המשורר הסובייטי אלכסנדר יאשין, הידוע גם כסופר פרוזה, עורך ספרות ועיתונאי, חי חיים קצרים אך אירועים מלאי אירועים ויצירתיות. מאמר זה מציג את הביוגרפיה של הסופר, ממנה ניתן לגלות איזה סוג של אדם היה אלכסנדר יאשין.
ביוגרפיה
אלכסנדר יעקובלעוויטש יאשין (שם אמיתי פופוב) נולד ב- 27 במרץ 1913 בכפר בלודנובו (שטחה של מחוז וולוגדה המודרני). אלכסנדר גדל במשפחת איכרים, וכל כך עניים, ואחרי מות אביו במלחמת העולם הראשונה, ומסכן לחלוטין.
מגיל חמש עבד סשה פופוב בשדה ובבית - בתקופות קשות כל יד הייתה חשובה. אמו התחתנה בשנית, ואביו החורג היה גס רוח כלפי הילד. לאחר שסיים את לימודיו משלוש כיתות בבית ספר כפרי, סשה בת השמונה ביקשה שישוחרר במחוז להמשך לימודיו. אבל האב החורג לא רצה לשחרר אותו, מאבד, אמנם קטן, אבל עדיין עובד ועוזר. הילד התלונן בפני מורי בית הספר האהובים שלו, והם קיבצו מועצת כפר, שם ברוב הקולות הם החליטו לשלוח את סשה להמשך לימודים בעיר ניקולסק השכנה.
לאחר סיום לימודיו משבע כיתות שם, נער בן חמש עשרה נכנס לבית ספר פדגוגי.
ראשית היצירתיות
אפילו בבית הספר החל אלכסנדר לכתוב שירה, עבורם קיבל את הכינוי "פושקין האדום" מחברי הכיתה. בשנה הראשונה ללימודים החל המשורר המתחיל לשלוח את עבודתו לעיתון. הפרסום הראשון התרחש בשנת 1928, בעיתון "קומולארד ניקולסקי". מאז אותה תקופה החל אלכסנדר להשתמש בשם הבדוי יאשין.
שיריו החלו להופיע לעיתים קרובות בעיתונים מקומיים שונים, כמו משמרת לנין, אורות צפון, מחשבה סובייטית, ובהמשך במהדורות הקולקטיביות קולקוחזניק ופיונרסקאיה פרבדה. באותה שנת 1928, אלכסנדר יאשין עשה פעמיים נציג לאיגוד הסופרים הפרולטריונים - תחילה בקונגרס המחוזי, ואחר כך באחד האזורי.
לאחר שסיים את לימודיו בקולג 'בשנת 1931, עבד יאשין במשך שנה כמורה כפרי, ואז עבר לווולוגדה, שם עבד בעיתון וברדיו. בשנת 1934 יצא בארכנגלס אוסף השירה הראשון של אלכסנדר יאשין בן ה -21, שכותרתו "שירים לצפון". באותה שנה קיבל המשורר הצעיר את הפרס הראשון שלו על שיר הטיולים "קומסומול" "ארבעה אחים".
בשנת 1935 עבר אלכסנדר למוסקבה ונכנס למכון הספרותי גורקי. שם, בשנת 1938, יצא האוסף השני לשירתו, סייברינקה. בשנת 1941, לאחר סיום לימודיו, יצא יאשין מרצונו לחזית, בילה שלוש שנות מלחמה בגדודי חיל הנחתים, הגן על לנינגרד וסטלינגרד, שחרר את קרים ועבד ככתב מלחמה של המגזין "מטחי קרב".
בשנת 1943 הוא קיבל את המדליה "למען צבאי צבאי", ובשנת 1944 הוא הורכב בגלל מחלה קשה. בשנת 1945 הוענק לו מסדר הכוכב האדום ומדליות להגנת לנינגרד וסטלינגרד.
הכרה והעבודות הטובות ביותר
עבודתו הצבאית של אלכסנדר יאשין, שבאה לידי ביטוי באוספים "על הים הבלטי הייתה" ו"עיר הכעס ", זכתה להערכה רבה על ידי איחוד הסופרים הסובייטים, אך המשורר הגיע להכרה זו לאחר השיר" אלנה פומינה "שנכתב בשנת 1949. עבורה, יאשין קיבלה את פרס סטלין של התואר השני.
בשנות הארבעים המאוחרות ותחילת שנות החמישים נסע אלכסנדר יעקובביץ 'לארצות הבתולה והקמת תחנות כוח הידרואלקטריות, נסע לצפון ולאלטאי. מספר עצום של רשמים תוארו באוספיו "בני מדינה" ו"האיש הסובייטי ".
בשנת 1954 השתתף המשורר בקונגרס הסופרים השני. בשנת 1958 כתב את שירו המפורסם ביותר - "מהרו לעשות מעשים טובים":
אבי החורג חי חיים עצובים, עם זאת, הוא גידל אותי - ובגלל
לפעמים אני מתחרט שלא הספקתי
כל מה שישמח אותו.
כשהוא נשכב ומת בשקט, -
מספרת לאמא, - יום אחר יום
הוא נזכר בי יותר ויותר וחיכה:
"ששורקה היה … הוא היה מציל אותי!"
סבתא חסרת בית בכפר יליד
אמרתי: הם אומרים, אני כל כך אוהב אותה
שאגדל ואכבש את הבית שלה בעצמי, אני אכין עצי הסקה, אני אקנה לחם.
חלמתי על הרבה, הבטחתי המון …
במצור של הזקן לנינגרד
ניצל ממוות, כן מאוחר ביום, ומאות לא יחזרו באותו יום.
עכשיו עברתי אלפי דרכים -
יכולתי לקנות עגלה ללחם.
אין אב חורג והסבתא נפטרה …
מהרו לעשות מעשים טובים!
מאז שנת 1956, אלכסנדר יאשין פנה לפרוזה, כתב כמה יצירות בהן מתחו ביקורת על המשטר הסטליניסטי ותיאר את חיי העובדים הסובייטים והחקלאים הקולקטיביים שלא הושמו. אלה כוללים את הסיפור "מנופים" (1956), הסיפור "ביקור בבן" (1958), "חתונת וולגדה" (1962). כל העבודות הללו נאסרו מיד לאחר הפרסום, או בדרך כלל שוחררו רק לאחר מותו של הסופר.
חיים אישיים
אלכסנדר יאשין היה נשוי פעמיים ונולדו לו שבעה ילדים: בן ושתי בנות מנישואיו הראשונים, שני בנים ושתי בנות מהשנייה. לאחר הנישואין השנייה נותרו ילדיו הגדולים של המשורר להתגורר עמו, ולא עם אמו.
ורוניקה טושנובה, משוררת סובייטית, הפכה לאהבתה האמיתית של המשוררת. הם נפגשו בראשית שנות ה -60 ומיד חשו רגשות לוהטים זה לזה, למרות נישואיהם של אלכסנדר והגירושים השנייה של ורוניקה האחרונה. ספרו האחרון של המשוררת, מאה שעות אושר, מוקדש לאהבתה הנלהבת לאלכסנדר יעקובליץ '.
לא העז לעזוב את משפחתו הגדולה, החליט יאשין לסיים את הקשר. וזמן קצר אחר כך טושנובה חלתה בסרטן, ממנו נפטרה בשנת 1965. המשורר דאג ברצינות למותו של אהובתו, והאשים את עצמו בכל דבר. רוב מילותיו מאותה תקופה מוקדשות למשוררת. במאמר מוצגת תמונה של אלכסנדר יאשין עם ורוניקה טושנובה.
