבה נטען גם כי שוטרים ערכו סקר על טרגובובה מיד לאחר הפיצוץ.
ספר ראשון
סיפורי חופר הקרמלין הם אלה שסימנו את תחילתה של קריירת כתיבה בה החליטה אלנה טרגובובה למצוא את עצמה. צילומי העיתונאי הבלתי מתפשר הפכו לזוהים, מכיוון שהספר שיצא בשנת 2003 היה פופולארי יותר בקרב קוראי רוסיה.
את העובדה שעבודתה של אלנה נכללה ברשימת רבי המכר יכולה להיות מוסברת על ידי הצגת נועזת למדי של תולדות פעילותה ככתב קרמלין וביקורת על האליטה הפוליטית של רוסיה. בספרה היא מתארת את שליטת המדינה בתקשורת שהוקלטה על ידה. טרגובובה מדבר בגלוי נגד משטר פוטין, מדגיש את עובדת הצנזורה, לחץ על חופש הביטוי ונטיות סמכותיות.
חלק מסוים ממבקרי הספרות דיבר בשלילה על הספר. לדעתם העיתונאית הציגה בפני הקורא הערכה סובייקטיבית של המצב, הם גם הדגישו את חוסר הפגנות של הכותב, לדעתם, שהם צדקו.
עובדות מעניינות
בספרה הראשון של אלנה טרגובובה, משווים בין הממשלה לבין מוטציות, יצורים בעלי אופי שונה, לא אנושי. הספר עצמו החל להפיץ באופן פעיל עוד לפני שפורסם רשמית, בצורה של צילומי צילום. לאחר היציאה למכירה מכרו הקוראים את כל העותקים, מהם 300 חלקים.
בהמשך, אפילו באיטליה, ספר זה הופץ. "אלנה טרגובובה" קרמלין מוטנטים - זה היה בעיצוב זה שמוצר של עיתונאית ידועה פגע בשטחים הפתוחים של שוק הספרים האיטלקי בשנת 2005. הצעדה בהיסטוריה של הקרמלין באירופה לא נעצרה שם, ובשנת 2006 יצא הספר בגרמנית (Die Mutanten des Kremls). לעבודה עם יצירת טרגובובה לקח את ההוצאה לאור טרופן ורלאג.
ככלל, עמדת הסופר התקבלה על ידי הקורא האירופי. ה"ברלינר צייטונג "ציין, בתורו, כי ניתן לתאר את הספר כיצירת מופת שהציגה את מצב מנגנוני הכוח האמיתיים ברוסיה.
טרגובובה עצמה טענה כי קיבלה הצעה מהוליווד לגבי כתיבת התסריט, שהיה צריך להיות מבוסס על העובדות מהספר שלה.
הערות התקשורת המקומית
ספרים של אלנה טרגובובה, לדברי נציגי המרחב התקשורתי הרוסי, עוררו תגובה שלילית מהקרמלין, בעיקר מאלו שהוזכרו בסיפור. כלי התקשורת גם הפיצו מידע כי טרגובוב הועלה לחשבון המיוחד שנקרא, ובכך זיהתה אותה כעיתונאית שלא הייתה מעוררת התנגדות לרשויות.
בנובמבר 2003 ערוץ NTV אף הכין סיפור גדול שהיה קשור ישירות לטרגובובה ולסכסוך שלה עם ממשל הנשיא ולדימיר פוטין. אך העלילה לא הצליחה לעלות לאוויר. על פי יוזמתו האישית של מנכ"ל החברה, הוא הורחק רגע לפני המופע.
לאחר מכן, פעולה זו הוגדרה כביטוי לצנזורה פוליטית. כך נקטו אנשי ציבור שונים את תגובתו של המנכ"ל, כולל פדוטוב עצמו - מזכיר איגוד העיתונאים ברוסיה.
תגובת הממשלה
טרגובובה אלנה ויקטורובנה, שתמונתה הקריא הרוסי ביקרה את הממשלה, כמובן, לא עוררה רגשות חיוביים בקרב נציגי הקרמלין, במיוחד לאחר פרסום הספר.
בנוסף לעובדה שאלנה טרגובובה נאלצה לעזוב את קומרסנט (העורך הראשי הודה בהמשך בעובדת הלחץ), לאחר מכן נשלל ראיון איתה, שהיה בארכיוני NTV. אם כי מוקדם יותר היה ערוץ זה ידוע בעמדתו הביקורתית.
במילים אחרות, נציגי הממשל הנשיאות הבהירו כי הם לא אוהבים גם את המאמר וגם את הספר. התוצאה של תגובה כזו מצד הרשויות הייתה ספרה החדש של אלנה טרגובובה "פרידה מחופר הקרמלין".
דיבור רשמי
זמן מה לאחר מכן, העיתונאית הרוסית שבה ונזכרה בעצמה. זה קרה מיד לאחר רצח אנה פוליטקובסקאיה. חמישה ימים לאחר אירוע זה פרסם טרגובובה מכתב פתוח לאנג'לה מרקל בעיתון הגרמני צייט.
המכתב נקרא "שתיקה היא שותפות". בתוכו האשים העיתונאי את נשיא רוסיה ברצח פוליטקובסקאיה, והביע גם טענות לרשויות ברוסיה בדבר הפגיעה בזכויות האדם והעמדה לדין של חופש הביטוי. טרגובובה ביקש גם מקנצלרית גרמניה להשפיע על המצב ברוסיה - לסייע בהפסקת חיסול יציב של התקשורת החופשית ולעצור את הפגיעה בזכויותיהם של אזרחי רוסיה.
לאחר יוזמה כזו, לטענת הכותבת, בסמוך לביתה אפשר היה להבחין בשני אנשים שצפו בה מדי יום.
הגירה
בהבנה שבתוך המדינה היא לא הצליחה להשפיע באופן מוחשי על המצב, אלנה טרגובובה עזבה את רוסיה ויצאה לאנגליה.
רעיון המעבר זכה להתפתחות קונקרטית יותר לאחר שבמארס 2007, בחקירתו של בוריס ברזובסקי, התעניינו נציגי משרד התובע באישיותו של טרגובובה. החקירה הייתה קשורה לפרשת ליטוויננקו. ברזובסקי ראה בנושאים כאלה איום פוטנציאלי על העיתונאי.
רק אז בחרה אלנה טרגובובה לטובת המעבר לאנגליה. איפה שהיא גרה עכשיו זה לא סוד. הכותב מנהל חיים פעילים בבריטניה, כשהוא מעמד של מהגר פוליטי.
ראוי לציין שכבר באירופה היא לא הפסיקה לראיין ובמאמרים בדרישה מהפקידים לשים לב לשיטות הקשות של האליטה הפוליטית של הפדרציה הרוסית.
